rock me – פאנפיק על הארי – פרק שני

פרק 2 – תא אחד, שני אנשים

שכבתי במיטתי כשספר בידי ומשקפיים מורכבים על אפי.
"תמיד אהבתי אותך עם משקפיים." אחותי הגדולה, אלכס, נכנסה לחדרי והתיישבה על המיטה לצידי.
"תמיד שנאתי את עצמי עם משקפיים." אמרתי, מבטי לא נעתק מדפיי הספר.
"וההבדל בנינו שאני חכמה ואת סתומה." צחקה ונשכבה לצידי, מושכת אליה את השמיכה ומתכסה בה.
"מכחישה בכל תוקף." אמרתי, מנסה להסתיר את החיוך אשר נמתח בשפתיי.
"אני רואה שאת מחייכת." צחקה ולקחה מהשידה שהייתה לצידה את הירחון שהונח עליה.
היא התחילה לעיין בעמודים בעוד אני פזלתי בחזרה אל דפיי הספר.
"רוצה לצאת איתי היום למסיבה?" המהמה והעבירה עמוד.
"אני אוותר." גיחכתי והעברתי עמוד גם אני.
אני ואלכס תמיד היינו נורא קרובות. היא גדולה ממני בשנתיים, אבל ילדותית יותר ממני. בהרבה.
ובכל זאת, הסתדרנו יותר מרוב האחיות האחרות.
אנחנו לפחות לא מושכות אחת לשניה בשיער.
"את חייבת להשתחרר, קים." היא אמרה, לקולה התגנב לו מעט ייאוש.
"אני בסך הכול לא אוהבת את המסיבות הרועשות האלה, אל." גלגלתי את עיניי והעברתי עמוד. אני ואלכס פשוט היינו הפכים.
היא הייתה נערת המסיבות, אני הייתי הנערה שתקועה עם האף בתוך הספרים.
אחריה התרוצצו עשרות בנים בכל יום, אני אפילו לא התנשקתי פעם אחת, ואני בת שבע עשרה.
אף פעם לא חיזרו אחריי, אף פעם לא אהבו אותי, ואף פעם לא ניהלתי עם גבר מונולוגים מתוך המחזה 'רומיאו ויוליה'.
כמה מפתיע, הא?
ובכל זאת, היה לי טוב. היה לי טוב בעוד היותי רווקה. אהבה היא סתם כאב ראש אחד גדול.
נראה לי.
לפי מה שאלכס אומרת, זה "קסום".
"אני גם רוצה שתכירי את ג'ייסון, פליז, קימי, בואי איתי." התחננה.
ג'ייסון, לפי מה שהבנתי, הוא החבר החדש של אלכס.
כמו שהוא בא במהירות, כך הוא ילך.
וזה לא שאני לא רוצה שאחותי תהיה מאושרת, אני פשוט יודעת מה הולך לקרות.
היא הולכת להבין ש"זה לא זה", ותשאיר את ג'ייסון המסכן עם לב שבור.
טוב, עכשיו אני סתם מפריכה את העניין.
"אוקי, אוקי." אמרתי, נאנחת.
ידעתי שזה הוא קרב אבוד מראש, עדיף כבר להרים ידיים ולהכנע.
"אני מלבישה אותך!" אמרה והתמידה את כפות ידיה, משפשפת אותן זו בזו כזוממת משהו.
"את נראת כמו המכשפה מעמי ותמי." צחקתי וזרקתי עליה את הכרית אשר הייתה לצידי.
"תסתמי." מלמלה וזרקה עליי את הכרית בחזרה.
"האם פתחת כרגע בקרב כריות?" חייכתי בשובבות.
"כן, אני כן!" צחקה וזרקה עליי עוד כרית.
אנחנו חייבות להתבגר. ומיד.
~
-נ.מ הארי –
"יוצאים היום?" לואי יצא מחדר המקלחת כשמגבת כרוכה סביב פלג גופו התחתון.
"כן, מתאים לי דווקא." אמרתי ונשכבתי על המיטה.
הייתי עייף.
בכל זאת, כל היום היינו בהקלטות לאלבום החדש שלנו.
ובכל זאת היה בא לי לצאת קצת. תמיד יש לי חשק לכוסיות במיני.
"גם לי מתאים, הרבה זמן לא יצאנו." ליאם, אשר ישב לצידי על המיטה וראה טלוויזיה אמר.
"איפה זאין?" שאלתי. לא ראיתי אותו כל היום.
"הלך למדוד חליפות ולא חזר, טבע עם פרי בתא מדידות." צחקק לואי ולבש בוקסר.
לואי תמיד היה השטותניק מבנינו, ומסתבר שבנות מתות על בנים אינפנטילים.
אבל תכלס? גם אנחנו מתים עליו.
~
הגענו למועדון, הוא היה פשוט מפוצץ באנשים.
"אני הולך לבר!" צעקתי לעבר לואי, ליאם, נייל וזאין, מפני שהמוסיקה הייתה נורא רועשת.
התיישבתי על הבר ובקשתי מהברמנית וודקה.
"אפשר ללכת?"
"אבל עדיין לא הכרת את ג'ייסון!"
"אני אכיר אותו בפעם אחרת…"
"לא."
שמעתי שתי בחורות מדברות, או יותר נכון… צועקות.
ואז הבטתי באחת מהן, והיא הייתה נראת לי נורא מוכרת.
ואז נפל האסימון.
זו הייתה הבחורה שלא הכירה אותי מהרחוב.
החברה שלה, או אחותה, מי שזאת לא תהיה הלכה לרחבת הריקודים ועברתי להתיישב לצידה.
"היי." לחשתי לה באוזן, היא קפצה.
"אתה דפוק?!" צעקה עליי.
אני צחקתי. הבחורה הזאת באמת משעשעת.
"זה אתה, הבחור מהרחוב…" אמרה. סוף סוף נזכרה. איך בכלל אפשר לשכוח פנים אלוהיות כמו שלי?
"אומייגאד! זה הארי סטייל!" שמעתי צעקה מאחוריי.
לעזאזל, איך הן יכולות לראות אותי מרחוק כל כך, ועוד באור מעומעם?
"בואי!" תפסתי בידה של הנערה והתחלתי לרוץ. היא רצה אחריי.
"לאן אנחנו רצים?! אתה מוכן לעזוב אותי?!" צעקה עליי.
"אני עושה לך טובה, אז תסתמי ותרוצי!" צעקתי בחזרה.
נכנסנו לשירותי הבנים. דחפתי אותה לתא ונעלתי אותו מבפנים, שם את ידי על פיה ולוחש, "אל תדברי, אסור שהן ישמעו אותנו."