-*-

אני מתעוררת לתוך קולות צעקותיו של אבי,שכרגיל אומר שאני מאחרת,שוב.
החלום הזה,זה אשמתו.ואשמת כל הדברים המוזרים שהיו כוללים בו.
לוקח לי זמן לעקל,הרבה זמן הוא לא היה בחלומות שלי וגם היו שם דברים מוזרים מידי,גם קשה לתאר וגם בדרך הם נשכחים ממוחי בזמן כזה קצר.אבל הוא היה שם.
אני נושמת ושואפת איכשהו חוזרת למציאות.
מציאות שבה אני מאחרת,זה קורה הרבה פעמים אבל כשעכשיו יש לזה סיבה מה אני אגיד?אני לא אשמה עכשיו,הוא מתעתע בי.
אני לוקחת וחולצה בתקווה שאמצא איזו גוזיית ספורט בדרך וביותר תקווה שאני לא אלבש היום טייצ' אני רצה.רצה.לאמבטיה.
מבחינה בהבדל של לשם שירים כשאני מתקלחת ובין שלא.
המים הקרירים עוטפים את גופי,למרות שאני פונה יותר למים חמים.
אחרי שסיימתי היעד הבא:להביא את הדורדוראנט שנמצא בחוץ לארץ עקב האיחור שלי אתמול.
אני מוכנה איכשהו.
מבחינה במבט אבי.
"אני אחכה למטה,אוקיי?"אמר.
ואני הנהנתי עם ראשי,דוהרת בקלות לכיון המקרר למצוא ממתק קטן.
ירדתי,"כן גברתי,מה אני אעשה איתך?"בקול מאויש דיבר האדון.
היה שקט.
"שיהיה לך יום טוב"אמר.
"גם לך"החזרתי,ושנינו הלכנו לכיוון שונים.
אני מסתכלת בשעון יד שלי.
כן,כן עוד חמש דקות לצילצול,נהדר.