the greatest hero on earth6

זהו פרק 6 של הסיפור שלי.שאר הפרקים נמצאים בפרופיל שלי.

~~~~
מטח אנרגיה עצום השתחרר מכף ידי. ממש יכולתי להרגיש את גל האנרגיה זורם מתוך גופי. האנרגיה ממש הפכה את המטרה לאבק. . נולאן הסתכל עליי במבט ספק מופתע ספק כועס."ביקשתי לפגוע במטרה.לא לאייד אותה. אתה צריך להיות בשליטה על הכוחות שלך!" הוא אמר בתקיפות." אתה צריך להבין,שכוחותיך הם בעלי פוטנציאל עצום,שיכול להיות הרסני. פרץ אנרגיה אחד לא מחושב, פיצוץ חזק מדי, חום חזק מדי-ואתה יכול לחסל אלפי חיים במחי יד." הוא אמר." חשוב שתיקח את העניין ברצינות. אסור שיקרו לך דברים כאלה." הסתכלתי עליו בשתיקה." עכשיו,תנסה לעשות זאת בריכוז. פרץ אנרגיה קטן,שיפגע במרכז המטרה." נשמתי עמוק והתרכזתי.שוב,לקח לי זמן לגייס את האנרגיה הדרושה. שוב הרגשתי את החמימות. הפעם פרץ האנרגיה היה יותר קטן, אבל עדיין חזק מדי. האנרגיה פגעה במטרה ויצרה חור גדול במרכזה." משתפר.שוב." אמר נולאן.

לאחר שבועות של אימונים, נולאן היה מרוצה." פיתחת כבר יכולות רבות. אני חושב שאתה יכול להתחיל לפעול בתור שומר אמיתי ולא רק להתאמן." ואכן, היו לי יכולות רבות- חוץ מכוח פיזי, גם למדתי לספוג אנרגיה ולירות מטחי אנרגיה. פיתחתי את היכולת לא לנשום-כן,ה נשמע מוזר,אבל הגוף שלי לא נזקק לחמצן יותר. החושים שלי התפתחו מאוד,וכך גם הכוחות המנטליים-היכולת הטלפתית שלי הייתה כבר בשליטה כמעט מלאה וגם פיתחתי את היכולת לראות בעזרת מוחי בלבד, להשתמש במוח שלי כמעין חוש ראיה ולדעת מה קורה בחדר סמוך בלי להיות שם. פיתחתי גם יכולת טלקינטית-אמנם לא חזקה במיוחד,אבל מספיק חזקה כדי להרים אותי באוויר כך שאוכל לעוף. הפכתי ללוחם חזק ועוצמתי."רוב הכוחות יבואו עם הזמן." אמר נולאן." עם הזמן תוכל לעשות יותר ויותר דברים. למעשה,נותר לי רק דבר אחד שאוכל ללמד אותך." הוא אמר."פתיחת פורטלים." הוא עצם את עיניו,ולפתע הופיע מולו מעין מערבולת אנרגיה." בעזרת פורטלים,אתה יכול לנוע בכל מקום ביקום. היכולת הזאת מוגבלת בטווח שלה,אבל היא שימושית. היא מאוד פשוטה לביצוע. תנסה לחשוב על מקום מסוים.כל מקום." עצמתי עיניי ונשמתי עמוק."עכשיו,תחשוב שאתה שם.ממש תחווה את המקום. אחרי שעשית את זה,תשחרר את המחשבה הזאת אל העולם." הוא אמר. להפתעתי הרבה, הופיע מולי פורטל שכזה."עכשיו בוא נפסע לתוכו." אמר נולאן,ושנינו ביחד קפצנו אל המערבולת.
פקחתי את עיניי.אני ונולאן היינו על שפת הגרנד-קניון. השעה הייתה שעת זריחה. הכול זהר באור דרמטי,אך יפה כל כך. המדבר זרח באלפי צבעים שהתבהרו ככל שעלתה השמש.צהוב,כתום,סגול,אדום..אני עדיין זוכר את הזריחה הזאת עד היום,למרות כל הזמן שעבר מאז. נולאן החל לדבר. "זה היה השיעור האחרון שלי,אני חושש." הוא אמר."סוף סוף אני יכול לעבור הלאה,אל אשתי האהובה ואל ילדיי. המסע מעכשיו הוא שלך, והנטל הוא שלך גם כן.אני מאחל לך את כל המזל שקיים,כי אתה תזדקק לו-אתה תפגוש הרבה אויבים מסוכנים,והרבה הרפתקאות מחכות לך. יש לי הרגשה שאתה תהפוך להיות שומר דגול." הוא אמר." דבר אחרון- אני מציע שתחליף חליפה." מתוך ידיעה עמוקה,מעין בינה קוסמית מוזרה שכזאת, עצמתי את עיניי.במוחי רצו מאות מחשבות במהירות בזק,ראיתי את היווצרות היקום, היווצרותם של כוכבים,מותן של שמשות, אלפי רגעים חלפו במוחי. הרגשתי שאני מחובר לקיום שמסביבי בצורה עמוקה, הרגשתי שאני רואה את היקום בעיניים חדשות לחלוטין. לפתע,גל פתאומי של אנרגיה הציף את חושי. התכווצתי חזק וחיכיתי שהוא ייגמר. כעבור רגע,כשפקחתי את עיניי כבר לא לבשתי אותם בגדים. לבשתי מעין חליפה שחורה סגולה. הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה…עוצמה."תסתכל על עצמך," אמר לי נולאן.הוא החווה בידו ויצר מראה מאנרגיה טהורה,ואני בהיתי בבואתי. נראיתי…אחר. החליפה שלי הייתה שחורה וסגולה,כשהסגול לא היה באמת סגול-זה היה כאילו מישהו לקח תמונה של החלל החיצון ועשה ממנה חליפה. היא לא הייתה עשויה מבד..זה היה משהו אחר. עיניי הפכו ללבנות בוהקות. החליפה הזאת שידרה עוצמה וכוח,הוד והדר."היה שלום,אדוארד ווילן," אמר נולאן. לאט לאט דמותו התפוגגה עד שהוא נעלם. הייתי לבד. התחלתי לרחף מעלה מעלה,אל שמי הגרנד קניון. צללתי לתוך הנקיק, טס במהירות, כמעט נוגע במים שבנחל,ואז עליתי חזרה למעלה. הרגשתי כל כך אחר,כמו איזה דמות שהיא לא אני. התחלתי לרחף גבוה מעל המדבר,שוקל את צעדיי.לאחר כמה רגעים החלטתי. פחתי פורטל תוך כדי תעופה ועברתי דרכו בתעופה מהירה.כשיצאתי ממנו מצאתי את עצמי במרחף בשמי מנהטן. העיר האהובה עליי מעולם לא נראתה יפה יותר כמו באותו רגע,בפעם הראשונה שראיתי אותה עם חושיי המשופרים. קו הרקיע שלה היה מרשים כתמיד-האמפייר סטייט,מגלד סטארק,מדלי אוסקורפ. הכול נראה כל כך זוהר באור השמש של הבוקר. התחלתי לעוף נמוך יותר ונמוך יותר, טס במהירות מעל שדרות ובין בניינים,מבהיל יונים שישבו על גבי הגגות. התקרבתי לקרקע, ונחתתי במרכזה של שדרה סואנת, אם זכרוני אינו מטעני זאת הייתה השדרה החמישית. הרבה אנשים התאספו מסביבי הסתכלו עליי בסקרנות ובחשדנות. לחשושים עצבניים נשמעו מכל עבר. פתאום,כאילו משום מקום,הופיעו מספר סוכנים שלופי אקדח ובראשם עמד גבר שחור עם רטייה." אדוני, מי אתה? ומה אתה רוצה? דבר עכשיו,או שהסוכנים שלי יפוצצו לך את הפנים!" הוא צעק.
פתחתי את פי ודיברתי.איכשהו,לקולי היה הד חזק מאוד."שמי הוא קוסמוס. אני הוא השומר,מגן היקום,השבעה עשר בשרשרת.אני הוא בן האלמוות,השולט בששת המימדים, התגלמות היקום. אני נושא בפי מסר לכל גורם חורש רע שנמצא ברחבי היקום הזה-הזהרו לכם,כי אני מגיע." במילים אלה,המראתי שוב,משאיר מאחורי כמה שוטרים וסוכנים מתוחים, ואנשים מבולבלים.