the greatest hero on earth2

זהו פרק שתיים של הסיפור שלי. שאר הפרקים נמצאים בפרופיל שלי.

~~~~

פרק 2
אני זוכר את הבוקר ההוא טוב מאוד. התעוררתי במיטה שלי,בוהה בתקרה. קמתי באיטיות למצב ישיבה. לאחר דקה של בהייה בחלל,קמתי למטבח להכין לעצמי כוס תה. אבל משהו היה מאוד שונה באותו הבוקר. הרגשתי…חזק. אותה תחושת רעננות שהייתה לי אתמול הציפה את אבריי גם עכשיו,אבל התווספה לה מעין התרוממות רוח. הרצתי בליבי את האירועים מאתמול- בית החולים, האקדח,והעובדה המדהימה שהכדור לא השאיר עליי אפילו לא שריטה. מוחי הקודח,שתמיד נטה לחשיבת יתר, הריץ אלפי תרחישים אפשריים. כבר דמיינתי את עצמי נלחם בגלקטוס,או בתאנוס,או במגניטו. אולי לבדי,אולי עם האקסמן,אולי עם הנוקמים. מי יודע. 'אבל מי אמר שבכלל יקבלו אותך למקומות כאלה' אמר קול באחורי ראשי.' כרגע כל מה שאתה יודע זה איך לא למות מכדור. מי יודע אם בכלל הכוחות שלך חזקים מספיק בשביל לשרוד דברים יותר קשים'. הרהרתי בכך מעט,והחלטתי בליבי.'כדאי שאתחיל לבחון את הכוחות שלי ואת המגבלות שלהם.' אמרתי.'החל מהיום'.

בשבועיים שלאחר מכן,ניסיתי להגיע לגבולות של העמידות שלי ולבדוק אם מה שהיצור אמר נכון-האם באמת הפכתי לבן אלמוות בלתי ניתן להשמדה? ובכן,במהלך השבועיים האלה ניסיתי כמעט כל דבר אפשרי.מכיוון שכדורים כבר ניסיתי,התחלתי עם סכינים,שנשברו כשניסו לחדור את עורי.גם חום קיצוני,קור עז,וחומצה לא עשו לי כלום. קפצתי מגשרים,מבניינים, אחזתי בחוטי חשמל חשופים-כלום. . אפילו נסעתי להרים לכמה ימים כדי לבחון עוד את הגבולות שלי. השיא היה שבמפגש עם דוב,נשארתי בלי שריטה. הטפרים שלו פשוט לא הצליחו לחדור את העור שלי. באותו יום גם נקלעתי למפול סלעים,הדבר היחיד שהצליח לגרום לי לכמה חתכים לא עמוקים. לאחר כמה רגעים,כשבחנתי את החתכים שוב, שמתי לב שהם פשוט נעלמו. כנראה כוחות הריפוי שהיצור דיבר עליהם באמת פועלים כשורה,חשבתי לעצמי, גם אם באותו הזמן הם לא באו לידי ביטוי יותר מדי.
כשחזרתי לעיר,הייתי כבר יותר מגובש לגבי מה אני אעשה עם הכוחות האלה. האי פגיעות הזו הציבה לי מבחר של אפשרויות. אמנם אין לי כישורי לחימה. אבל אני יכול להתמודד עם חלק לא מבוטל מהפושעים שמסתובבים ברחובות,גם אלה עם הכוחות. תמיד רציתי להיות חלק מהעולם הזה של גיבורי העל. ועכשיו נקרתה בפניי הזדמנות פז.
עוד באותו היום הלכתי לחנות לבגדי ספורט ורכשתי לעצמי טרנינג כחול, וקפוצ'ון בצבע שחור. לא רציתי להסתובב ברחובות כשכולם יכולים לזהות מי אני, זה יותר מדי תשומת לב שיכולה להיות הסחת דעת. כבר דמיינתי לעצמי איך כל הכותרות בעיתונים מחר מספרות על גיבור על חדש שמסתובב ברחובות,וממש לא רציתי שהתמונה שלי תהיה זו שמתנוססת על השער. במיוחד שרוב התמונות שלי הן אני מחוצקן בגיל 14. לא,זהות בדויה זה עדיף. וקפוצ'ון נראה לי כמו הסוואה טובה-רגיל למדי,אבל מכסה את הפנים.
באותו הלילה לבשתי את הבגדים החדשים שלי ויצאתי להסתובב בשכונה. הלילה היה קריר ומעט מאוד אנשים הסתובבו ברחובות. התחלתי להקיף את הבלוק שלי במעגלים, ער לכל מה שמתרחש סביבי.בהתחלה לא קרה הרבה. כמה שיכורים ישבו מחוץ לבר, זרוקים על המדרכה. הם אפילו לא שמו לב לבחור המוזר בקפוצ'ון שעבר כמה פעמים ממש לידם.לאחר חצי שעה של הסתובבות,שמעתי צעקת כאב של בחור מאחת הסמטאות הסמוכות.התחלתי להתקרב." איפה הכסף יא פ***??" שאל בחור מגודל שנראה חלק מכנופיות הסמים ששלטו באזור אל בחור קטן ומפוחד ששכב על הרצפה מולו.הבחור דימם מהצד של הפה שלו,ועינו נראתה נפוחה. הוא אל ענה לו. הוא היה עסוק בכאב שלו,ויכול להיות שאפילו לא שמע אותו.ניסיתי לגייס את הקול הכי סמכותי שלי."עזוב אותו." אמרתי בקול. הבחור הסתובב.הוא בחן אותי במבטו.הוא התחיל לצחוק."אתה נראה כמו הילד של דרדוויל וחנות עודפים לבגדי ספורט!" הוא אמר,בקושי נושם.לא הזזתי שריר." מי אתה אמור להיות לעזאזל? קפטן אני קונה בגדים בחנויות עודפים?!"
"כרגע זה לא משנה לך מי אני ומה הוא שמי." אמרתי באותו קול סמכותי ממקודם."עזוב את הבחור או שא בתוצאות."
הוא התקרב אליי במבט מאיים."אתה ביקשת את זה נ***." הוא אמר והתכונן לחבוט בפניי. התחמקתי מהמכה שלו די בקושי,והוא מיד הנחית מכה נוספת על פניי. מיותר לציין שהחבטה שלו לא עשתה כלום."אני יכול לספוג עוד הרבה מזה." אמרתי בקול שלו. הרמתי מוט ברזל שהיה על הרצפה."אתה כנראה לא." אמרתי,והסתערתי עליו. הוא הצליח לחמוק מהמכה הראשונה שלי,וניסה להחטיך לי עוד אגרוף. הוא איבד קצת את שיווי המשקל, וניצלתי את זה. גייסתי את כל הכוח שלי והנחתתי לו בכל הכוח את מוט הברזל על הראש.
הבחור קרס מיד,ופניתי אל הבחור השני."לך מפה לפני שהוא יתעורר." אמרתי לו,והתחלתי ללכת."מי אתה?" שמעתי אותו צועק,חצי בהכרת תודה חצי בפחד. נעצרתי. באמת לא חשבתי על השם. ידעתי שהשם שדרוש לי צריך להיות מפוצץ. מלא עוצמה-בכל זאת,התגלמות היקום עצמו וזה. הרצתי בראשי כמה אפשרויות. מקסימוס,אופיטמוס,וונדר גאי,מייהם. אבל בסופו של דבר רק אפשרות אחת מצאה חן בעיניי."קוסמוס." צעקתי לבחור, והמשכתי ללכת."השם שלי הוא קוסמוס. וכדאי לך ולכל הפושעים בעיר הזאת לזכור את השם הזה."