the greatest hero on earth8
זהו הפרק השמיני של הסיפור שלי. שאר הפרקים נמצאים בפרופיל שלי.
~~~~
אין לי שום כוונה להלאות אתכם בסיפור התפיסה של מג'יקשואו…זה היה פשוט, הגעתי לפיטסבורג ואחרי כמה שעות ומרדף הצלחתי ללכוד אותו ולמסור אותו לרשויות. בעודי מוסר אותו למשטרה, הרהרתי בראשי על כך שהוא פשוט יברח מהכלא שוב,ושצריך למצוא פתרון טוב יותר. הנחתי שאם יהיו תשובות,הן יהיו בהיכל. אמנם עדיין לא הייתי מומחה בזה,אבל ידעתי איך ליצור פורטל שיביא אותי להיכל בחתיכה אחת,ולכן זה מה שעשיתי. נחתתי באולם האימונים, כשלפתע קלטתי-הייתי מחוץ לחדר הזה רק פעם אחת.אין לי מושג כמה גדול בכלל ההיכל הזה,או איזה עוד חדרים יש בו. 'הזדמנות מצוינת לבדוק', חשבתי לעצמי. פניתי אל עבר דלת הפלדה האוטומטית ויצאתי מהאולם.
את בערך ארבע השעות הבאות ביליתי בסיור בהיכל. קודם כל,הרושם ממנו הוא שהוא פשוט ענק. לא הצלחתי לסייר בכולו,אבל כן כיסיתי בשיטוטיי חלק ניכר ממנו. עוד דבר מעניין הוא שנראה היה שקיר הזכוכית היה חלק משמעותי בהיכל,כי בהרבה חדרים שהייתי בהם קיר הזכוכית הזה היה חלק אינטגרלי מהעיצוב. העיצוב,אגב,היה מאוד פונקציונלי ועם זאת מרשים. אני בטוח שיש עדיין כל מיני גאדג'טים וטריקים שעדיין לא גיליתי עד עצם היום הזה. גיליתי לפחות חמישים חדרים באותו יום, חלקם גדולים כמו היכלות (כמו אולם,שהיה פי שניים מאולם האימונים והיה מלא מיטות קומותיים. הנחתי שהוא מיועד לאכלוס של צבא),וחלקם קטנים יותר (למשל,מתברר שלכל שומר יש חדר-מוזיאון קטן משלו עם המזכרות שהוא אסף,ההיסטוריה שלו ותיעוד של הפעולות הגדולות ביותר שלו. כך גיליתי למשל שאני בן האנוש הראשון בגזע השומרים, ושהיו שני שומרים מגזע הקרי, דבר שהפתיע אותי מאוד). בסופו של דבר חזרתי אל מה שהיה כנראה חדר הבקרה,ולא הכיל דבר מלבד כסא מפואר שנראה מאוד עתידני. הנחתי שהוא מיועד לשומר,אז התיישבתי בו.נשמע קול כמו של מחשב שנדלק,ואורות מרצדים התחילו לזהור לאורך הקירות."שלום,אדוארד." אמר לפתע קול רובוטי. הסתובבתי בבהלה."מי זה?!" שאלתי,כמעט בצעקה."אין לך מה להבהל,אני הוא קין, מערכת האינטיליגנציה המלאכותית של הספינה." אמר הקול." אני כאן כדי לעזור לך-אני מנהל את כל הממשקים של הספינה הזאת. בנוסף,יש לי גישה למאגר מידע עצום מכל ההיסטוריה של השומרים. זה אמנם אינו משתווה לבינה הקוסמית,אבל בסופו של דבר זה כלי יעיל מאוד." מה שהוא אמר סקרן אותי מאוד."מה זה בינה קוסמית?" שאלתי.לפתע,הופיע מולי הולוגרמה. ההולוגרמה הייתה של יצור ירוק,די דומה לבן אנוש,לבוש בחליפת השומרים."זהו השומר הראשון," אמר קין." הוא בעצם זה שיצר את התפקיד הזה,ואת ההיכל הזה. כמובן,שכל הבינה המלאכותית והטכנולוגיה היא תוספת מעט יותר מאוחרת." אמר קין."בכל מקרה, לשומר הזה היה כוח מיוחד מאוד,שהפך לאגדה-הייתה לו גישה לבינה הקוסמית. זה אומר שהייתה לו גישה לכל ידע שנצבר אי פעם בכל רחבי היקום. הכוח הזה לא עבר לשומר הבא מסיבות שאינם ברורות. אולי עוד לא היה שומר מספיק עוצמתי כדי לגשת למאגר המידע העצום הזה." אמר קין,וההולוגרמה נכבתה."אם תבחר,אתה יכול להפוך את זה לביתך הקבוע. יש פה את כל התנאים לקיום חיים אנושיים, כולל אוכל ראוי." שקלתי את ההצעה. כשחשבתי על זה לעומק,הבנתי שזו יכולה להיות הצעה לא רעה-בכל מקרה, יכולתי לחזור לכדור הארץ בכל רגע שרק אחפוץ. ואני בטוח שהמגורים פה יותר מוצלחים מהדירה המעופשת שלי בניו יורק."אני מסכים." אמרתי.
בימים הבאים,העברתי לאט לאט את כל החפצים שהיו לי אל ההיכל. ביטלתי את החוזה עם בעל הדירה, ועברתי אל ההיכל סופית. החדר שהיה מיועד בשבילי שכן לא רחוק מחדר הבקרה. זה היה חדר מאוד מרווח ומאוד נוח.למרות שהכנסתי בו כמה שינויים לאורך השנים, אני עדיין אוהב אותו מאוד. את אותם ימים גם הקדשתי ללמוד על ההיסטוריה של השומרים. קין לימד אותי המון,הוא היה מורה מצוין וההולגרמות שלו הפכו את ההסברים למאוד מעניינים. אני חייב להגיד,שהוא גם מבשל (יותר נכון,שולח פקודות למטבח כדי שיבשל) נהדר. הטאקוס של המטבח הם עדיין המאכל האהוב עליי.
בימים האלה גם התאמנתי המון,ויצאתי לסיורים לא רק בכדור הארץ. הסתובבתי גם במערכות כוכבים מרוחקות שאני לא זוכר את שמן, וכנראה שכבר לא אזכור. לא היה הרבה מה לעשות,מסתבר- ההגדרה של לשמור על האיזון היא מאוד סלחנית,כך התברר. בכלל,העקרון הוא להתערב אך ורק באירועים שהם קריטיים לשלומו של היקום. (אני חייב להגיד,שזה אחד העקרונות שאני פחות מקפיד עליהם. כבר היו שומרים שהיו פחות מעורבים ממני בהרבה,ושעשו מעשים בודדים בלבד). זה השאיר לי הרבה זמן פשוט לסייר ברחבי הכוכבים ובין הגלקסיות. באופן די מפתיע, בהרבה מהמקומות לא זיהו בכלל מה אני- הסתבר שתפקיד השומר אינו מוכר בכלל בחלקים מסוימים של הגלקסיות, שם לא התפשטה האגדה.
אחרי כמה ימים שהעברתי בספינה,החלטתי לחזור אל כדור הארץ. הפורטל שלי הביא אותי,שנית,אל שמי מנהטן. הנמכתי עוף, והתחלתי לסייר בעיר.למען האמת התגעגעתי אליה-עם כל כמה שהיקום יפה,לשדירה החמישית יש קסם מיוחד. נחתתי על גגו של אחד מגורדי השחקים בעיר, והשקפתי עליה.הכול היה כל כך..רגוע.לפתע, שמעתי קול מאחוריי." מפתיע". אמר הקול. הסתובבתי וראיתי בחור בעל פנים מוכרות. לקח לי רגע."קפטן אמריקה?" שאלתי. הוא הנהן בחיוך והתקרב. הוא לחץ את ידי בחום." אתה יכול לקרוא לי סטיב.סטיב רוג'רס." הוא אמר בחיוך. הבנתי שזו הבעת אמון וראוי שאני אנהג באותו אופן."אדי.אדי ווילן." הצגתי את עצמי." " אז מה שלומך? הרבה זמן לא שמעו ממך בחדשות." אמר הקפטן/סטיב חצי בצחוק. התיישבנו על אחד ממנועי המזגן,וסיפרתי לו על אירועי הימים האחורנים- על המעבר להיכל,על הסיורים ביקום,הכול. משהו באיש הזה גרם לי לבטוח בו. הוא נראה מתרשם." וואו." הוא אמר."זה הספק של קריירה שלמה ב..כמה? שבועיים שלושה?" הוא אמר ואני הנהנתי. "אתה בחור מרשים,אדי." הוא אמר."רציתי להציע לך הצעה. כמו שאמרתי,הרשמת אותי מאוד באותו יום. אני חושב שאתה יכול לעזור לנו מאוד עם משימה כלשהי." הוא אמר."מי זה בדיוק לנו?" שאלתי." זה לא ברור?" שאל סטיב וצחק." אנחנו.הנוקמים."
תגובות (0)