אמת או מוות

"אז אתם באים?" שאלה שירלי בהתלהבות,
"כן אני באה!" אמרה נועה וקפצה על שירלי.
"אם את באה, אז גם אני!" אמרה שירן, "את באה אנה?" הוסיפה, אך לא ממש התרכזתי בשאלתה.
"מה?" שאלתי שוב כדי להבין, "מה 'מה' ? את באה לערב אמת או חובה?" שאלה.
"בטח, אני אבוא." אמרתי באישור.
"טוב, אז אני אלך להזמין את הבני-" שירן רצתה לגמור את המשפט אבל יישר שירלי קפצה עלייה בביטול.
"לא! לא מזמינים את הבנים, זה ערב בנות!" הזכירה לה.
"רגע, אז להזמין את הילדות החדשות גם??" שאלה שירן,
"כן, ננסה להתחבר איתן." החזירה לה שירלי, כולנו התקדמנו אליהן.
"היי!" אמרה שירלי אליהן בחיוך, והן גם החזירו לה חיוך.
"אני שירלי, זאת אנה, נועה ושירן." אמרה והצביעה על שלושתנו.
"אני תאיר, זאת אגם, ויסמין." הצביעה עליהן.
הן חייכו אלינו , ואנחנו חייכנו אליהן בחזרה.
"אוקיי, בואו נקפוץ לעניין, אתן רוצות לבוא אליי לערב בנות?" שאלה אותן שירלי.
"הממ.. בטח!" אמרה תאיר בשם כולן, "טוב, אז אני אתן לך את המספר פלאפון שלי." אמרה שירלי, וחטפה מידה את הפלאפון של תאיר, והחלה לכתוב את המספר פלאפון שלה בפלאפון של תאיר, תוך כדי היא מוסרת לתאיר את הפלאפון שלה.
"אוקיי, אז ניראה אותכן כבר בערב?" אני לא בטוחה עם השאלה של שירלי היא רטורית.
"כן, נתראה בערב." אמרה תאיר, חייכה וישבה במקומה.
כל הזמן הזה שתאיר שירלי נועה שירן ועוד כמה שלחו בניהם מסרונים בפלאפון, אני שקעתי בחלומותיי, נזכרתי בחלום השחור, הסיוט הנורא הזה, זה שתמיד רודף אותי בסופ"ש.
תמיד, אותו חלום, בחלום אני מתעוררת ב-00:00 בלילה, ושומעת רעשים מהמטבח.
אני מפחדת לקום מהמיטה ולראות מזה, ובמקום שאני אקום למטבח לראות מה אלו הרעשים, הרעשים מתקדמים אליי בהדרגה, בהתחלה אני שומעת מילה מבועתת , ורק אחריי כמה שניות, היא הופכת למובנת יותר.
"אנה.." אני שומעת קולות, מתקרבים אליי בהדרגה.
אני מנסה להתעלם, ולחזור לשנתי, לבסוף, צל ענק משתורר על גופי, ומכאן אני אף פעם לא זוכרת את מה שקרה בהמשך.
אני לא התעוררתי, אני זוכרת שהמשכתי לישון, אבל החלום לא המשיך 'לפעול' .
אני חושבת לפעמים שאלו רק הזיות- "אנה! את רוצה אולי לומר לנו את הפתרון לתרגיל הרביעי ?!" חוט המחשבה שלי נגזר בידיי מר.קורן.
"אה.. אני.." ניסיתי להשחיל מילים, "הבנתי, פעם הבאה על תחלמי בשיעור." ביקש, והמשיך ללמד.

"דיי! מה אתה לא קולט ב-א-ל-ת-י-ג-ע?!" צווחתי על אח שלי, שכל הזמן מחטט לי בהודעות בלפטופ.
הוא לא ענה לי, והתעלם מנוכחותי.
הקמתי אותו מהמיטה שלי, וסגרתי את הלפטופ והנחתי אותו על השידה.
"ביי!" אמרתי וטרקתי לו את הדלת בפרצוף.
צעדתי אל המיטה, ונשכבתי מעלייה, בעודי מביטה בתקרה.
קמתי למצב ישיבה, והרהרתי במחשבותיי, 'מעניין באילו הודעות המפלץ הקטן חיטט.' חשבתי לעצמי, קמתי מהמיטה, והתקדמתי אל השידה, לקחתי את הלפטופ שלי, והסתכלתי על האימיילים.
'Shirley_grenda:"בשעה 18:00 את אצלי, בלי הברזות! :) ". '
ראיתי אימייל משירלי, לא עניתי לה, יישר הסתכלתי על השעה;
'16:44 '.
נכנסתי להתקלח, כשלפתע שמעתי את הרעשים מחלומי, המחשבה היחידה שעברה לי במוח כרגע, שבקושי הצליחה להרגיע אותי, היא, 'זה לא אמיתי.' .