אני יודעת שאתה שם… פיטר -פרק 4-
מנקודת המבט של מאיה
ניקול הלכה לשירותים לפני 10 דקות ולא חזרה.. דניאל ממש דאגה לה ופחדה.. לא ממש האמנתי לכל הסיפור של פיטר הזה.. זה ממש לא הגיוני.. למרות שהוא ידע כל תשובה לשאלה ששאלתי אותו, ושאלות שמי שנמצא בקומה מתחתינו לא היה יודע בחיים.. זה ממש מפחיד אבל עדיין זה לא נראה הגיוני כדי להיות אמיתי..
"נוו כמה זמן היא בשירותים?" שאלתי
"אין לי מושג.." דניאל אמרה
"טוב.. בואי לקורא לה" אמרתי וירדנו מהטרמפולינה..
"ניקול" צעקנו לפני שנכנסנו לבית.. פתחתנו את הדלת והבית היה חשוך בטירוף..
"כיבית את האורות לפני שיצאנו או משהו?" דניאל שאלה אותי
"לא.." אמרתי
"ניקול!" דניאל צעקה.. נכנסנו לחדר שלי והייתה פינה מוארת.. היה כתוב על החלון "תעצמו עיניים"
אני ודניאל הסתכלנו אחת על השנייה ועצמנו עיניים.. הרגשתי גוף קר עובר ליידי שגרם לי לצמרמורת.. האור פתאום נדלק ואני ודניאל פתחתנו עיניים..
"קומה שנייה" היה כתוב על הארון שלי .. רצנו מהר למדרגות ועלינו לקומה השנייה.. כל הקומה הייתה מלאה בנייר טואלט.. ועל המיטה הייה כתוב בנייטר טואלט "פיטר"
"ניקול!" צעקתי
"זה לא מצחיק! איפה את?" צעקתי
"איפה היא?" דניאל שאלה מודאגת והדמעות עמדו בעינייה.. שמענו דפיקות חזקות מתחתינו.. עמדנו בדיוק מעל השירותים.. ירדנו מהר ודפקנו על הדלת של השירותים ושמענו את ניקול מיללת.. בוכה.. התחלנו לדפוק בחוזקה על הדלת מתחננות שתיפתח
"ניקול! תפתחי לנו את הדלת"
"תפתחי!"
"ניקול"
"את שם?"
"תעניי! "
"תפתחייי לנו" צעקנו מרביצות לדלת..
"לא" ניקול צעקה
"ניקול! תפתחי לנו" צעקתי.. ופתאום היא פתחה את הדלת.. היא יצאה מהשירותים רועדת וכל השיער שלה הפוף, מבולגן ונראה לגמרי לא מסודר..
"ניקול" צעקנו וקפצנו עלייה בחיבוק וכולנו בוכות..
"את בסדר?" שאלתי
"פיטר.." היא לחשה
"הוא היה בשירותים.." ניקול המשיכה להגיד מגמגמת..
"את בסדר עכשיו?" דניאל שאלה בוכה
"עכשיו יותר טוב.." ניקול אמרה..
תגובות (0)