that night פרק 6

סבסטיאן צעד אל הבית של בליין וכשהגיע דפק על הדלת וחיכה בנשימה עצורה. הוא התגעגע לבליין כל כך. הוא הרגיש כאילו הוא פשוט חייב לראות את בליין, כאן ועכשיו. והדלת נפתחה ובליין עמד בדלת, כל כך יפה, ועם חיוך ענק על הפנים. "בליין." סבסטיאן לחש. וזינק עליו בחיבוק. הוא הריח את הג'ל שלו והרים את הראש ונישק אותו, עדיין מרגיש כל כך בר מזל. ובליין נישק אותו בחזרה, וחשב על כמה שהוא התגעגע אליו. אל הריח שלו, אל המגע של העור שלו, אל השיער הרך שלו, ואל העיניים שלו. אפילו כשהם התנשקו והעיניים של בליין נעצמו, הוא עדיין לא הצליח להפסיק לראות את העיניים המדהימות של סבסטיאן. הם התנתקו ויד ביד עלו במדרגות לחדר של בליין כדי לדבר. "אז נהנית אצלו?" שאל בליין. "לא ממש, אחרי שהם התגרשו היחסים בינינו נהיו מוזרים." סבסטיאן ענה. "מצטער." "זאת לא אשמתך." "טוב, אז אין לך תוכניות למחר, נכון?" התנער בליין, אחרי חילופי המילים המביכים שהלכו פה הרגע. "לא, למה?" סבסטיאן חייך. "אתה תגלה מחר." חייך בליין בחזרה. "טוב, האמת שרק באתי כי לא הייתי מסוגל לשרוד עוד רגע בלי לראות אותך, ואני ממש חייב לפרוק את המזוודה." סבסטיאן הודה. "אין בעיה. אתה צריך עזרה?" שאל בליין. "לא ממך. אתה עדיין נראה מותש" רכן אליו סבסטיאן. "אני באמת עייף." אמר בליין. הוא הסתכל על השעון, והשעה הייתה אחת עשרה בלילה. "אז לך לישון!" קרא סבסטיאן. בליין הנהן ונשכב על המיטה. סבסטיאן התכופף ונתן לו נשיקת לילה טוב. בליין עצם עיניים וחיכה עד ששמע את הדלת למטה נסגרת. ואז הוא קם מהר, והתחיל לארגן דברים למחר, את הארוחה, את הבגדים שילבש, ואת הכיסוי עיניים שייתן לסבסטיאן. ולבסוף, הוא כיוון את השעון המעורר לחמש, וזרק את עצמו על המיטה. למחרת בבוקר הוא התעורר מיד עם הצלצול הראשון של השעון המעורר, וקפץ מהמיטה. הוא רץ למקלחת והתקלח כמה שיותר מהר. הוא ייבש את השיער עם מגבת והחליק חזרה לחדר. הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת, עם עניבת פפיון צבעונית ונדחק לתוך ג'ינס אדומים. הוא הקדיש כמה דקות לעצב את השיער עם ג'ל ואז הוא חטף את הכיסוי עיניים, לקח את השקית עם הארוחה ורץ לבית של סבסטיאן. כשהוא הגיע לדלת, הוא דחף לשם בשקט את המפתח שסבסטיאן נתן לו, ונכנס לחדר של סבסטיאן בשקט. לרגע אחד הוא עצר והסתכל על סבסטיאן. סבסטיאן ישן על הצד, עם הראש מונח על הזרועות, ונראה כל כך חמוד ובליין פשוט רצה לנשק אותו עכשיו. אבל הוא התאפק ושלף את האוכל מהשקית. הוא סידר לסבסטיאן ארוחת בוקר על השולחן. הוא הכין לו קפה, וטיגן לו פנקייק, והשיג גם את כל הפירות האהובים על סבסטיאן וחתך אותם יפה וסידר על צלחת. וכדי להבהיר נקודה, הוא מילא את המגש בשוקולדים בצורת לב. ואז הוא הסתובב בחדר ותלה בלונים, ושלט גדול שכתוב עליו יומולדת שמח, וכשסיים הוא רכן אל סבסטיאן ולחש לו, "תתעורר, ילד יומולדת יפה." וסבסטיאן מיצמץ, הזדקף במיטה, ופתח את העיניים והיה לגמרי בשוק. "..בליין-" הוא התחיל למחות, אבל בליין קטע אותו ואמר, "יום הולדת שמח!! עכשיו שתוק ותנשק אותי." וסבסטיאן הזדקף יותר במיטה, ונישק את בליין על הפה. אחרי כמה זמן הם התנתקו וסבסטיאן לחש, "תודה." "אתה יכול להודות לי בזה שתקום עכשיו ותלך להתלבש, כי אנחנו הולכים לדייט יומולדת." סבסטיאן חייך וקם להתלבש. כשסיים, הם ישבו לאכול. ואז הם התכוננו לצאת. כשהיה מוכן, בליין הושיט לסבסטיאן את כיסוי העיניים. "אממ.. אוקיי…" סבסטיאן גיחך ולבש את הכיסוי. ואז בליין אחז לו את היד והוביל אותו למונית שחנתה בחוץ. הם התיישבו והמכונית התחילה לנסוע. ובדרך בליין שר לסבסטיאן באוזן, "happy birthday to you " וסבסטיאן ציחקק. "איך איזה שאתה אפילו לא מנסה לשאול אותי לאן הולכים?" שאל בליין. סבסטיאן קצת התקשה להיות סקסי כשהוא לא רואה, אבל הוא עדיין הצליח למצוא את האוזן של בליין וללחוש לו, "זה כי אני מת על הפתעות." ובליין נתן לו נשיקה מהירה על הלחי ואמר, "טוב, הרגע הגענו, אני אעזור לך לקום." ותפס לסבסטיאן את היד והוביל אותו אל תוך בניין גדול. בפנים בליין כיוון אותו לחדר גדול ואז העמיד את סבסטיאן באמצע החדר ואישר לו להוריד את הכיסוי מהעיניים. וסבסטיאן הוריד את הכיסוי, וראה חדר ענק וחשוך, מלא בנרות דולקים, והכול היה מראות.. הקירות היו מראות, התקרה הייתה מראה, והרצפה הייתה מראה, ומראות קטנות היו תלויות מהתקרה. וסבסטיאן השתקף בכולם, זוהר מאור הנרות. "זה.. זה יפהפה. תודה בליין." סבסטיאן אמר בקושי והחזיק לבליין את היד. "אתה יודע מה זה אומר? חשבתי מה אני אוכל להביא לך, ואז חשבתי שאתה המתנה הכי טובה שמישהו יכול לקבל. אז אני רוצה שתסתכל, ותראה כמה שאתה מיוחד, כמה שאתה יפה, וכמה שאתה שלי. והנה, משהו כדי להוכיח את זה." הוא שלף מהכיס טבעת דקה וכסופה, שהיה חרוט עליה המשפט, "you are my treasure" "אתה האוצר שלי, סבסטיאן. ואני לא מתכוון אף פעם לתת לך ללכת." ובליין נטל את היד של סבסטיאן, והשחיל עליה את הטבעת בעדינות. סבסטיאן הסתכל עליו ולחש, "אני אוהב אותך כל כך." "אני אוהב אותך גם." ענה בליין. ולפני שסבסטיאן הספיק להגיד משהו, בליין נשען קדימה ונישק אותו מכל הלב.