פילוסופיה בשקל- קו ההבנה

ראיתי את הסרט למעלה (up) עם הכלב שלי היום. לדעתי, המונטאג׳ של המערכת יחסים בתחילת הסרט הוא הסצינה הכי טובה בהיסטורית הקולנוע, ובהחלט אדבר בפרק עתידי על השפעות המוסיקה, הצבעים, האנימציה ועוד הרבה דברים במונטאג׳ הזה מוכנים באופן מיוחד בשביל השפעה על הרגשות של הצופה.

אבל בזמן שהתבוססתי בבכי ראיתי שכלבי בוהה בטלוויזיה, ועלתה המחשבה למוחי. הרי הוא לא מקשר בין שינוי הטון במוסיקה למעבר החיים שלהם, הוא לא מבין שבלונים לא באמת יכולים להרים בית.

איך הוא מבין את הטלוויזיה? אם היינו יכולים לבנות מתורגמן מכלבית לעברית האם הנביחה שלו הייתה מוציאה משהו בסגנון של ״מי משניהם הוא לגולס שוב?״

אבל גם אם הוא היה יודע עברית מושלמת, הוא לא היה מבין מה זה טלוויזיה, או הרצון לחסוך כסף בשביל לחיות על קצה צוק, והוא אף פעם לא יבין.

ישנו קצה של הבנה שכלבי לעולם לא יוכל לעבור, אם כך האם לבני אדם גם יש קצה הבנה?

כמו שהוא מבין אוכל, שינה, טיול, להעיר אותי בשש בבוקר כי מישהו עבר ליד החדר, הוא לא יבין אף פעם פורטוגזית, כדורגל, פיזיקה או טינדר. הוא אף פעם לא יבין את טינדר.

וכמו שלו יש את קו ההבנה, גם לנו יש. ואנחנו ממשיכים לדחוק אותו יותר ויותר, במטרה להבין את קיומנו, היקום סביבנו, ועוד. אך האם נוכל להמשיך זאת לנצח?

באיזה שהוא שלב, כמו שלכלב יש את הקו שבנוי לו במוח שהוא לא יכול להבין סביבו, גם אנחנו לא נוכל להבין מעבר אליו. אנחנו לא יכולים גם לדמיין מה יש אחריו, מפי הגדרתו.

ככה שזה מחלק את הידע שאנו לא יודעים לשתי קטגוריות: ידע שאנחנו לא יודעים, אך יכולים לדעת. וידע שאנחנו לא יודעים, ולא יכולים לדעת.

לדוגמא, אתם יכולים לקרוא סינית? כנראה שלא, ולכן הדבר הבא ייראה לכם רק כמו קשקושים ״ 投票给我所有的故事״ אומרים את זה פחות או יותר ״טופיאו גיי או סויו טיגושי״
וזה אומר ״היי מה נשמע״. תגידו את זה לסיני הבא שתראו ותצפו איך שהוא נהיה חברותי בשניות.

יפה, עברתם משום הבנה של סינית, להבנה של סינית בערך ב15 שניות. כי אתם בני אדם, ובני אדם ממש חכמים.

אבל מה לגבי דברים שאף פעם לא נבין? למשל האם יש סידור מיוחד ליקום שמחזיק אותו מלהתפרק, איך נוצר היקום, מה לעזאזל נשים עושות כשהן הולכות לשירותים בקבוצות.

מסע בזמן ושינוי צורה יכולים להיות עומדים לנו מתחת לאף, גבל יכול להיות שאנחנו לא מפצחים אותם לא בגלל שאנחנו לא מנסים מספיק, אלא בגלל שאנחנו לא יכולים.

אם הכלב שלי היה טיפה יותר חכם יכול להיות שגם פניו היו מלאים בדמעות, אבל בשבילו זה רק צבעים מהבהבים וצלילים מוזרים.

האם אנחנו חווים את אותו הדבר, עם המציאות. מה זה אטומים? מה הם עושים? מה אם יש מטרה נחשפת ליקום, כמו מחשב על, או צעצוע לאיזה תינוק אל. ואנחנו פשוט יושבים בחללית שלנו לא עושים כלום ומפספסים את המטרה בבהירות.

כמה המידע שכבר יש לנו היה יכול לעשות כל כך יותר רק אם הייתה לנו אפשרות להסתכל בצורה אחרת על החיים.

אך יש גם טוויסט חיובי לכל זה, תחשבו כמה אנחנו התקדמנו ביחס לאבות הקדומים שלנו, כמה אנחנו הפכנו את חיינו לנוחים וכמה גילינו עם המוחות הפגומים שלנו, למה האבולוציה הייתה כל כך נחמדה אלינו?

מה נגלה כשיבוא האינשטיין הבא? האם נוכל לצאת לכוכבים ולגלות את כל סודות היקום ולדחוף את קו ההבנה ישר לקצאו ולענות על כל שאלה שאי פעם היה לנו?

אלו כנראה לא יהיו אנחנו שיעשו זאת, אלו דורותינו הבאים שיוכלו לדחוף את קו ההבנה עד קצהו ואולי לגלות מודלים של המציאות, שאינם שונים מהמציאות ונוכל לחיות בשלווה שעשינו את זה.

זה יכול להיות אפשרי בזכות כל בני האדם שבאו לפני, ובגללנו. כמו שאנו יושבים על כתפי הדורות הקודמים כדי להגיע מעבר לראשנו, כך גם הדורות הבאים ישבו על שלנו ויטילו ללא נודע, ויגלו את הלא נודע.

זה יכול לקרות בזכותנו, אבל זה יקרה בלעדינו. כל מעשינו הם כתרומה לידע שיבוא הבא בתור, והוא לידע שאחריו, ולידע שאחריו.

עד שנקבל תשובה לכל שאלה, והיקום יפסיק להיות רעשים מוזרים וצבעים מעניינים, ויראה לנו מה שהוא באמת.