strong love – פרק 7 (ב')

פרק 7- חלק ב'
smile so big till you can't open your eyes
"את יודעת שאני מאוד מאוד אוהבת אותך אבל…
הדיבור שלך לא הולם אותך.
אני מאוכזבת."
סיימה המנהלת את נאומה ה'מלבב' , תודה לאל.
אני כבר חצי שעה בחדר מנהלת הדפוק הזה.
"אבל המנהלת, את חייבת להבין אותי…"
"אינני מבינה מכיוון שאת לא מספרת לי מדוע דיברת ככה,"
"זה כי… פגשתי את…"
מטומטמת! תסתמי
"את מי? " המנהלת נבהלה,
"אף אחד!" עניתי במהרה
אסור שהיא תדע, זה כמו שיאיימו עליך ואז תזמין משטרה, אסור לעשות דבר כזה.
בסופו של דבר מי שאיים עלייך יגלה שהזמנת אותם ויהרוג אותך לפני שהם יגיעו,
ואני לא רוצה שזה יקרה לי.
"זה קשור לתלמידים החדשים?" היא שאלה בחשד,
"מה פתאום!?"
"נוגה, חמודה, אל תתביישי לספר לי. את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי"
"כן, תודה
אבל אין מה לספר, באמת!"
"טוב חמודה, בכל מקרה, תרגישי חופשיה בכל עת לבוא לחדרי ולדבר איתי!"
"כן תודה."
"את משוחררת הביתה"

בדרכי הביתה כשתיק בית הספר על גבי אני עדיין צוחקת מהמחשבה על איך שאפילו לא עניתי לה שהיא אמרה לי שאני משוחררת הביתה, פשוט לקחתי את התיק ורצתי, ממש רצתי מהחדר שלה והיא ממש נבהלה. היא הייתה לגמרי מבולבלת,
זה היה כל כך מצחיק.

נכנסת בשער חצר הבית, נזכרת שהיום יום חמישי ואחי, עדן, בן ה-19, אמור להגיע היום מהצבא! זוהי הפעם הראשונה שהוא מגיע הביתה, הוא התגייס לפני שבועיים ומאז לא ראינו אותו.
מלאת התרגשות אני נכנסת בדלת הבית ומגלה שהוא ריק.
"מי בבית?" צעקתי,
"אני" שמעתי את קולה העליז של רוני, רואה את דמותה יורדת במדרגות מתקדמת לעברי
"אומייגאד נוגה איפה היית?
אני , אמא ואבא חיפשנו אותך בלי סוף!!! לאן לעזאזל נעלמת ?" היא אמרה בבהלה,
"אני, אממ… איפה אמא ואבא? "
"לא אומרת לך" היא ענתה בקול ילדותי ושילבה את ידיה על החזה שלה,
"למה?"
"כי אני אומרת לך שחיפשנו אותך שעות ואת רק שואלת איפה אמא ואבא!
קודם תעני לי על השאלה ששאלתי!"
"בת 13 אבל מתנהגת כמו בת שנה….." גיכחתי,
"הייתי בריתוק"
"מה?! אני כל כך הולכת לספר לאמא ואבא!"
רוני תמיד הייתה ילדותית מדי, היא אף פעם לא התבגרה באמת
"תספרי, אבל קודם תגידי לי איפה הם היו כוס…."
"הופה מקללת!!!!" היא חייכה
"לא קיללתי, התכוונתי להגיד כוס מים" מחייכת התקדמתי אל עבר המטבח,
"אני צמאה מאוד אז באלי כוס מים!" מזגתי מים מן הקנקן לכוס, ושתינו צחקנו,
"אמא ואבא הלכו להביא את עדן" היא ענתה לי סוף סוף,
"באלך לעשות לו הפתעה ??" שאלתי בהתלהבות ,
"כן!!!" היא ענתה בהתלהבות,
התלבשנו בסינרים, פתחנו ביחד את המקרר וחייכנו אחת לשנייה….

"הם באים!" רוני צעקה לי כאשר הביטה בחלון , אני הייתי במטבח מנקה ומסדרת
"הם ממש פה, הם מחנים את האוטו!" היא המשיכה,
"תודה שאת מרגיעה"
עניתי והיא גיכחה,
שולחן האוכל היה ערוך במפה לבנה, חמש צלחות, מסודרות יפה ליד כל כיסא עם סכו"ם,
באמצע השולחן עמדה העוגה שאני ורוני הכנו, לבד!
העוגה הייתה בצורת עיגול, עוגת שכבות, שכבה של עוגה כושית, שכבה של קרם שוקולד, ארבע שכבות כאלו.
ולמעלה, מסגרת יפה מקצפת ובאמצע כתוב "התגעגענו אליך, אח חתיך שלנו"
אנחנו יכולות להיות נחמדות כשאנחנו רוצות.
חוץ מהעוגה, הכנו והנחנו על השולחן גם עוגיות בריאות, סלט פירות, תותים עם שמנת, ופיזרנו לבבות משוקולד ברחבי השולחן.
"זהו! הכול מוכן!" צעקתי,
"תורידי את הסינר!!" היא צעקה חזרה, הורדתי את הסינר מגופי במהירות,
צעדים לכיוון הדלת נשמעו מבחוץ,
נעמדנו ליד השולחן והסתכלנו אחת על השנייה, חייכנו, התחבקנו
מרוצות מעצמנו.
"שלום!" נשמע קולה של אימי,
"הפתעה!!!!!!!!!!" צעקנו, אני ורוני ביחד,
חייכנו חיוך כל כך גדול עד שלא יכולנו לפתוח את עינינו.
"ואווו" אבא שלי צעק בהתלהבות,
רצנו לעדן וחיבקנו אותו
"אתן שתיכן, האחיות הכי מושלמות שיש" הוא אמר וחייך,
הוא חיבק אותנו כל כך חזק עד שלא יכולנו לנשום.
אני אוהבת את המשפחה הזאת כל כך.