רצח חרטה וגעגועים(סיפור שעלה לי לראש)

היא הסתכלה אליי בפנים עגומות בעיניי כלב סוחטות דמעות היא הרימה את ראשה וגופה הנמוך ואמרה לי אל תלכי לא יכולתי שלא ללכת ובאכזבה כבדה נאלצתי להיפרד ידעתי שהיא לא תתגבר אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום רגשות אשם החלו לעטוף אותי כשהגעתי לתחנת המשטרה השוטרים החלו לתחקר ולשאול על…הרצח לא יכולתי לשקר לא עוד אני אישה מבוגרת ואסור לי לשקר כשהשוטר ניגש והתחיל לתחקר הרגשתי בתוכי חרטה שאומר לברוח ומהר אני רוצה להתחיל את החיים מההתחלה בלי שום כעס בלי שום פחד בלי שום עצב ובלי שום שמחה רק להיות שלווה בלי להרגיש חוץ מזה כלום השוטר התחיל לתחקר ואני לא יכולתי יותר לא הגבתי רק שתקתי והסתכלתי על התקרה כשעל פניי הבעות מתחלפות ואיתם הרגשות והמחשבות על מה יקרה ומה קרה ועל הילדה העצובה הייתי חייבת לעשות את זה השוטרים עזבו אותי ושמו אותי בכלא כשאני רועדת וחיוורת על פניי נפלה דמעה ולא יכולתי יותר להמשיך הייתי צריכה לברוח למרות שזה אסור למרות שאמרתי אני מתגעגעת אליה נורא כל גופי חש געגועים כלפי הילדה הקטנה אצטרך לברוח……..