Pokemon-One man and a beautiful world

"אתה… אתה יפיפה…" המילים בקושי נפלטו מפי. הבטתי ביצור המלכותי הזה, בציפור התכולה שמסביבה התערבלו ענני כפור קטנים.
"ווואאההה" הוא צווח בקול ונפנף בחוזקה בכנפיו. הרוח כמעט העיפה אותי מפסגת ההר, אך לבסוף הצלחתי לטעת את רגליי בשלג העמוק ולעמוד מולו.
הוא נעמד על הקרקע ועל פניו ניכרה הבעת בלבול, כאילו לא מבין איך שרדתי, בניגוד לשאר היצורים ששרידי גופותיהם נשארו בתחתית ההר.
צעדתי צעד אחד לכיוונו, ולאחר מכן שלחתי את ידי באיטיות אל ראשו.
הציפור הצליף בזנבו הארוך, ומיד לאחר מכן החל לצעוד לעברי, אמנם באיטיות, אך הוא התקרב אלי אט אט.
לבסוף נעמדנו אחד מול השני, כאשר כמה סנטימטרים מפרידים בינו לבין היד שלי. משכתי אותה מעט יותר ונגעתי במקור שלו, שהיה הרבה יותר קר משל היצורים האחרים.
הרמתי את מבטי ועיניי נתקלו בעיניו. "אתה יצור קפוא, ממש ארקטי. אני חושב שאקרא לך ארטיק. בעצם, אתה הציפור המלכותית הראשונה שאני רואה, אתה תהיה ארטיקונו" שיתפתי אותו.
הוא לא ענה בשום צווחה, רק כיסה את גופי בכנפיו הגדולות, שלמרבה הפלא היו חמימות.
——————————————————————————–
ג'ולטאון רץ מלפני, נובח כל כמה שניות מהתרגשות. "אני בא, אני בא" אמרתי בהתנשפות וליטפתי את פרוותו הקוצנית.
ככל שהתקרבנו לפסגה כמות הברקים גדלה משמעותית. ג'ולטאון רץ והגיע לפסגה כמה שניות לפני. כשהגעתי אחריו נשמתי נעתקה לרגע.
מולי עמד ציפור ענקית בצבעי צהוב ושחור. כנפיו היו מחודדות וחיפו על ג'ולטאון.
הציפור הביט בי במבט חושד במשך כמה שניות, ולאחר מכן הביט על ג'ולטאון שהתחכך ברכות בכפנו של הציפור. ג'ולטאון הביט בציפור ונבח נביחה עליזה.
הציפור שב להביט בי ואז פרש את כנפו השניה והזמין אותי להיכנס תחתיו.
התקרבתי באיטיות ועמדתי תחת כנפו. הוא הביט בי וצווח ברצון. המון זרמי חשמל עברו לידי, אך אף אחד מהם לא פגע בי.
הוצאתי את ראשי מבין כנפו והבטתי בעיניו. "החשמל שלך ממש מפיח חיים ביצורים שסביבך. נראה לי שאקרא לך זאפ, או בעצם זאפדוס, אתה הרי הציפור המלכותית השנייה שאני פוגש" אמרתי לו בחיוך.
היצור צווח באושר. מאותו היום הוא לא היה סתם יצור, הוא היה זאפדוס.

———————————————————————————-

ניגבתי את מצחי מכל אגלי הזיעה שכיסו אותו, וניסיתי להמשיך לעלות בקו ישר. ככל שהתקרבתי לפסגה, החום גבר, עד שנאלצתי לפשוט את חולצתי ולתלות אותה על תרמילי הדל.
בפסגה עמדה ציפור ענקית בצבע זהוב, כאשר את גופה הגדול מכסות להבות אש עצומות. היצור הביט בי בזעם וצווח, כועס על שנכנסתי לשטחו הפרטי.
"אני לא פה לפגוע בך" הסברתי, "בעצם אני פה רק כדי ללמוד עליכם, היצורים, בניגוד לשאר חברי בני האדם שמפחדים מכם פחד מוות".
נראה היה שהיצור בוחן את דברי כמה רגעים שנדמו כמו נצח. לפתע הוא הביט בי, נפנף בכנפיו העצומות ושלח לעברי חומת אש אדירה.
שלחתי את ידי לפנים ועצמתי את עיניי, מקווה שהן יעצרו את חומת האש הענקית.
ואכן, האש נעצרה. אך לא בגלל ידיי, אלא בגלל יצור קטן ורוד דמוי עכבר, שעמד ללא קושי מול האש והדף אותה.
הציפור צווחה ביראה ומיהרה לכופף את ראשה למראה היצור, כאילו הוא אדונה.
היצור הסתובב אלי וחייך, ולפתע גופו השתנה לארטיקונו, אחר כך לג'ולטיאון, לזאפדוס ולעוד המון מהיצורים שפגשתי.
"אתה… אתה יצרת את כולם… נכון?" שאלתי בטון ירא וכרעתי ברך מול היצור הקטן, אך מלא העוצמה.
לאחר כמה שניות קמתי על רגליי והבטתי קודם בציפור. "יש בך המון כוח, אך גם כעס. אין לי שם שיתאים לך, אז נראה לי שאמציא שם. אולי מולטרס, כי אתה הציפור המלכותית השלישית שאני רואה" אמרתי.
נראה היה שהציפור מאוד מרוצה משמו, ולפתע ראיתי שביב של שמחה בעיניו.
"ואילו אתה" אמרתי ליצור הורוד, "אתה בעצם הכל, אבל אתה מלא בפשטות. אקרא לך מיו".
היצור הקטן נראה שמח במיוחד משמו, והוא החליט לעופף סביבי בשמחה.
לאחר כמה דקות שמיו הסתובב סביבי, הקיפה אותו ואותי הילה כחלחלה, מיו עופף, ואני אחריו.
עפנו מעל כל המקומות שראיתי והייתי בהם: הכפר ממנו באתי, היער החשוך שבו פגשתי המון יצורים, ההרים של זאפדוס וארטיקונו.
רק אז הבנתי עד כמה העולם שלנו מופלא, וכמה אחי בני האדם הם טיפשים המפחדים לגלות את כל הטוב שנמצא סביבנו.