that night פרק 13

בליין התעורר לפני סבסטיאן. הם נשארו לישון במיטה בדירה החדשה שלהם, כדי לנסות אותה. בליין הושיט יד וליטף לסבסטיאן את הפנים. הוא לא היה יכול לחכות שסבסטיאן יפתח כבר עיניים. הוא פיתח משהו לעיניים של סבסטיאן. כל פעם שהוא מסתכל על העיניים המדהימות האלה, שהוא אף פעם לא מצליח להחליט אם הן כחולות או ירוקות, הן כאילו מחליפות צבע, הוא מרגיש שהוא לעולם לא יוכל לנסות אפילו לפגוע בסבסטיאן. מעניין אם כשהוא רק הכיר סבסטיאן, היה יוצא לו לראות את העיניים של סבסטיאן מקרוב, אולי הם היו נהיים זוג מהר יותר. בליין המשיך ללטף לסבסטיאן את הפנים ובסוף לא הצליח להתאפק ונשען לנשק אותו. שלוש שניות בדיוק אחרי שהשפתיים שלו נגעו בשל סבסטיאן, העיניים של סבסטיאן נפתחו והוא חייך. הוא נישק את בליין קצת בחזרה והתנתק. "אפילו לא צחצחתי שיניים." הוא מצמץ. "לא אכפת לי. ואתה תמיד טעים לי. ותמיד מריח טוב." בליין הצמיד אותו אליו שוב. ברור שסבסטיאן לא היה מסוגל להתנגד עכשיו. הוא חשב על מה שבליין אמר, שהוא טעים לו. נשיקות, אפילו אם הן מרגישות טוב, אתה יודע שהן לא נכונות אם אין להן טעם של אהבה. זה הטעם הנהדר שבליין דיבר עליו. כשנשיקות באמת נכונות, ויש בהן אהבה, לא חיבה, לא משיכה, אהבה, זה אמור לטעום כמו אהבה. ולא כמו שפתון או אוכל או משחת שיניים. אלא כמו אהבה. ואוי, כשהוא מנשק את בליין זה כל כך טעים מאהבה שהוא מרגיש שהוא רוצה פשוט לבלוע אותו. כשהוא חשב על זה, זה די הדליק אותו, אז סבסטיאן נשען מעל בליין והעמיק את הנשיקה. ובליין שם לסבסטיאן יד מאחורי האוזן והצמיד אותו אליו עוד יותר. "לעזאזל! " בליין התנתק בפתאומיות מסבסטיאן. "מה?" נאנח סבסטיאן. "יש, כאילו, לימודים היום!" אמר בליין וקם מהר. "שיט." פלט סבסטיאן. "הבאת בגדים או משהו?" "לא.. אנחנו פשוט נתקלח ונלבש בגדים רגילים, ואז ניקח תלבושות מהמחסן. " הציע בליין. "טוב אז.." חייך סבסטיאן ומשך את בליין לחדר המקלחת הקטן. "מה אתה עושה? אין זמן." צחקק בליין כשסבסטיאן נישק אותו ארוכות על הצוואר. "אז בוא נחסוך מים וזמן." סבסטיאן משך אותו אל המקלחת.
אחרי שעה שניהם היו כבר בדאלטון, ולקחו תלבושות חירום מהמחסן. אחרי שלבשו אותם הם רצו לחדר האימונים של הוורבלרס בשביל חזרה. הם הגיעו אל החדר מתנשפים וראו את האנטר יושב שם, עם חיוך עקום על הפנים שלו. "אז.. הנה סבליין הגיעו." חייך אליהם כאילו הוא וותיק והם החדשים. "מה?" צחק סבסטיאן. "נו באמת. שמעתי עליכם. אתם כאילו הזוג הכי נוצץ פה. שני מלכי הוורבלרס המאוהבים." דיבר האנטר לאט ובאלגנטיות של עשירים. בליין חייך חיוך מתוח והחזיק לסבסטיאן את היד. אחרי שהם התיישבו בליין נשען אל סבסטיאן ולחש לו לאוזן, "וואו, זה היה סופר מוזר." "אני לא יכול להתרכז בשום דבר כשאתה לוחש לי באוזן ככה." חייך סבסטיאן והצטמרר. "תשיגו חדר." פלט אליהם וורבלר משועשע. "האמת שהשגנו יותר מחדר, דירה." אמר בליין מהר. "אבל נדבר על זה אחר כך. צריך להתאמן." כולם הנהנו ואז האנטר נעמד והתחיל לחלק הוראות ולהציע הצעות. סבסטיאן תקע בו מבט מוזר. "שייהנה. אנחנו ממילא הולכים תכף, אז אם הוא רוצה להיות הקפטן, הוא יצטרך לחכות רק עוד טיפה." בליין הרגיע אותו. סבסטיאן היה עכשיו הקפטן. והאמת שלא באמת הייתה יותר מדי עבודה לקפטן, אחרי שהם הפסידו את התחרות המקומית. אבל זה בסדר. חשב סבסטיאן. הוא נהנה מכל הזמן שיש לו עכשיו להשקיע בבליין ובמערכת היחסים שלהם. מעניין אם למישהו לפעמים מספיק מבליין. זה לא נראה לו אפשרי. כאילו, אף פעם לא נמאס לו לצחוק עם בליין, או לדבר עם בליין, או לנשק אותו, או לגעת בו. הוא הוריד מבט אל הטבעת על היד שלו, שעכשיו הוא אף פעם לא מוריד. היא עוזרת לו לזכור שבליין אוהב אותו הכי. כי לפעמים הוא עדיין פוחד להפסיד אותו לקורט שוב. וזה שלא שקורט יחליט להיות גבר ולעזוב את בליין למען ההגינות, חשב סבסטיאן. מצד שני, אני אף פעם לא עזבתי בליין בזמן שהם יצאו. אז.. כן. "היי.. סבסטיאן." טפח לו בליין על הכתף. "אתה ממש מרחף היום. על מה אתה חושב כל הזמן?" "עלייך." הסתכל עליו סבסטיאן עמוק בעיניים. בליין החזיק לו את היד ולחש, "רוצה שנתחיל להעביר דברים לדירה היום?" סבסטיאן הנהן ונתן לבליין נשיקה על הלחי החמה שלו.