Just kill me -פרק 3- (1D) סורי שלקח זמן

סורי סורי סורי שלקח לי זמן !!!!!
אני לא היתי במחשב איזה שבוע !!!
אני מקווה שתאהבו!!!
____________________________________
פרק -3-
עמדתי בשקט מסתכלת על כולם שכולם מסתכלים עלי. אוקי מביך.
איזה ילד הרים את היד ואני נתתי לו אישור לדבר, אוו זה הולך להיות כיף.
"בת כמה את" שאל וקרץ לי. אני גילגלתי את עיני והסתובבתי ללוח. הוצאתי טוש והתחלתי לרשום.
"דר ריד, בת 20 וחצי. מספר טלפון: 04416-קפצו לי " רשמתי ושמעתי הרבה צחקוקים מאחורי.
"זה מבהיר כמה דברים" שאלתי והם ענו שכן. הוצאתי את הדפים.
"השיעור היום אנחנו נעשה סבב שמות, יש לי בעיה עם שמות אז תצטרכו להזכיר לי עם אני שוכחת" אמרתי והם המשיכו להסתכל עלי בציפיה.
"אוקי מי הראשון שיבוא לפה, יגיד מה השם שלו ויספר למה הוא בחר ללמוד את ההתנהגות של בני אדם" אמרתי והראשון שקם ממקומו היה המתולתל.
"קוראים לי הארי, אני בן עשרים. אני רציתי ללמוד חקר התנהגות כי אני רוצה להתקבל ליחידה להרקבת פרופילים ב-PBI בארצות הברית" אמר וקרץ לי.
גילגלתי את עיני והמשכנו העלאה. אחרי שכל הכיתה עמדה וסיפרה היה צילצול ואני אמרתי להם שניתראה מחר.
"דר ריד" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי מחייכת לרייצ'ל, אני חושבת.
"כן רייצ'ל" שאלתי ואספתי את כל הדברים. היא חשבה קצת ואז חייכה אלי.
"אממ.. את בגיל שלי. ואת ניראת מאוד נחמדה אז חשבתי, אולי אממ אולי את רוצה לצאת לשופינג מתישהו" שאלה ואני חייכתי.
"אני ישמח רייצ'ל" אמרתי והיא חייכה מרוצה מאוד מעצמה.
"תקראי לי ריי, אמא שלי היחידה שקוראת לי רייצ'ל" אמרה ושתינו צחקנו ויצאנו מהכיתה.
היו לי עוד חמש שיעורים ללמד! אוי אלוהים, עכשיו תשע בערב !!!
ירדתי מהאוטובוס כמה מטרים מהבית שאני גרה בו למשך שלוש השנים הקרובות, שאני מלמדת.
אחרי כמה צעדים שמעתי רעש של צעדים מאחורי. הוצאתי את האקדח וקירבתי אותו לגופי מוכנה להשתמש בו.
יד הונחה לי על הכתף ואני הסתובבתי לראות מי זה.
"היי" אמר אותו אחד עם מבטא בריטי אירי כבד מאוד !!!
"מי אתה" שאלתי מסתכלת עליו. שיער בלונדיני כיסה את ראשו והוא ניראה כמו אפרוח.
"אני מחפש את הבית של זאין מאליק" אמר ואני גילגלתי את עיני.
"מי אתה בשבילו" שאלתי ושילבתי את ידי על החזה, אני לא הולכת להכניס מישהו זר הביתה .
"חבר, הינו ביחד בקולג' " אמר ואני הנהנתי טוב גם ככה יש לי אקדח.
"בוא אחרי" אמרתי והוא בא אחרי עד הבית. חשבתי קצת, לזאין יש חברים מוזרים.
"מה שמך" שאל שכמעט הגענו.
"ספנסר" אמרתי והסתכלתי לעברו מנסה להבין עם הוא הולך להגיד לי את שמו.
"אה אני נייל" אמר ואני הנהנתי כאילו בהסכמה, ניכנסנו לבית וזאין ישר קפץ על נייל בחיבוק.
"אני עליתי למעלה" אמרתי תוך כדי שעליתי למעלה לחדר שלי.
אחרי מקלחת קצרה ישר לקחתי את הכדור שלי נגד הסיוטים וירדתי לאכול משהו לפני שאני הולכת לישון .
לבשתי ג'קט שענק עלי, וטייץ אפור. השיער שלי היה אסוף במגבת ואני היתי חצי שינה.
הגעתי למטבח אחרי שכולם הסתכלו עלי מוזר. מה? אסור לי להיות עייפה?
פתחתי את המקרר מסתכלת מה בא לי, האממ.. הוצאתי גלידה בטעם אוראו.
פתחתי אותה ולקחתי כף. הלכתי לסלון ליראות מה הם עושים.
"אני רואה שמצאת את הגלידה" אמר לי זאין ואני גילגלתי את עיניי, התיישבתי ליד לואי .
"מה אתם עושים" שאלתי והתחלתי לאכול. אני כל כך עייפה.
"מתכננים את מסיבת היום הולדת של חברה מהקולג', אז בקולג' הינו מין חבורה כזאת, אז חשבנו להזמין את כולם ולעשות לה מסיבת הפתעה" אמר נייל ואני הנהנתי בשקט .
"מתי המסיבה" שאלתי, מעניין מתי. כי עוד מעט היום הולדת שלי, 11 לינואר. עוד חודש וחצי.
"ב11 בינואר" אמר והלב שלי נפל. מה? איך?
"אני נולדתי ב11" מלמלתי ועליתי למעלה משאירה אותם מבולבלים .
ישבתי במיטה, אוכלת לי את הגלידה. פתחתי את הטלויזיה מזפזפת מחפשת מה לראות.
לבסוף עצרתי על תוכנית מצוירת חמודה, טוקיו מיאו מיאו.
שקעתי בתוכנית זה היה הפרק הראשון והיה מרתון עד פרק עשר.
איפשהו בפרק שמונה נירדמתי. וסיימתי את הגלידה.
פתאום היו דפיקות חזקות על הדלת שלי. אוח זה יום חופשי אין לי כוח.
"שקט, יש לי האנגאובר מהגלידה היא קפאה לי את המוח" צעקתי. ושמעתי צחוק מבחוץ.
"זה בגלל שאכלת את הגלידה עם הליקר אוראו" אמר הזה מאחורי הדלת, סוג של אלכוהול. פאק.
"מה השעה" שאלתי תוך כדי שאני שמה משקפי שמש.
"12 וחצי בצהריים, באתי לשאול עם את רוצה ארוחת צהריים" אמר שוב הקול.
"אוקי תן לי רגע" אמרתי ואחרי שצחצחתי שיניים ירדתי למעטה יחד עם המשקפי שמש.
"אין שמש" שמעתי את קולה של פרי. גילגלתי את עיני למרות שידעתי שהיא לא רואה.
"אני יודעת אפילו האור הזה הורג אותי" אמרתי וכיוונתי עם האצבעות שלי כאילו רובה ויריתי בעצמי. אחרי ארוחת הבוקר עליתי למעלה לישון שוב.