פילוסופיה בשקל- סימפוניית היקומים

ישנו יקום מסויים, שאף אחד לא יודע איך קוראים לו. שכשהוא נוצר הגרוויטציה הייתה חלשה מדי, ובגלל שהיא הייתה חלשה מדי שום כוכב לא נוצר, ובגלל ששום כוכב לא נוצר, שום כוכב לכת לא נוצר. ובגלל ששום כוכב לכת לא נוצר, שום חיים לא נוצרו, ואחרי ככמה מאלירדי שנים היקום קרס על עצמו.

ויש יקום נוסף, שאף אחד לא יודע איך קוראים לו. שכשהוא נוצר הגרוויטציה הייתה חזקה מספיק כדי ליצור כוכבים, והכוכבים יצרו כוכבי לכת, כוכבי לכת גדולים ומדהימים! עם עצים ואגמים, שלגים והרים! ועל אחד הכוכבים בסופו של דבר חיים נוצרו, חיים גדולים ויפים, הם ידעו להשתעל ולחבק אחד את השני, הם למדו וחשבו. הסתכלו על השמיים ותהו מה הם עושים על הכוכב שלהם. נקרא להם חתולים, חכמים יחסית לחתולים. יום אחד, אחרי מליוני שנים אחד החתולים כתב מסר לחברו על הדשה בעזרת האוכל שמצא, והמסר כמעט ואמר ״היי, מה המרגש?״.

ואחרי כמה מליארד שנים היקום קרס על עצמו. להתראות חתולים.

ויש יקום נוסף, שאף אחד לא יודע איך קוראים לו. שבו חיים נוצרו על כל הכוכבים, בכל המערכות ובכל הגלקסיות. הם היו עשויים מברזל, עשויים מבשר, מקריסטלים יפים, מדשא, מעלים. הכל היה חי! הכל רקד, הכל היה יפייפה! הם למדו שפות, תקשרו בקול, בכתיבה, בטלפטיה. זה היה היום הולדת של כולם ויום הנישואים של כולם כל יום וכולם קיבלו מתנות כל יום! הם בנו אימפריה בין כוכבים אחד עם השני, איזנו את הכל, קיבלו את התשובות לכל השאלות, היו מושלמים!

אבל, בגלל בעיונת באבולוציה, בגלל שבאחד הכוכבים היה חסר מספיק מזון, אף מין לא פיתח מודעות, הם אכלו אך לא נהנו, ראו סרטים בלי לשמוח או להיות במתח, חגגו אך לא התרגשו, אף אחד לא צחק מבדיחה או היה במתח מספר, אף פעם. ואחרי כמה מליארד שנים היקום קרס על עצמו, ולא היה רגע אחד של מודעות בכל ההסטוריה.

ויש יקום נוסף, שאף אחד לא יודע איך קוראים לו שבו הכוחות החזקים היו חזקים מדי, והחלשים חלשים מדי וכלום לא נוצר, ויקום נוסף, שאף אחד לא יודע איך קוראים לו שהיו בו יותר מימדים, ויקום נוסך שאף אחד לא יודע איך קוראים לו שלא היו בו מימדים, ויקום נוסף שאף אחד לא יודע איך קוראים לו שהחיים נוצרו מאוחר מדי, והוכחדו רגע אחרי שנוצרו, ויקום נוסף שאף אחד לא יודע איך קוראים לו שבו הזמן פעל בכיוון ההפוך, שבו זנים התחילו כאלילים וחזרו אחורה לאט לאט להיות תאים פשוטים.

וככה זה היה, כל היקומים כולם, כל האפשרויות, בעיות עם המשאבים, בעיות עם חוקי הפיסיקה, בעיות עם האבולוציה, בעיות עם הכל. יותר מדי דרכים ללא מוצא, יותר מדי בעיות ללא פיתרון.

אך כמובן יש את היוצא מן הכלל. ישנו יקום אחד, גדול יחסית. שבו חיים הם נדירים, חיים אינטליגנטים הם אפילו יותר נדירים, שבו הכוכבים רחוקים מספיק אחד מהשני, חוקי הפיסיקה מסובכים ומסורבלים, יקום בודד לכל זן ומין שנוצרים, ורובם לא נוצרים כלל. אך במקום מסויים, בכוכב לכת אחד, שבו האוקיינוסים גדולים וכחולים, השמיים כחולים גם כן, המזג אוויר משתנה והאדמה לא רכה מדי, ולא קשה מדי. שבו הזן החכם ביותר פיתח בדיוק מספיק סקרנות, רצון להגשמה עצמית ואהבה אחד לשני. פיתח סקרנות וחוכמה מספיק כדי לחקור, כדי לחשוב ולחפש מה סביבו. אם אי פעם תצליחו להגיע לכוכב הבלתי אפשרי הזה, המגוחך באופן סטטיסטי, שהבריאה, אבולוציה, החיות והצמחים סביבו עבדו כדי שהם יוכלו לחיות ולשגשג, אשר חוקי הפיסיקה התאימו את עצמם באופן מושלם אליהם.

תגלו שהוא המציא שפות רבות, אשר שרות באופן הרמוני תמיד שיר מסויים. שיר שמראה השלמה, הערכה לכל מה שנדרש כדי שהם יוכלו לחיות בשלום ביקום היחיד, בגלקסיה היחידה, במערכת שמש היחידה, בכוכב לכת היחיד שיוכל ויצליח לקבל אותם ולהכיל אותם. שיר מרגש ויפה, שנשמע משהו כמו:
״החיים שלנו גרועים, נגמר לנו הסבון ואנחנו לא יודעים מה לעשות.״