Who Am I פרק 17

פרק 17
"שרלוט!!!"
קולה של מיה נישא בכל המסדרון. היא רצה בשיא כוחה יחד עם המזוודה שהשתלשלה מידה. היא רצה בטירוף ומעדה ונפלה על פניה כשהגיעה לחדר המועדון.
"את בסדר?" רצתי אליה בדאגה.
היא קמה בקלילות וחיבקה אותי חזק.
"כל כך התגעגעתי אליך!" היא הידקה את חיבוקה.
"מיה… אני לא מצליחה… לנשום!"
היא עזבה אותי והרימה את המזוודה שלה. "מצטערת. נו, אז איך היה באירלנד?" קולה היה מעט חשדני.
"אממ, בסדר." משכתי בכתפיי. "היה לא רע."
אם להחטף ולהיתקע במרתף חשוך נקרא לא רע…
"איך היה לך?"
"היה דווקא כיף, למרות שהאחים שלי שיגעו לי את השכל כל הזמן." היא עקמה את אפה הסולד. "תקשיבי אני חייבת לשאול אותך משהו."
"מה?"
"בואי." היא משכה אותי לכיוון הספות החמות, שכל החופש היו לרשותי.
התיישבתי בכורסה הנוחה ביותר. "אז מה קורה?"
היא הביטה בי בעיניים כחולות חודרות. "אני רוצה שתהיי אצלי בחופש הגדול."
"מה?"
"תקשיבי, שרלוט, את לא יכולה להישאר לבד בבית כל כך הרבה זמן."
"אני אלך לדודים שלי -"
"שגרים באירלנד שנמצאת בשוויץ'?" היא אמרה בגיחוך.
הבטתי בה בתדהמה. "איך את -?"
"נו, באמת שרלוט, שאת דיברת עם הארי צותתנו לכם."
"מה?!" התחלתי להשתולל.
"תרגעי." היא החזיקה חזק בכתפיי. "היינו סקרניות. ואני חייבת להגיד לך שמה שאמרת להארי לא היה ממש נחמד."
"ברור, כי כל מה שאני אומרת על בעלך לעתיד לא נאה בשבילך."
"לא, את יוצרת ממנו ילד מפונק ואגואיסט-"
"שזה מה שהוא באמת," קטעתי אותה.
היא נאנחה. "את פשוט בעייתית."
"אם את רוצה לדבר איתי עליו אז אני עוזבת," קמתי ממקומי בלי לחכות לתגובתה וחציתי את חדר המועדון אל חדרי.
— פלאשבק
"תקשיב," אמרה סמנת'ה והניחה את כף ידה אל כף ידו שלו. "אני רוצה שתכיר את ההורים שלי."
הוא הרים את מבטו והביט בה בתדהמה, הפסטה השתלשלה משפתיו. "סליחה?"
סמנת'ה ליטפה את ידו בעדינות. "אנחנו מכירים כבר די זמן, אפשר להגיד עלינו שאנחנו בקשר די רציני."
הוא החזיק ליטף מעט את ידה, נראה היה שלא הורגל לדבר כזה. "את לא רוצה להיות איתי." פלט לרגע.
"למה לא?"
הוא הניח את המזלג ליד הצלחת והרהר לרגע. רגע לאחר מכן חייך חיוך קטן ואמר, "לא חשוב. בסדר, אני אשמח לבוא. מתי?"
"אממ, מחר?"
"אוקי. טוב, תודה על הארוחה. אני צריך ללכת."
הוא בא לקום אבל סמנת'ה תפסה בידו. "מה עם נשיקת פרידה?" היא שאלה בקול מתוק למראה פניו השואלים.
הוא נראה מעט מהורהר. לרגע אחד נראה היה כאילו רצה להתנדף מהמקום. אבל לבסוף,הוא רכן ונשק נשיקה עדינה על שפתיה.
"לילה טוב, סמנת'ה. שיהיו לך חלומות טובים."
"תודה, גם לך."
—
"אז, במה בעצם אתה עובד?"
סמנת'ה בעטה ברגלי אמה, קטרינה. מולה ישב הבחור שבתה טענה שהוא ’כליל השלמות’. הוא לא מצא חן בעיניה ברגע שעבר את סף דלתה, ולכן, לא בוששה מלחקור אותו.
הוא היישר את מבטו אליה. "בינתיים אני לא עובד, אבל אני מחפש עבודה."
סמנת'ה חייכה בניצחון. כשהוא סיפר לה על העבודה שהוא עובד בה היא אמרה לו שלא כדי לו לספר את זה לאמה כי היא בהחלט לא תעריך זאת.
"אני מבינה." קטרינה הרהרה לרגע. "סמנת'ה, תוכלי לבוא לעזור לי עם הקינוח?"
"אנחנו רק במנה הראשונה." היא אמרה בחזרה.
"בואי!" היא פקדה.
בלית ברירה, היא שלחה אליו חיוך מתנצל והלכה למטבח עם אמה.
"תקשיבי, סמנת'ה. אני מבינה שאת אוהבת אותו אבל הוא מוזר." קטרינה ישבה על הכיסא והביטה בה.
"מה זאת אומרת מוזר?" היא נשענה על השיש. "סך הכל הוא מובטל זה מוזר?"
"לא רק זה," היא עקמה אפה. "הוא לא נראה ממש טוב."
"מה קרה לפתגם ’אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו’ שהיית אומרת לי וקייט כל הזמן?"
"אמא? סמנת'ה?" אחותה של סמנת'ה, קייט, נכנסה למטבח.
סמנת'ה הביטה בה במבט כועס. "אממ, אנחנו בשיחה פרטית פה."
"את יכולה להישאר, קייט." אמרה קטרינה והתעלמה ממבטה של סמנת'ה, שנעצה בה מבט זועף.
קייט נשענה ליד סמנת'ה על השיש.
"אני מבינה שאת אוהבת אותו, סמנת'ה, אבל-"
"אבל מה?" היא קטעה אותה בכעס. "את לא מקבלת אף אחד בגלל המעמד שלו! אז מה אם הוא קצת יותר עני מאיתנו? אז מה אם הוא לא בא ממשפחה עשירה?"
"סמנת'ה!" קטרינה נדהמה מהחוצפה של בתה וקמה מהכיסא מיד. "שלא תעזי אפילו לדבר אליי ככה!"
"אבל זה נכון!" הפעם סמנת'ה ממש צעקה והיא קיוותה שלא שומעים אותה מחדר האורחים. "גם כשקייט הביאה את ריצ'רד כל הזמן תחקרת אותו ורק אחרי שגילית איזה נכס יש לו נתת את רשותך!"
קטרינה וקייט הביטו המומות בסמנת'ה, שעצמה עיניה ושוב נשענה על השיש.
"סאם…" התחילה קייט לומר אבל סמנת'ה התעלמה ממנה.
"את יודעת, אמא," היא שילבה ידיה. "יכול להיות שזו הסיבה שעזבתי את הבית ישר שהגעתי לגיל שבו כבר אין לך שום פיקוח עלי. כי את לא מכבדת את רצוני."
ובמילים אלו, היא יצאה מן המטבח והותירה את קטרינה וקייט המומות
"שרלוט?"
סגרתי את היומן במהירות והחבאתי אותו מאחורי גבי. מיה נכנסה לחדר.
"אני מצטערת על כל מה שאמרתי לך, אם זה מפריע לך אז אני לא אדבר לידך על הארי פוטר. בסדר?"
ידעתי שכבר למחרת היא תשכח את זה אבל בכל זאת הנהנתי ואמרתי, "בסדר."
"ובקשר לקיץ-"
"כן. אני אשמח מאוד להיות אצלך. אם זה לא מפריע למשפחה שלך כמובן." חייכתי.
"מה את מדברת שטויות?" היא חיבקה אותי. "אנחנו תמיד נשמח לקבל אותך."
חיבקתי את מיה חזרה. מזה כמה שבועות התפשט חיוך אמיתי וכנה על שפתיי.