רון
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי. הצלצול נשמע. הוצאתי את מחברת שחרית, והתיישבי במקומי. גל ועוד כמה מהחברה באו לשולחן, התחלנו לדבר עד שהמורה הגיעה. היום היועצת הבית ספרית לא הגיעה, ולכן הקבוצה שהייתה אמורה ללכת אליה לא הלכה. היא שאלה אותנו מה שלומינו, ואז, "קרן, תעברי בבקשה ליד רון!, טליה שבי ליד שחר, ו…." אמרה מחפשת.. "שחר תחליפי מקום עם יועד. " קרן התיישבה לידי, אף פעם לא ממש הבחנתי בה קודם. היא חייכה חיוך ביישני והתיישבה. קרן, לא הזיזה את הכיסא רחוק ממני, אלא להפך, קירבה אותו אליי. התבוננתי בה כשחיוך משתרע על פני. המחנכת, מיכל נתנה עבודה, והרשתה לשבת בזוגות. התיישבתי ליד גל ויועד הצטרף אלינו. ישבנו ועבדנו. "רון, גש אליי בבקשה" אמרה מיכל. קמתי וניגשתי. "לא הייתה לך שיחה עם אדית אתמול נכון?" שאלה מיכל המורה. "לא.." עניתי. "טוב." השיבה. חזרתי אל גל ויועד. השיעור עבר כרגיל, הערה מגל, הערה מיועד, צחוקן של הבנות וכולי וכולי…
אני רון, תלמיד כיתה ה'2 והגעתי הנה מארצות הברית.
תגובות (2)
אני ממש לא רוצה להעליב.
אבל זה קצת שעמם,זה סיפור בפרקים?
בכל מקרה אולי זה קצת רעיון נדוש על ילדה מחול
שלמודת בכיתה בארץ. אבל בכל זאת אני לא יודע לאן זה יתפתח
:)
ממש לא העלבת…. כתבתי את זה ביום שבו לא הבנתי את הרגשות שלי….
אה, וכתבתי את זה על בן…