תפילת חנה פרק א'

חנה עמדה ליד הטלפון כמה שעות ספורות, לבה הלם במהירות כעשרה תופים.

היא חיכתה לרגע הזה במשך שנים.
שנים ארוכות הבכי והתסכול שיחקו תפקיד מרכזי בחייה.

היא חוותה רק גל של טרגדיות.
הרופאים אמרו שהיא לא תוכל להתמודד עם הכאב הנורא שנשים שנמצאות באותו מצב שהיא בעצמה שקועה בתוכו.

כשהיא רואה אימהות מחזיקות בילדיהן ומשחקות איתן, היא מתמלאת קנאה הלופתת בה בחוזקה.

היא מנסה למלא את ליבה במחשבות טובות.

להרחיק ממנה את הבעיות והצרות לבינתיים. אלקנה , בעלה הלך לעבודה מוקדם , וחזר רק בשעות הערב המאוחרות.

היה לו קשה להתחבר רגשית לאני העצמי שלו.

הוא נשוי לחנה כבר שמונה שנים, הם עדיין לא הצליחו להביא ילדים משלהם.
הוא מרבה להשוות בין עצמו לבין השכנים שמעבר לחצר הפרטית שלהם.

חנה לא מצאה את עצמה כשהם עברו לגור בשכונה החדשה עם חברו צחי ( יצחק) מלול, שלו יש שישה ילדים פלוס כלב.

היא המתינה שש שעות, אף אחד לא התקשר לדעת מה העניינים עם הטיפולים.

בינה לבין עצמה, היא מודה שהפתרון לכאב הנפשי שהיא חווה מדי יום ביומו.

אחותה חגית היא אימא במשרה מלאה. היא מסתכלת לעברה בשקט ומקנאה כי אצלה זה לא מצליח.

אלקנה אמר כי היא טובה בעיניו מעשרה בנים, שהשמחה שלו מתמקדת לטפח את הזוגיות ולמנוע מהשעון הביולוגי להשפיע עליהם בדרך כלשהי.

הוא גם הוסיף כי אין אישה צנועה ומקסימה כחנה שלו, הוא אכן בר מזל.

כשאלקנה היה בן חמש, הוא פתח את ראשו אחרי משחק כדורגל מייגע עם אחיו מאיר.

לאחר התקרית שגרמה לפציעתו, הוא גמר בליבו את ההחלטה לא לשחק יותר בחיים.

חנה חשבה שהרופאים שטיפלו בה עדיין לא מצאו את הזמן המתאים כדי לחזור אליה עם התשובות המייחלות שנעו בתוך מוחה. היא נאנחה אם הסוף שלה יהיה מרגש וסוחט דמעות. המקרה שלה לא יחיד.
היא צריכה להודות כל יום לבורא העולם שיש לה בעל תומך ועוטף .

אין עליו , היא בטוחה שהם יגיעו עם הזמן לחוף מבטחים.