רגע של אמת ברגע של שקר -1 ^^

טוב אני מודה שחששתי .
היום קיבלנו את התעודות של סוף השנה .ובגלל שהמורה שלי הבינה שאני ממש לא מראה להורים שלי את התעודה ,היא החליטה לשלוח אותה בדואר .
אמא בטח כבר מתכננת לי עונש על כל הנכשלים שלי .
טוב מה אני יכול לשעות שיש דברים קצת יותר מעניינים מהיסטוריה ומתמטיקה .
לא מיהרתי לחזור הביתה . בכל מקרה אבא בטח לא יהיה בבית .
זה היה היום האחרון ללימודים וחופשת הקיץ תתחיל מחר יש לי יותר מידי דברים לחשוב עליהם במקום לשמוע את הצרחות של אמא עם אבא וההפך .
לצערי בסופו של דבר הגעתי הביתה .אמא ישבה על יד השולחן של פינת האוכל .קראה עיתון וששתה קפה .החלק המוזר הוא שהיא ממש נראתה רגוע .כבר שנים אמא שלי לא הייתה נינוחה כל כך .
"אמא אני בבית " אמרתי בהיסוס .היא הפנתה עלי את מבטה וחייכה חיוך שלא ראיתי כבר הרבה זמן .
"חמוד שלי כיבלת מכתב " היא אמרה אחרי לגימה ארוכה מהקפה .
"באמת ?" שאלתי .באמת הייתי מופתע .התעודה הייתה אמורה להשלח עליה .לא אלי .
"כן הוא על הדלפק במטבח " היא חזרה על העיתון שלה .מדור רכילות ,כך הנחתי .
הנחתי את התיק שלי במקום הקבוע שלו ליד הכניסה למטבח .והבחנתי במכתב .
זו לא הייתה מעטפה פשוטה עם סמל בית הספר .היא הייתה בצבע תכלת כל כך בהיר עם כבים כחולים עבים ודקים פה ושם .לא היה כתוב עליה מי השולח היה רק מצוין סמל כמו ראש סחמתי של שועל בתוך אליפסה .
פתחתי את המעטפה .
"אזהרה לאנשים,
טוב והרע,
זו מלחמה.

לחייל, אזרח,
קדוש מעונה, הקורבן,
זו מלחמה.

זה הרגע של אמת, וברגע לשקר,
הרגע לחיות את הרגע ולמות,
הרגע להילחם . "

"אני מכיר את השיר הזה " מלמלתי בעודי פותח את חלקו התחתון של המכתב .

"איתי לוי אתה נבחרתה לייצג את משפחתך .מדינתך .את עצמך .בתחרות שעם תנצח בה היא תסדר את החייה מכל בחינה אפשרית .
אני מלרגי השלישי ואני הולך לסדר לך את החיים "

עד ביית בשיר :
"אני מאמין באור
תרים את הידיים אל השמיים
המאבק נעשה, המלחמה מסתיימת בנצחונו
הרם את הידיים לכיוון השמש
המלחמה מסתיימת בנצחונו
עולם חדש ואמיץ."

למכתב צורף כרטיס טיסה לשוויץ .
"מה לעזא…?" המחשבות הסתובבו במוחי .
ללכת על זה ,או לא .
אני בסך הכל בן חמש עשרה .אני…. אני יכול .
כיבלתי את ההחלטה בין רגע ורצתי לספר לאימי .
אני טס לשוויץ .