שלך, זר לא מוכר פרק 20
נקודת המבט של הבחורים של ברנש
" רגע, מה אתה עושה? הפטיש אמר שלא נפגע בה, עד שנגלה מי אחראי לרציחות…"
" אל תדאג אחרי שאסיים אתה, היא תצעק את השם של הבן ז%@ חוץ מזה קצת כוויות על הפנים עוד לא הרגו אף אחד "
" אני לא שלם עם זה, כיבינו את המוזיקה, הלך עלינו אם מישהו ישמע אותה, במיוחד אחרי הצרחות של שמרי והירי, בא ניקח אותה ונצא מכאן כמה שיותר מהר ".
" רגע, נעשה את זה עדין ונצא, אני חייב לגרום לה להבין עם מי היא מתעסקת "
נקודת מבטה של שני
הם יתלחשו ביניהם למשך שתי דקות ואז התקרבו אלי, עצמתי את עיניי, הבטחתי לעצמי שאני לא אצעק לא משנה מה יקרה לי עכשיו, כמה דקות ונגמר הסיוט הזה. ידעתי שזה הסוף, הסוף לסבל, הסוף לחיים ללא תכלית, הסוף שלי.
אחד מהם דחף לי סמרטוט מלוכלך לפה, והחזיק אותי חזק, השתנקתי.
התחלתי לרעוד ואז זה הגיע בהתחלה טיפות קטנות ואז זרם חזק של חומצת אקונומיקה נשפך לי על יד שמאל, הרגשתי שהיד נמסה, מתפוררת.
האינסטינקט הראשוני שלי היה למצמץ בעיניים, זה לא קורה לי, לא זה לא קורה לי, ניסיתי לברוח להיחלץ אבל יד חזקה אגפה אותי וחסמה את פי ולא יכולתי לזוז, לא הצלחתי לצעוק, חסרת אונים, מוגבלת
ואז התחיל הכאב צריבה חזקה, צורמת, שורפת, היד בערה לי, גופי שרף הכול הסתחרר סביבי, הרגשתי שאני נעלמת, נובלת מתרחקת מהכול, עד שהתעלפתי.
התעוררתי, עיניי היו מכוסות, ראשי כאב כל כך. יד ימין שלי הייתה קשורה לכיסא העץ עליו אני יושבת.
רק לאחר מספר דקות נזכרתי, ניסיתי להזיז את יד שמאל, היא לא זזה, היא גם לא כאבה, לא הרגשתי אותה בכלל. ניסיתי למשש אותה עם יד ימין, אבל לא הצלחתי. מה קרה לי? הם כרתו לי אותה? למה אני לא מרגישה כלום? ולמה לעזאזל הם לא הרגו אותי בחדר המסריח בהוטל שהייתי בו?
נקודת המבט של נתי
"איפה היא לעזאזל, למה היא לא זמינה?! הבחורה הזו תמכה בי ברגעים הקשים הכי קשים שלי. ואיך אני משיב לה, מעיף אותה מהבית שלי ברגע שקצת לא נוח לי, גירשתי אותה בזמן שהאדמה רועדת וכל העולם מחפש אותה!
אני חייב לגייס את כולם, אני אמצא אותה לא אכפת לי מה יהיו העלויות אני אמצא אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי.
לא אסלח לעצמי, אם יקרה לה משהו…
תגובות (0)