פרוייקט פיוז\'ן ריאכטור – פרק 1

אדל גרייסון :

\"את בטח מתרגשת נורא \" קולה של מלני היה מעומעם מבעד לרעש המנוע בחזק של המכונית הישנה שלה . היא הביטה בי דרך המראה ובאותה הזדמנות סידרה את הפוני הצהבהב שלה .
\"אני די מתרגשת \" הודאתי בחצי חיוך . עיניה הכחולות נראו נרגשות , נראה היה שהיא מתרגשת יותר ממני , ואני ללא ספק התרגשתי . אחרי רגע החזרתי את עיני לחוברת הקומיקס שהייתה מונחת בחיקי .זו לא הייתה חוברת קומיקס רגילה , אני היא זו שיצרה אותו , היא סיפרה את סיפורו של וואפמן , הוא נלחם במורים מרושעים שנותנים שיעורי בית בהיסטוריה .
היסטוריה .
אני שונאת את זה , זה היה הנכשל היחיד שלי בבחינות הכניסה לפרוייקט , כל כך פחדתי שלא יתנו לי להכנס בגללו והיא אני כאן במכונית של מלני ביום הראשון ללימודים באמצע פקק תנועה מחורבן בדרכי לפיוז\'ן ריאכטור .
ברגע שמלני הראתה לי את המעטפה החומה והגדולה ועליה סמל הפרוייקט הייתי כל כך נרגשת אבל לא חשבתי שאתקל במכשול טיפשי כל כך בדרך כמו פקק תנוע .
\" מל , הגורטאה הזו לא יכולה לזוז מהר יותר ?\" שאלתי , המבטא האמריקאי המטופש שלי בלט בגלל שהייתי לחוצה .
\"תרגעי אד , יש לך עד זמן .תשחקי עם ריי בינתיים \" הבטתי הצידה . האחיינית הקטנה והמתוקה שלי חייכה אלי ונפנפה לאברי ברעשן שלה . צחקתי , ילדים קטנים תמיד גרמו לי לחייך אבל ריי הייתה משהו אחר לגמרי , היא הייתה כל כך תמימה כל כך מתוקה . היה קשה להסביר זאת , כלומר זה לא היה המראה החיצוני שלה , היא הייתה נראת כמו כל הילדים הקטנים , שיער שחור קצר (כמו של אביה ) ועיניים כחולות שהופכות לשחורות כשהיא בוכה , הלחיים שלה היו שמנמנות . צבטתי אותה והיא צחקקה .
\"יום יבוא ותיהיה חכמה כמו דודה אדל נכון ריי ?\" שאלה מלני וצחקה .
\"אני לא חכמה מל , אני רק לומדת \" אמרתי בכובד ראש .
\"את לא חכמה כמו שספיידי לא מטפס על קירות \" היא צחקה . מלני הכירה את החולשה שלי לספיידרמן ובמקום להיות אחות גדולה טיפוסית ומגעילה ולרדת עלי היא פשוט זרמה עם זה , אפילו בעלה , אריק , זרם עם זה .
\"אוקי אוקיי \" אמרתי .
סוף סוף הפקק השתחרר והמכונית הישנה של מל התחילה לנוע ואני נשמתי לרווחה . היא לנו עד עשרים דקות על שנגיע ליעד . חיפה . בית הספר נמצע ממש על קו החוף, זו עד אחת מהסיבות שבגללה שמחתי כל כך להגיע לכאן .
\"אאל \" אמרה ריי . הבטתי בה , כך היא ביטאה את שמי .
\"כן שמנמונת שלי \" אחזתי בלחייה השמנמנות ושחררתי .
\"אאכת . אאל אאכת \" מיד הבנתי מה היא רוצה לומר .
\"אני הולכת אבל אני אחזור מהר . מבטיחה \" אמרתי והושתתי לה זרת .הוא עקלה את פיה והחלה לבכות .
\"אוי ריי אל תבכי אני מבטיחה שאני אחזור . מלני תעשי משהו \" אחותי לא אמרה דבר נראה היה כאילו רק עכשיו היא מעכלת את זה שאני אעזוב אותה .
\"ריי .את מאמינה לאמא נכון ?\" שאלה אחותי את ביתה .
התינוקת הנהנה .
\"אדל תחזור . גם אני עצובה נורא אבל … זאת אגל היא תמיד חוזרת בסוף\" היא ניסתה לחייך אבל ידעתי שזה קשה לה ולביתה בדיוק כמו שזה קשה לי .
השפלתי את מבטי אל הקומיקס שלי .מישום מה עניינים הסתדרו כך שחייו האזרחיים של וואפמן יהיו גרועים אפילו יותר משלי . למרות שכתבתי את הכומיקס בגיל שבע תמיד ניחם אותי לקרוא אותו . זו אחת הסיבות שכל כך אהבתי את ספיידרמן , החיים האזרחיים שלו היה נוראיים וזה פשוט ניחם אותי .
\"הגענו !\" הכריזה מל אחרי זמן מה .הרמתי את מבטי מהקומיקס .
מה כבר אני יכולה לומר ? המקום היה נראה הרבה יותר טוב ממה שתיארתי לעצמי .