that night פרק 3

בדאלטון
בליין צעד למחרת בבוקר אל תוך דאלטון וכל הבנים זינקו עליו וחיבקו אותו וחייכו אליו ולחצו לו יד. וואו, חשב בליין. הם באמת התגעגעו אליי. ובזמן שכל הבנים התגודדו סביבו הוא שם לב לבחור אחד שעמד בפינה ונשען על הקיר בחיוך. סבסטיאן. הוא ראה את בליין מסתכל עליו וקרץ. בליין החווה בראשו הצידה לשולחן גבוה בפינת החדר ושניהם התרחקו מכולם והתיישבו שם. "אז.. זה אומר שאנחנו יכולים להיות יחד?" בליין חייך ואמר, "אני לא יודע, אני צריך לברר את העניינים עם קורט." ופתאום, בלי שום אזהרה, העיניים הכחולות של סבסטיאן התמלאו דמעות. בליין היה בהלם. סבסטיאן, שתמיד בשליטה, תמיד יודע מה לעשות, מתפרק. "בליין, אני.. –" בליין ראה שקשה לו והחזיק לו את היד. "אני חושב שאני אוהב אותך." המשיך סבסטיאן. "ואני לא רוצה אותך בתור סטוץ מתמשך, לוקח אותך לחמש דקות כל הזמן מהחבר שלך ואז אתה נעלם. אני רוצה אותך בתור שלי. אני רוצה שכולם ידעו שאתה שלי ושאני אוהב אותך, והנה אתה פה, איתי, ואנחנו שוב מדברים על קורט." רעד סבסטיאן והחזיק לבליין את היד יותר חזק. ולבליין פתאום עלה חיוך על הפנים. העיניים שלו ממש האירו. "הרגע הבנתי משהו." הוא אמר, עדיין מחייך. "אני הולך להיפרד מקורט. ולא אכפת לי מה הוא יגיד. יודע למה? כי הרגע הבנתי שאתה הדבר שאני צריך. יש בי חור. ואתה ממלא אותו. סבסטיאן, כשאני איתך, אני מרגיש כאילו כל העולם הוא טעויות, ואתה הדבר היחיד שנכון. האפשרות היחידה בשבילי." סבסטיאן צחק צחוק קטן של אושר ותדהמה ורכן קדימה אל בליין ונישק אותו. והרגיש, כמו שבליין אמר, שהם הדבר הנכון היחיד בעולם. ובליין נישק אותו בחזרה, והרגיש את הדמעות החמות של סבסטיאן ממשיכות לזלוג.
במקינלי
קורט שיחק עם הטלפון בעצבים ותהה איפה לעזאזל בליין. יש לו הרבה שאלות לענות עליהן. כאילו, מה התמונה הזאת של התלבושת של דאלטון אמורה להביע? ולמה הוא לא בבית ספר? ולמה הוא לא מחזיר שיחות?? הוא יצא מהכיתה, ושם בליין עמד, לבוש בתלבושת של דאלטון ומבט לחוץ על פניו. "בליין! איפה היית? מה אתה עושה בתלבושת הזאת?" בליין לא היה מסוגל לשאת את זה יותר. "קורט, חזרתי לדאלטון." "מה?? למה??" "אתה לא זוכר מה שאמרתי לך על הביריון?" שאל בליין. הוא חשב שזה מובן מאליו. "אז אתה חוזר לדאלטון? פשוט ככה? למי לעזאזל אכפת מבריונים? העיקר שאתה לידי." פלט קורט. בליין הזדעזע. "בכלל לא אכפת לך ממני? אתה לא רוצה שאני אהיה מאושר?" "אני רוצה להיות מאושר! ואתה עושה אותי מאושר!" קורט קרא בעצבים. בליין כבר הרגיש שזה עובר את הגבול. "קורט, אנחנו צריכים להיפרד." הוא אמר. "אני מצטער. אני צריך ללכת." והסתובב וצעד משם כמה שיותר מהר. קורט בעט בכיסא ורץ הביתה.
בבית של סבסטיאן אחרי שבועיים יחד
בליין וסבסטיאן שכבו על המיטה וצפו בסרט, אבל באמת הם רק ניצלו את ההזדמנות להסתכל על השני. בליין נשען על סבסטיאן והזרוע של סבסטיאן הייתה כרוכה סביב הצוואר של בליין ועד הכתף והוא ליטף את הזרוע של בליין לאט ובעצלתיים. איך יש לי מזל כזה? תהה בליין. הוא פשוט מושלם. סבסטיאן כמובן יפהפה, עם השיער הבהיר שלו והעיניים הכחולות כמו ים, אבל הוא גם מצחיק, חכם, נאמן כמו אלוהים ואוהב אותי לנצח. אני מרגיש כמו הבחור עם הכי הרבה מזל באמריקה. אבל האמת שסבסטיאן הרגיש הרבה יותר בר מזל מבליין. הוא פשוט נאלץ כל כך הרבה זמן לצפות בקורט ובליין יחד והיה חייב פשוט לשבת ולהשתוקק לבליין עד כאב. עד שהגיע הלילה ההוא שבו הוא זכה לגעת בבליין בפעם הראשונה, לחוש בעורו החם צמוד לשלו, וזה לילה שהוא לעולם לא ישכח. "היי, בליין. זוכר את הלילה הראשון שלנו ביחד?" חייך סבסטיאן לבליין. בליין הזדקף, התיישב על הברכיים ורכן אל סבסטיאן. "איך אני אוכל לשכוח את הלילה הטוב ביותר בחיי? זה היה הפעם הראשונה בהמון זמן שהרגשתי שלם." ושניהם חייכו ורכנו לנשיקה קצרה.