that night פרק 1

בבית של בליין
בליין התעורר בשעה שש בבוקר והתחיל להתארגן לבית הספר החדש שלו, מקינלי. הוא לבש חולצת טי עם סוודר אפור ועניבת פפיון שחורה שתאמה את הפס השחור על הסוודר. הוא סידר את השיער עם כמות מוקפדת של ג'ל, ויצא החוצה לפגוש את קורט. קורט חיכה לו בחוץ וברגע שהם התחילו לצעוד לבית הספר קורט התחיל לפטפט. "אני כל כך שמח שעברת לפה. עכשיו אני יכול להיות עם החבר היפה שלי כל רגע ורגע עד שבסוף השנה אני איעלם מפה!" בליין חרק שיניים וחייך אליו. האמת שהוא ממש לא ידע מה לעשות. הוא עבר בית ספר רק בשביל קורט, ואחרי שקורט יעלם לניאדה לא יהיה לו מה לעשות שם, או עם מי לדבר. והוא ידע שההורים שלא יתחרפנו אם הוא יבקש לעבור בית ספר בפעם השלישית. אפילו שבפעם הראשונה לא ממש היה ברירה, אבל בפעם השנייה נראה לו שהם הסכימו רק כי מקינלי הרבה יותר זול. טוב נו. הוא חשב, נחצה את הגשר שנעבור אותו. והוא צעד במדרגות יד ביד עם קורט ונכנס לבית הספר. קורט נכנס לשיעור מתמטיקה, ולבליין היה שיעור היסטוריה, אבל נראה שהמורה לא הגיע אז הוא הוא שלף את הטלפון ובדק את תיבת ההודעות. יש לו הודעה מסבסטיאן. הוא הרגיש פרפור קטן בבטן כשחשב על סבסטיאן. אבל מיהר לנופף אותו ולהשתדל לחשוב על קורט. הוא פתח את ההודעה והיה כתוב: "רוצה ללכת לקפה אחרי בית ספר? זה לא דייט. " הוא הרגיש חיוך עולה לו על הפנים וניסח תשובה. :"בטח. נפגש שם." המורה נכנס בדיוק כשבליין הכניס את הטלפון לתיק.
בדאלטון
סבסטיאן חייך כשראה את התשובה של בליין ונכנס לשירותים המצוחצחים של דאלטון כדי לסדר את השיער. הוא עמד לפני המראה ויישר בעזרת ספריי כל מיני חלקים בשיער בזמן שחשב על בליין.
הוא פשוט לא הצליח להבין למה שבליין ירצה ללמוד בבית ספר ציבורי עם הקורט הזה, כשהוא יכול ללמוד בבית ספר פרטי עם סבסטיאן. מה שהיה לו לבליין היה יותר מסתם קראש, או אפילו יותר מהערצה, כי כולם בדאלטון מדברים עליו בלי סוף, אבל זה בסדר כי לסבסטיאן אף פעם לא נמאס לשמוע על בליין. הוא הרגיש שהוא ממש מאוהב, וזה היה מוזר בשבילו כי הוא היה רגיל לסטוצים במועדונים ולא למערכות יחסים אמיתיות. אבל הוא הרגיש שאת בליין, הוא רוצה למשהו רציני.
ולא רק ללילה אחד שהם אף פעם לא מדברים עליו. אבל סבסטיאן לא הצליח להפסיק לחשוב על הלילה הזה. כל כך הרבה זמן הוא השתוקק להרגיש את השפתיים של בליין, להריח את הג'ל מהשיער שלו מקרוב, וכשקיבל את ההזדמנות, זה היה מושלם. הלילה הכי טוב בחייו. השפתיים המלאות של בליין היו רכות וחמות, והעור שלו היה שזוף וחלק, ואחרי שבליין התקלח והוריד את הג'ל, השיער היה רך ונעים ונהדר. סבסטיאן קיווה שאחרי שבליין הבין שיש לו רגשות אליו, משהו ישתנה בניהם, אבל לא, בליין לא דיבר על הלילה הזה יותר אף פעם. אפילו שגם הוא לא הצליח להפסיק לחשוב עליו.
בתיכון מקינלי
בליין צעד במסדרון כשפתאום ילד גבוה עבר לידו ודחף אותו על הלוקרים. "הומו!" צעק הנער ורץ הלאה במסדרון. בליין הרגיש מיליון זיכרונות כואבים עולים בו בבת אחת והוא מיצמץ מהר כדי לא לבכות, כי הזיכרונות פשוט היו כואבים מידי, ואמיתיים מידי. הוא נגע במכה והתכווץ. אוי זה ישאיר סימן, חשב. ואז צעד החוצה אחרי שהתאושש והלך לפגוש את סבסטיאן. בליין חשב שאולי הוא צריך לספר לקורט על זה שהוא פוגש את סבסטיאן, אבל אז קורט, אטום ככל שיהיה, יראה שהוא מסתיר משהו, והוא בחיים לא יכול לספר על הלילה הזה. אבל בעצם, עברתי בית ספר בשבילו! מותר לי שיהיה לי חברים. אפילו שהוא ידע שהוא וסבסטיאן יותר מחברים. אבל כשנכנס לבית הקפה וראה את החיוך של סבסטיאן מאיר לו את הפנים כשראה את בליין מיד כשנכנס, בליין הרגיש את כל הכאב והבלבול והעצבים נעלמים, והוא חייך בחזרה.