שמי אירופה-פרק ב'(הסיפור החדש)

פרק ב'
ג'יימי יצא החוצה בסערה. השמיים היו שחורים והוא הניח שהשעה עכשיו היא שעת ערב מאוחרת. הרבה אנשים לא נראו בחוץ והיה גשום. לא היה אכפת לו מכך, אפילו ששיערו החל להירטב. לא אכפת לו,כי בטח אחר-כך, כשיחזור, אם יחזור, אמו תגער בו, כרגיל ותגיד שהיה יכול להצטנן כהוגן. נמאס לו שהיא מתייחסת אליו כמו אל ילד קטן.
ואחותו הבכורה, איימי, כל היום חייבת להעיר לו בצורה עוקצנית, כאומרת שהיא הגאונה בבית, "המושלמת" ואילו הוא, מחולל הצרות, זה שתמיד מסתבך. ולמה הייתה חייבת להעלות את העניין עם חבריו?
חבריו, כמובן, לא היו אנטישמיים, חלקם אפילו לא ידעו שהוא חצי-יהודי. הוא לא אהב לדבר על זה כל-כך. הוא רצה להיות כמו כולם ושנא להרגיש יוצא דופן. וחוץ מזה, היו בבית ספרו, חבורה של נערים גזעניים להחריד. והדבר לא התבטא רק בשנאתם העזה ליהודים, אלא גם בשנאתם לכל מי שלא היה לבן, נוצרי פרוטסטנטי או קתולי, בעל נטיות מיניות שונות ובאופן כללי, לכל מי שהיה שונה מהם אפילו במקצת.
מובן שהרבו להשעות אותם מבית הספר וחבריו, אלו שידעו על מוצאו, אמרו לו שהוא לא צריך לדאוג לגביהם, מכיוון שהם חבורת מפגרים, לפי דבריהם. הוא הדחיק את דאגתו. למרות שהוא לא ממש רצה להסתבך איתם. על כל פנים, כשנתקל בהם, במקרה בבית הספר, לא אמרו לו כלום והמשיכו בדרכם. טוב, זה מפני שהם אינם יודעים, הרהר בינו לבין עצמו.
הוא עבר, כרגע, ליד איזה פארק, שבשעות היום שימש זוגות צעירים ולמשחקי ילדים ואילו באור הלילה, נראה מאיים במיוחד ושימש בעיקר נערים שהשתכרו. הוא עבר על פניו, שומע קולות מתוכו. לא שאכפת לו. בדרך כלל, הוא העדיף לא לצאת החוצה בשעות החשיכה. כמו שאמר מקודם, הוא היה איש של משחקי מחשב שעסקו בדרך כלל, בפנטזיות ובלחימה נגד אורקים מרושעים או דרקונים. אך, העובדה שהוא דיי התמצא במחשבים, לא כל-כך עזרה לו בחיים האמיתיים. עם כל הבעיות הטיפשיות שלו.
לפתע, בלא ששם לב, נתקל בטעות בנערה שהלכה עם חבורה של ארבעה נערים לכיוון הפארק. היא נעצה בו מבט זועף.
"תשים לב לאן ש'תה הולך." אחד מהם אמר לו ונשימתו הסריחה מסיגריות.
"אני מצטער," מלמל ג'יימי, "לא התכוונתי…"
"ת'ראה מה עשית לי," צווחה הנערה, "מרחת לי חצי מהאיפור. דפוק אחד."
"אני מכיר אותו," שמע את הנער השני אומר חרישית, "זה היהודי."
ג'יימי הרגיש את ריח הצרות הולך וזוחל לכיוונו. ריחן הלך והתחזק. הדבר היחיד שרצה זה לא להסתבך בצרות וכעת, הוא נמצא במרכזן.
"מה ת'ה אומר, ברייס," אמר עוד נער שאותו זיהה מבית ספרו, "רוצה?"
הם התחילו להתווכח ביניהם, אם כדאי בכלל להניח לו לנפשו וללכת לכיוון הפארק או…הוא לא רצה לחשוב על האפשרות השנייה, ולכן, בזמן שהם התווכחו, החל לרוץ בכל כוחו בהמשך הרחוב. מקווה שימצא מקום להסתתר בו בינתיים, עד שהם ילכו.
לרוע מזלו, הם שמו לב במהירות שהוא נשא את רגליו והחלו רודפים אחריו. הוא שמע את צעדי ריצתם מאחוריו וקיווה שעישון הסיגריות יעשה את שלו, שהם יתעייפו במהירות. לצערו, לא נראה שזה פעל. הוא הרגיש כיצד הם הולכים ומשיגים אותו. הוא ניסה לרוץ הכי מהר שיכל, למרות שאף פעם לא הצטיין במיוחד בשיעורי הספורט. לעזאזל, חשב לעצמו. רק לי זה יכול לקרות. הם לא יצליחו, בבקשה. הוא התחנן, בעצמו לא ידע לפני מי. הוא הרגיש כיצד הוא הולך ומחליק, כיצד הם הולכים וסוגרים עליו. בלא משים, הוא נתקל בלבנה שרעדה מעט והחליק על האבנים הקרות והקפואות תחת מגעו.
"תפסתי אותו." הכריז אחד הנערים והתנפל עליו. הכאב היה מיידי והוא הרגיש כיצד הוא מתפשט במהירות לכל איבריו. הוא ניסה להיאבק, עד כמה שיכל, ללא הצלחה. הנער שהתנפל עליו, מנע ממנו כל אפשרות לבעוט ולהתפתל.שאר הנערים הגיעו אליו במהירות והוא הרגיש את האימה נוטפת במורד גרונו, מחלחלת.
"תקימו אותו." שמע קול והרגיש כיצד מרימם אותו, למרות מחאותיו. נער אחד אחז בידו הימנית, השני בשמאלית והשאר עמדו בצד, מגחכים. הוא גם ראה את הנערה הארורה שבגללה הכל התחיל, עומדת בצד ומעשנת.
לפתע, הרגיש מכת אגרוף בבטנו. כל עולמו הסתחרר ונעשה שחור. הוא התאושש כעבור כמה דקות, מקיא את נשמתו לעיניהם המגחכות של הנערים.
"זה מה שמגיע לך," אמר הנער שחבט בו, "שלא תתעסק יותר לעולם עם החברה ש'לי, מובן?" הוא אמר בטון מאיים ונתן לו עוד מכה כואבת במיוחד בבטן. כל גופו כאב והסתחרר.
"בעצם, לא נראה לי שהוא למד כל-כך ת'לקח שלו, אה, מק'רתי?" שאל את אחד הנערים שהנהן בגיחוך. עיניו היו עצומות למחצה. הוא הרגיש כיצד הן נאבקות להיעצם עוד ועוד, למרות שנאבק בהן. הוא לא רצה לעצום את עיניו ובכך לתת פתח לעוד לגלוגים עליו. הם אפילו יכולים להרביץ לי עוד פעם, חשב לעצמו. "אתה יודע," הנער שעמד מולו פנה אליו, "אף פעם לא ראיתי ז** של יהודי. כנראה שזו עומדת להיות הפעם הראשונה."
"לא, בבקשה," התחנן ג'יימי, "בבקשה…" הוא אמר חרישית.
"אמרת משהו?" הנער גיחך, "שאונה, צלמי את הכל. מובן!" הוא פנה לנערה והיא מיגשה אליו, מחזיקה בידיה את הפלאפון שלה.
"חייך למצלמה, יא חת'יכת בן זו** שכמוך." ולמרות מחאותיו וניסיונו הנואש להיאבק בנער, הוא הצליח להוריד את מכנסיו למטה. הוא נשאר רק עם הבוקסר שלו, שמיקי מאוס היה מאוייר בו.
"מיקי מאוס." אמרה הנערה וגיחכה והוא הרגיש כיצד הם מפליאים בו את מכותיהם. הוא כבר לא הרגיש את הפנים שלו, מרוב הייסורים.
"משטרה!" צעק לפתע אחד הנערים והם החלו מתפזרים לכל עבר. הם עזבו אותו והוא הרגיש כיצד מצחו פוגע ברצפה. הוא שמע את ניידת המשטרה ובדיוק אז הרגיש כיצד העלטה מושכת אותו לתוכה, ללא כל אפשרות להתנגד.