that night פרק 2

בבית הקפה
"היי," אמר סבסטיאן וקם לחבק אותו, לספוג עוד קצת מהשלמות שלו לפני שילך לקורט. בליין הופתע כשסבסטיאן חיבק אותו, אבל זה היה כל כך מענג שהוא לא הצליח להתנגד ורק שאף את האפטרשייב של סבסטיאן וניסה להירגע, אבל פתאום כל הרגשות והפחד שעלה בו בבית הספר פשוט היו יותר מידי בשבילו והוא מצא את עצמו מחבק את סבסטיאן בעוצמה, רועד מבכי ופוחד מהרגע שיצטרך לעזוב. ואז סבסטיאן לחש לאוזנו ועשה לו צמרמורת. "רוצה לדבר על זה?" בליין הרים את הראש מהכתף של סבסטיאן, הסתכל עליו לכמה שניות, והנהן. סבסטיאן הוביל אותו לשירותים הגברים והם התיישבו אחד ליד השני ובליין פשוט שפך הכול החוצה, הפחד שלו להישאר לבד במקינלי, הפחד שההיסטוריה תחזור על עצמה עם הבריונים, וסבסטיאן ישב, הקשיב לבליין וליטף לו את הרגל כדי להרגיע אותו. כשבליין סיים לדבר ופשוט ישב שם מתנשף ומנסה להירגע, סבסטיאן שאל "אפשר לראות את המכה?" בליין היסס לרגע, ואז ענה "בסדר" שניהם נעמדו, בליין פשט את החולצה והסתובב עם הגב לסבסטיאן. סבסטיאן בחן את המכה. היא הייתה כחולה סגולה ואפילו היא הייתה חיננית על בליין. ובלי לשים לב, פשוט הרים את היד וליטף לבליין את הגב בעדינות. ובליין לא היה יכול שלא לחשוב כמה שהתחושה נעימה, וכמה שהידיים של סבסטיאן חמות. ואז, בלי לחשוב, בליין הסתובב בפתאומיות, תפס לסבסטיאן את הפנים ונישק אותו. וסבסטיאן התגבר על ההפתעה ונענה לנשיקה בהתלהבות, וכרך את זרועותיו סביב בליין ונאנח מרוב עונג. בליין הרגיש נורא שהוא בוגד שוב, אבל נשיקה עם קורט מעולם לא הרגישה כל כך טוב כמו זאת. הוא הרגיש את העונג בכל הגוף, והתחיל להכניס את ידיו מתחת לחולצה של סבסטיאן, וחש את העור החם מרפא את הכאב של המכה כמו קסם. וסבסטיאן לא היסס והסיר את החולצה. הוא תפס לבליין את היד, והניח אותה על המותן החשופה שלו ובליין פשוט נצמד אליו, והרגיש את הלב של סבסטיאן פועם, באותו קצב כמו שלו. והם נשארו כך כמה זמן, מרפאים אחד לשני את הגוף, ואת הלב.
למחרת, אחרי בית הספר בבית של בליין
קורט ישב על המיטה של בליין ושיחק ביד עם הקצה של הצעיף. בליין בדיוק נכנס לחדר והופתע. "קורט! מה אתה עושה פה?" "לא באת היום, אתה חולה?" בליין חשב לפני שענה. "לא ממש, רק הייתי צריך לחשוב על משהו." האמת, שהוא פחד להודות לעצמו שפחד מבריונים השאיר אותו בבית היום. קורט הינהן והסתכל על בליין. הוא לא לבש חולצה. ואז בליין הסתובב, כדי לחבר את הטלפון לטעינה, וקורט ראה חבורה על הגב שלו. "היי בליין, מה קרה לך בגב?" הוא שאל. זה רק נדמה לבליין או שאין אפילו דאגה בקול של קורט? כאילו הוא שאל סתם כי הוא חייב? בליין העיף את המחשבה הזאת ממוחו והתיישב ליד קורט על המיטה. הוא נאנח, וסיפר לקורט על הנער במסדרון. וקורט קטע אותו באמצע ושאל "אמרת למישהו?" "אממ.. לא.. אז תקשיב..-" ונקטע על ידי קורט שוב. "טוב לפחות זה לא קארופסקי.. אני זוכר שהוא.." וקורט המשיך לדבר ולדבר ובליין פשוט חשב, הוא אפילו לא שאל אותי אם אני בסדר! בכלל אכפת לו? ובסוף קורט סיים לדבר, נופף לבליין והלך. ובליין פשוט ישב, ולא האמין למה שקרה הרגע.
"בליין!!בוא לארוחת ערב!!" אמא שלו קראה. ובליין ירד למטה בלי לשים חולצה. הוא התיישב ליד השולחן ומזג לעצמו מים מהקנקן שהיה על השולחן. ועברו כמה דקות עד שהוא שם לב שכולם בוהים בו. "מה?" הוא שאל. "אה.. בליין.. מאיפה המכה הזאת הגיעה?" אבא שלו שאל ובהה בה. בליין הרכין את הראש והרגיש את הדמעות מתגברות עליו שוב. "שוב? זה קורה שוב?" אמא שלו שאלה בחיוורון. ובליין עדיין לא העיז להרים את הראש, אבל הנהן בעדינות. אבא שלו קם מהכיסא בפתאומיות. "אתה חוזר לדאלטון. מיד. זאת אפילו לא שאלה." ובליין הרים את הראש, וחייך בהקלה. "באמת?" אימו הנהנה ואמרה "ברור. עכשיו תאכל." והוא אכל, והוא הרגיש שהחור בלב שלו, מתמלא. הייתה לו אותה הרגשה כשהוא היה עם סבסטיאן. ואחרי האוכל הוא קם, הלך לחדר והוציא מהארון את החליפה של דאלטון. והוא פרש אותה על המיטה, צילם תמונה, ושלח לסבסטיאן וקורט. "נחש מה??" כתב לשניהם. ובחיוך, הלך לישון.