פילוסופיה בשקל- הקול בראש

אל תחשבו על חתולים!

אוקיי, עכשיו כשחשבתם איזה מן פתיחה לפרק זאת, תנו לי להסביר.

אחד הדברים הכי יפים על המוח הוא שקל לעבוד עליו. אם אגיד לכם לא לחשוב על חתולים אתם תחשבו ישר על חתולים, כולם מכירים את זה.

אבל איך אתם חושבים על חתולים? באיזו שפה? אלו מכם שמכירים רק עיברית יחשבו בעברית, פשוט. אך לאלו מכם שהשפת אם שלהם היא לדוגמא, אנגלית. על מה הם יחשבו? על חתולים? על cats? מה עם כאלה שלא יודעים מה המילה חתולים אומרת? הם יחשבו על המילה חתולים או על what the fuck does this stranger wants from me?

מה לגבי לדוגמא חיות? הכלב המתוק שלי, על מה הוא חושב כשהוא רואה את החתולה של השכן נותנת לו מבטים מאיימים? איך הוא חושב את זה? בנביחות? בדרך אחרת לגמרי שהוא פשוט לא יכול להביע את עצמו מולנו כי מיתרי הקול שלו לא מאפשרים לכך?

מה לגבי אנשים חרשים? איך בן אדם שלא מתקשר באמצעות קול בכלל חושב? איך הבן אדם הקדמון, במידה והיה חרש חשב? האם הוא חשב בכלל? במידה וניקח אדם חרש מלידה, נבודד אותו מבני אדם, כיצד הוא יחשוב?

כמובן שאפשר לשאול בן אדם חרש מלידה באיזה אופן הוא חושב, אבל זה לא כיף. בנוסף לא ראיתי מישהו שואל אדם חרש את השאלה הזאת, אז אני אתעלם מהאפשרות הזאת.

והשאלה הזאת יכולה לחזור בחזרה אליכם. מהו הקול שבו אתם חושבים? הקול הוא לא בדיוק הקול שלכם, אבל אתם לא מצליחים לשים את הנקודה על השוני, וברגע שאתם חושבים על זה אתם לא מצליחים לחזור לקול הרגיל?

ולמה אני תמיד חושב שאותו הווליום? לא משנה כמה אני עצבני, או כמה אני שבפנים צועק, זה תמיד באותה העוצמה. אף פעם לא חזק מדי ואף פעם לא חלש מדי, לא משנה אם אנחנו לוחשים או לא.