אתם תדעו ברגע שתראו.
האוטובוס הוריד אותי בתחנה. התחלתי ללכת לכיוון ביתי כשאני עסוקה בפלאפון שלי.
הרגשה מוזרה התפשטה בי, הרגשה שמיהו צופה בי.
התעלמתי מהרגשה זו כשלא יכולתי עוד, הסתובבתי ולא היה שם אף אחד.
משכתי בכתפיי והמשכתי ללכת, ההרגשה המשיכה ללוות אותי.
זה בערך מה שקורה עד שאני מגיעה לביתי בכל יום. כל יום אני מרגישה שמישהו צופה בי.
אני לא מוכנה לספר על זה לאף אחד כדי שלא יראו בי משוגעת.
אך היום סיפור זה היה שונה. וזה כנראה הביא אותי לאיפה שאני עכשיו.
הסתובבתי והפעם כן עמד שם מישהו. לבוש בחולצה מחויטת ומכנסי בז', כובע לבן רחב על ראשו.
גילו לא היה ידוע לי אבל הוא נראה די מבוגר, מעל גיל 60 בערך.
סובבתי את ראשי והמשכתי ללכת, אולי סתם עמד שם.
לפתע! מסך הפלאפון שלי התנפץ בלי שום סיבה. נחתכתי קלות ודם אדום זלג מהפצע.
הסתובבתי אחורה והוא לא היה שם. רצתי בבהלה לביתי.
'אמא!!' צעקתי ברחבי הבית, בדרך כלל היא מכינה ארוחת צהריים כשאני חוזרת.
'אמאאא!!' צעקתי שוב בבהלה. אין מענה.
זרקתי את תיק בית הספר בחדרי וניגשתי לשטוף את הפצע.
המים זרמו. סגרתי את הברז וירדתי למטבח.
אין שום זכר לאימי, היא לא השאירה שום הודעה בטלפון או פתק.
הבטתי מהחלון לעבר שער ביתנו וראיתי אותו עומד שם. צופה בי.
סגרתי את החלון במהירות וישבתי מתנשפת. ניסיתי להתקשר לאימי אבל הקו היה מנותק.
דמעות כבר החלו להציף את עיניי. מי זה לעזאזל?! מה הוא רוצה ממני?!?!
שמעתי את המים זורמים למעלה. ואני בטוחה ב100% שסגרתי את הברז.
פחדתי לעלות לבדוק. הם המשיכו לזרום. הצצתי מבעד לתריסים. עדיין עומד שם.
פתאום שמעתי דפיקה בדלת. 'מי שם?' שאלתי בקול רועד. אין מענה.
'מי זה?' שאלתי שוב. עדיין אין מענה. המים המשיכו לזרום.
עליתי למעלה לבדוק. סגרתי את הברז חזק וירדתי במהירות.
עברתי ליד הסלון והרגשתי שוב את ההרגשה שמישהו צופה בי.
חזרתי על צעדיי באיטיות והבטתי לתוך הסלון.
הוא ישב שם. על הספה.
עדיין צופה.
'מי אתה???' גמגמתי וקפאתי במקומי.
לא ענה.
'תענה לי!! מי אתה??' אמרתי בקצת יותר ביטחון.
אגלי זיעה התחילו להצטבר על מצחי.
שמעתי משהו נופל מהמטבח והסתובבתי לשנייה.
כשהחזרתי את מבטי הוא לא היה שם.
ניגשתי למטבח והוא ישב שם. על אחד הכיסאות.
הרגשתי דקירה והבטתי בפצע. דם התחיל לזלוג ממנו שוב.
הרגשתי דקירה קטנה גם באף וגם משם התחיל לזלוג דם.
גם בפה התחלתי להרגיש טעם מתכתי. טעם של דם.
' מה…מה זה?? מה אתה עושה??' צרחתי בחוזקה
אין מענה.
'תלך מפהה!! תעזוב אותי בשקט' התחננתי בבכי ונפלתי על ברכיי.
הדבר הבא שראיתי היה אור לבן חזק.
אתם בטח שואלים את עצמכם איפה אני עכשיו. אני פה. שם. בכל מקום. צופה בכם. לא מפריעה לאף אחד. אבל…. אם אתם רואים אותי. זהו סופכם. איך אני נראית? אתם תדעו ברגע שתראו.
בהצלחה.
תגובות (1)
די!!! עכשיו אני מפחדת שאני אראה ילדה עם פלאפון מנופץ רודפת אחרי! מה עשיתי לה?!