S.H.I.E.L.D צוות הבז-5

איכשהו, בשיתוף פעולה זדוני, רון ולי הצליחו לגרום לאיאן ולשאר ללכת למסעדת מזון מהיר.
ברגע שהוא נכנס פנימה התחשק לו לתת ללי אגרוף, אך הוא נשם עמוק והחליט שהוא יהיה המאופק שבקבוצה, הרי ברור שהאמריקנים לא יעשו את זה.
נראה שהיחיד שבאמת הבין את הסבל שלו היה בריאן, למרות שגם האמריקנית עם השיער השחור המטולתל נראתה כמבינה לליבו. קיילה, חשב לעצמו איאן. הוא חייב להתחיל לזכור את השמות שלהם.
בזמן שלי וקארה טרפו עוף מטוגן עם האמריקנים, סוזן אכלה את הסלט שלה עם סכין ומזלג, ובריאן בעיקר חיטט באוכל באומללות, איאן הציב לעצמו מטרה לנתח את המבטא של ריי ולונה מיילס. אך משום מה הוא כל הזמן מצא את עצמו משווה בראשו מילים שהשניים אמרו בצורה משונה למבטא יורקי או לונדוני, הוא התקשה לדמיין לעצמו מבטא ברוקליני או ניו-יורקי. לכן החליט להשוות את צורת הדיבור שלהם לאמריקנים שונים ומשונים שראה בטלוויזיה בילדותו.
ואז, שלונה אמרה "רק רציתי ללטף את הכלב." הוא פיענח את זה, הצורה בה החליקה את הר' והדגישה את הי' דמתה מידי לדמות של אוסטין מסדרת הדרמה שאמו תמיד ראתה, ריי ולונה היו רד נקס. "אתם מטקסס?" שאל איאן, מרוצה מעצמו על המסקנה המתוחכמת. ריימונד מיילס הביט בו במבט קטלני, בעוד שלונה הביטה באחיה כמבקשת תשובות. האמריקנים האחרים העבירו את מבטם בין ריי לאיאן, מחכים לראות מי מהם יחנוק את השני קודם.
"לא טקסס." אמר ריי בלי לשבור את קשר העין. אומנם ריימונד מיילס היה מבוגר מאיאן בשבע שנים, וגבוה ממנו בראש. אך הוא לא פחד ממנו, לפחות זה מה שסיפר לעצמו.
"אוהיו." איאן כמעט הצטער שהוא שאל, עם דגש על הכמעט. "מה זה משנה." אמרה לונה, וכנראה ניסתה לשבור את המתח ששרר באוויר. "בכל מקרה אנחנו לא גרים שם כבר שנים." השיחה התחדשה והאמריקנים חזרו לאכול, כמוהם גם הצוות של איאן. אך קשר העין לא נשבר, ריי מיילס לא הספיק להביט הישר אל עיניו האפורות-כחולות של איאן. ואיאן הביט בו חזרה, העיניים של ריי היו שילוב של ירוק כחול וכסף.
"מה קרה למקס?!" שאל לי בבהלה מדומה לבסוף. איאן הביט בחלון בעיניים פעורות וכמעט זינק דרכו, אבל הכלוב עדיין עמד שם, ללא פגע. לי התפקע מצחוק. "זה אף פעם לא נמאס." אמר, ודפק על השולחן בידו. קיילה והרוסיה- אלכסיס, צחקו גם הן. כמו כל הצוות של איאן ולונה מיילס. רון גיחך אבל גם הביט באיאן במבט מלא השתתפות, מנסה שלא לעצבן אף אחד מהצדדים.
"לי, בפעם הבאה שתעשה את זה אני נשבע שאני אהרוג אותך."
"זה מה שאמרת בפעם הקודמת." השיב לי בלעג.
"אז אני מניח שיש לי מחויבות." איאן צימצם את עיניו.
"צריך עזרה?" שאלה קארה בהלהבות וקמה מכיסאה ליד שולחן הפלסטיק הארוך בסניף של KFC. סוזן הושיבה אותה חזרה במקומה.
"אני חושבת שאיאן יצליח להרוג את לי לגמרי בזכות עצמו." אמרה אלכסיס בחיוך חביב במידה מוגזמת, סוזן כמובן לא הבינה שמחקים אותה.
"ואם הוא לא, אני אעזור." אמרה קיילה. "בתנאי שאתה עוזר לי להרוג את רון בתמורה." אלכסיס נתנה לה מכה בכתף.
"אם תהרגי את רון אני אשאר בלי חבר, ואת לא יכולה לעשות את זה לבריטים המסכנים." נאנחה אלכסיס בצורה כל כך דרמטית שאיאן ידע שהיא צוחקת.
"צודקת, זה מספיק גרוע שהם צריכים לראות את הפנים שלך כל הזמן. הם לא צריכים להתמודד גם איתך בתור רווקה פתטית." אלכסיס הרביצה לה שוב.
"טוב, כדאי שנלך." הכריז איאן, "אנחנו עוד צריכים למצוא מלון." הוא נאנח בתסכול.
"מה פתאום מלון." גיחכה לעצמה לונה מיילס, והביטה באחיה במבט ממזרי וערמומי. "תישארו אצלנו." ולפני שאיאן הספיק לסרב לי הנהן בלהט. ברור, לישון באותה דירה עם נערה יפיפייה שרק מנסה לעצבן את אחיה הגדול, איך הוא חשב לעצמו שלי יסרב לזה.
"אם כך זה סגור." אמרה לונה, והביטה הישר באיאן. "זה הולך להיות ממש כיף."

איאן קילל את הנימוס הברטי שאמא שלו שתלה בו כל כך עמוק.
הוא לא יכל לסרב, הוא לא יכל לגרור אותם משם, והוא בהחלט לא יכל להרביץ ללי כי הוא הסכים. למרות שהוא ממש ממש רצה.
וכך הוא מצא את עצמו באחת בלילה על הספה בסלון של ריימונד מיילס.
לפני שהם נכנסו לדירה ריי הבהיר בדיוק מה החוקים בבית שלו.
"לא אוכלים בסלון, לא שמים כוסות על השולחן, לא נכנסים עם נעליים מלוכלכות, וזה," הוא הצביע על מקס שכבר הסתובב עם רצועה מחוץ לכלוב. "לא יוצא מהכלוב."
למרות שאיאן רצה לתעב את ריימונד מיילס וכל מה שקשור אליו הוא מצא את עצמו מחבב דברים מסוימים, לא את מיילס. אין סיכוי שהוא יחבב את מיילס, גם לא בעוד עשרים מליון שנה. אבל הוא חיבב את הבית שלו, אתה העיצוב שלו, את המשפחה שלו…
"ריי…" לחש קול, הוא הביט בדמות קטנת-גוף שלא הצליח לזהות בין הצללים עומדת במסדרון. "ריי…" היא לחשה בשנית. איאן קם בשקט והתקרב, הדמות לא הבחינה בו.
"את ער?…" היא שאלה. כעת איאן התקרב מספיק כדי לזהות את שיער הפחם של לונה מיילס, שהייתה עטופה בשמיכת פוך אווזים אדומה.
"ריי…" איאן מעד על קצה השטיח הלבן ולונה הביטה בו, מסתבר שעיניה הגדולות היו מלאות בדמעות שזלגו גם על לחיה.
כשאיאן היה קטן אמא שלו הסבירה לו בלי סוף על נימוסים וכמה הם חשובים.
היא תמיד אמרה "הנימוס אומר לעשות ככה וככה וככה." שהוא הטה ממש קטן איאן דמיין את הנימוס בתור בן אדם, איש זקן וגבוה עם שיער מאפיר וחולצה משובצת. שתמיד אמר לכולם מה לעשות. בדימיונו של איאן לאיש היה גם משקף, למרות שלא נזקק לאחד.
ובכן, האיש הזה היה אומר לו להגיד סליחה להסתובב ולחזור לישון. אך האיש האחר שאיאן דמיין בילדותו, המצפון שלו. הוא זה שאמר לו להישאר.
"מה קרה?" הוא שאל. למצפון של איאן היה שיער חום מאפיר וזוג משקפיים עגולות וקטנות שנחו על אף עגול וקטן. לכל בן אדם היה מצפון אחר שנראה אחרת, המצפון של אמא שלו היה קטן ושקט והיא לא הקשיבה לו אף פעם.
"זה שום דבר." אמרה לונה ומחתה את הדמעות. "תחזור לישון."
"תעשה מה שהיא אומרת." אמר האיש עם המשקף בדימיונו של איאן. "תישאר עוד קצת." אמר בחיוך האיש עם השיער החום-המאפיר. העיניים שלו היו ירוקות מאפירות, כאילו פעם הן היו ירוקות לגמרי ועכשיו הן מתחילות להצמיח גוונים של שיבה, זה נתן לו מראה חביב.
"הוא יתעצבן אם תעירי אותו בגלל שום דבר." גיחך איאן, לונה הביטה בו במבט אומלל. "אני לא התכוונתי להעיר אותו, רק לראות… למקרה שהוא כבר ער…" היא אמרה בשקט. נראה שמישהו לקח את הנערה הצינית והממזרית שלונה הייתה בשעות הספורות שהכיר אותה והחליף אותה במישהי אחרת, חסרת ביטחון ועדינה. "עכשיו הוא ער." נשמע קול עמום, ומיילס פתח את הדלת. הוא לבש טי-שרט לבנה ומכנסי טרנינג אפורים, כל השיער השחור שלו נטה על הצד, כאילו הוא עמד מול מאוורר ענק. האוזניים שלו היו אדומות מסיבה שאיאן לא הצליח להבין. "סיבה מיוחדת שהערת אותי מק'וי?" נאנח בעצבנות, ואז הוא הביט בלונה. השיער שלה לא היה מבולגן כמו שלו, הוא הגיע עד קצת מעל כתפיה והיה מטולתל בעדינות בקצותיו. הוא סקר אותה מכף רגל ועד ראש ואת השמיכה שעטפה את עצמה בה, ואז הוא הביט באיאן במבט קר ונתן ללונה להיכנס בלי להפסיק להסתכל עליו. כאילו הוא אומר, "בפעם הבאה שאפילו תדבר איתה שאני לא שם אני אשבור לך את המפרקת." והחלק המצחיק הוא שאיאן האמין לו. זה לא היה אחד מהאיומים שאיים על לי בתור בדיחה, ריימונד מיילס היה רציני כמו המוות. הוא הבטיח במבטו להרוג את איאן אם יתקרב אפילו אל אחותו הקטנה,
ואיאן היה ממש בטוח שהוא מתכוון לקיים את ההבטחה הזאת.
הוא זחל אל הספה והתכסה בשמיכה עד האף, תוך שלוש שניות בדיוק הוא שקע בשינה.
בחלומו איאן ישב בחדר קטן כשהאיש עם המשקף נזף בו שוב ושוב על דברים שלא זכר שהוא עשה.