שקרים צבעוניים

הכובען הביט פעם נוספת בפנייה של אליס.
"כל שיקוי הוא שקר." הוא הזכיר, אליס הנהנה במרץ בראשה.

"לבן- שקר קטן ופשוט, למקרה שציך להתחמק מעונש.

צהוב- רמאות, זה צורב מאוד וגורם להשפלה. תזהרי עם השיקוי הזה.

כתום- שקר של אזהרה, איום או הבטחה שאת לא תוכלי לקיים, הוא ממש מאכזב, תשתמשי בכמות הנכונה אם את לא רוצה להכניס אף אחד לדיכאון.

אדום- זה כבר רע, זה שקר למישהו שאת אוהבת, אולי על בגידה. הוא גורם לשברון לב, לחוסר אמון.

ירוק- שקר שבא בטבעיות, שאנחנו מתרגלים לספר ביום יום, על מקרה שמעולם לא קרה. אך זכרי, לשקר אין רגליים. הוא עלול להתגלות.

כחול- שקר זורם, כשאת לא משקרת לבד, אולי הסתבכת בצרות עם חברים וכולכם משקרים. תשתמשי בו בתבונה אל תכריחי אף אחד לשקר איתך. השקר הוא כולו שלך.

חום- זה כבר לא בדיוק שקר, זה ניבה. גניבה אסורה על פי החוק.

והכי גרוע, שחור. שקר שחור מכיל בתוכו את כל הצבעים, בעיקר אם זה למישהו קרוב. לכן אליס יקירה, לעולם אל תשמשי בשיקוי השחור. הוא מסוכן, הוא גורם לריבים, בגידות, שברון לב, דכאונות וחוסר אמון."

הכובען סיים את דבריו. עכשיו אליס כבר לא הייתה מעוניינת בשיקויים האלו.
היא הבינה שאין בעצם דבר כזה שקרים צבעוניים, ושכל השקרים רעים באותה מידה.

"אני מבטיחה יותר לא לשקר לעולם." הבטיחה אליס, אבל גם אז היא שיקרה, כי את ההבטחה הזאת היא הפרה.