אלו הם חיי.הקדמה.

רציתי..הרבה דברים במשך כל חיי.
בטוח שלא את זה.
אני לא יודע למה..אבל ,
אני פשוט מרגיש ככה.
שיבוא יום-ואני אגיע לאותו המקום שאליו הוא הגיע,
ואז…
אני אהיה מאושר.
מאושר כמו שלא הייתי בחיי.
—————————-
"אמא! אני ממהר !"
"טוב..אני כבר באה."
"אני מחכה לך באוטו."
"טוב,חמוד"
גילגלתי את עיני.
אני שונא שהיא קוראת לי חמוד.
התישבתי באוטו..וחיכיתי לה.
לא הבנתי מה לוקח לה כ"כ הרבה זמן-
אז הלכתי לבדוק.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה.. מ
היא הסתובבה אל עבר הקיר,ברגע שפתחתי את הדלת.
"קרה משהו?"
תהיתי.
"לא חמודי"
היא אמרה וקינחה את אפה.
היא הסתכלה על תמונה של אבא..וליטפה אותה.
"זה..זה בגללו?"
היא פשוט שתקה והסתובה אליי כאשר עיניה דומעות,
היא הניעה את ראשה מצד לצד ושמה את ידיה על הפנים שלה.
רצתי אליה וחיבקתי אותה חזק..
"שחר,בוא..אני אקח אותך לבית הספר."
היא אמרה כאילו לא קרה כלום,וניגבה את עיניה.
"לא.זה בסדר.אני אקח אוטובוס.
את תעלי למעלה ותשכבי לנוח."
"תודה מתוק שלי.."
היא הסתכלה אליי ועיניה נצצו.
"אמא..אני אוהב אותך"
אמרתי לה ועיניי דומעות,אבל לא רציתי להראות חולשה.אני צריך להישאר חזק בשבילה.
חיבקתי אותה,שוב.
"לך..שלא תאחר.."
"את..תיהי בסדר?"
"כן.אני מבטיחה."