strong love – פרק 5

פרק 5- אין שם=)

לאחר שהתלמידים החדשים עזבו את כיתתנו יום הלימודים עבר מהר.

צלצול לסיום השעה השביעית נשמע ברחבי בית הספר.
רק עוד שעה אחת, ונעוף מפה הביתה כבר.

דפיקה נשמעה בדלת פעם שנייה היום, שקוטעת את ההסבר של מירי פעם שנייה היום.
"כן?" מירי אישרה את כניסת האדם שעומד מאחורי הדלת, זו הייתה רחל, האישה ממשרד החינוך , אותה אחת שלפני כמה שעות נכחה בכיתתנו והציגה בפנינו את התלמידים-עבריינים.
"שלום, זוכרים אותי ?" היא גיכחה, וכך גם אנחנו,
"באתי להודיע מי יהיו ארבעת התלמידים שילמדו איתכם", היא המשיכה
"יופי, אנחנו כבר סקרנים" מירי ענתה לה,
"טוב, אז.. התלמיד הראשון הוא אדם טל " , היא אמרה וחיוך נפרס על פניי, אדם הוא התלמיד הנמוך בעל השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות. והוא נראה טוב, אפשר לומר.
"והתלמיד השני… "
היא התבוננה בדף שהיה מוחזק בידיה , "נועם גולד, תלמידה" כן, אני זוכרת אותה. היא מושלמת, היא יותר מדי מושלמת.
היא בעלת שיער שחור חלק, ארוך וגולש, היא רזה והיא כל כך יפה, העיניים שלה כהות וגדולות אך לא יותר מדי והריסים שלה נראים כאילו היא שמה מסקרה גם כשהיא לא שמה,
הפה שלה בצורה המושלמת, כמו של ברבי, הוא מלא גם למעלה וגם למטה אך לא יותר מדי, בדיוק בצורה המושלמת.
והאף שלה… טוב, הוא קצת גדול, כלומר, הוא לא ענק. הוא פשוט הדבר היחיד שלא כמו של ברבי אצלה. אבל הצורה שלו מחפה על זה, הוא סולד בדיוק בצורה המושלמת והצורה שלו פשוט מושלמת,
אני רוצה להיות היא.
"התלמיד השלישי, אדיר נעים" אותו אני זוכרת גם, הוא טיפטיפה שמן (סליחה, מלא), אך השרירים והקוביות בבטן שלו מחפים על זה.
הוא לא חתיך במיוחד, הוא טיפטיפה יפה ולא יותר מזה, אפשר לומר שהוא נראה כמו בריון.
"והתלמיד הרביעי…"
רק לא ג'סטין ביבר, רק לא ג'סטין ביבר, רק לא ג'סטין ביבר…
"קורן שיטרית"
אותו אני לא זוכרת. אולי רק במעורפל, נדמה לי שזה הילד בעל השיער השטני… אני לא יודעת.
אנחה נפלטה מפי כל התלמידים, שמחים על כך שג'סטין ביבר לא ילמד בכיתתנו.
"טוב, אנו שמחים ונרגשים במיוחד לקבל אותם לכיתתנו" אמרה מירי בחיוך, כן, בטח. אני מאוד נרגשת שנועם גולד תגיע וכל הבנים יעברו ממני אליה.

הזמן עבר מהר, והצלצול הגואל לסיום יום הלימודים נשמע ברחבי בית הספר.
כל התלמידים ארזו את ציודם בתיקים והרימו כיסאות, וכך גם אני.
כולם יצאו מהכיתה, וכך גם אני התקדמתי עם כולם לעבר דלת הכיתה,
"נוגה! לאן את חושבת שאת הולכת בדיוק?" קולה של מירי נשמע,
כוסאמק מה היא רוצה ממני עכשיו?!
"הביתה" עניתי לה, "אל תתחכמי! את בעונש, את מרותקת לשעתיים", "בעונש ? פחחח סליחה ? מרותקת לשעתיים ?" ,
"כן, על זה שאיחרת לכיתה",
"זה היה בדיוק שתי דקות אחרי הצלצול!"
"אין על זה ויכוח בכלל"
"אני עומדת כאילו, ללמוד בשעתיים האלו?"
"האמת, שלא. החלטתי להקל עלייך, את רק צריכה להישאר בבית הספר, תטיילי או משהו, אני לא יודעת מה תעשי, רק אחר כך אל תגידי שאני מורה רעה"
"נו אז אני הולכת הביתה!"
"את פשוט חצופה, את נשארת פה."
"גאד את כל כך מטומטמת"
אמרתי ויצאתי מהכיתה.
התהלכתי ברחבי בית הספר, והגעתי לדשא הסינטטי. הנחתי את התיק והתיישבתי עליו.

"מה, כל כך כיף לך בבית ספר שהחלטת להישאר עוד קצת? "
נשמע קול מאחורי,
הסתובבתי.
וקלטתי מי זה.
אני קולטת מי מדבר אליי, אני לא מאמינה.
זה ג'סטין ביבר.