He looks so perfect- 5SOS-פרק ראשון (ניסיון)
יש לי חברה, אני חושב.
בחורה בשם דיאנה .
אני דלוק עליה כבר זמן מה ויצאנו גם כמה פעם, התנשקנו ואפילו הסתובבנו יחד באחת ההפסקות.
העיניים שלה חומות, והיא בגובה ממוצע, השיער שלה בלונדיני כמו של רוב הבחורות פה, בסידני.
אבל דיאנה היא מיוחדת.
הכרנו בשיעור מתמטיקה. היא תמיד ישבה לפני יכולתי להריח את ריח הבושם שנדף מימנה.
"השירים נשמעים טוב מאז שאתה ודיאנה יוצאים." אמר קאלום והעיר אותי מהמחשבות על דיאנה, וזוכה להנהוני הסכמה מצד מייקל ואשטון.
"אתה יודע, ממש שומעים רגש מאחורי המילים…" אמר מייקל בציניות זוכה לכאפה מצידי.
"אל תעשו מזה יותר ממה שזה, אנחנו יוצאים ממש מעט זמן, שום רגשות, אני בטח שר טוב יותר בגלל החזרות." אמרתי מתגונן.
"שום רגשות…" לחש אשטון מלגלג.
אני נשבע שאני פשוט לא קולט את הבחור הזה.
הוא שקט וגם כשהוא אומר משהו זה בלחש או רק כמה מילים בודדות, אבל כשהוא שר פשוט שומעים אותו, הקול שלו מהפנט והוא מתופף מעולה.
האמת שאני חושב שהוא מרגיז אותי. בלי סיבה פשוט מרגיז. וגם מסקרן, הוא מסתורי משהו.
נתתי לו מבט כועס והמשכנו לנגן.
הפעם בשיר חשבתי על אשטון, על הסיבה שהוא מסתורי ושקט.
ולא הצלחתי לנגן את השיר בלי לטעות בהחלפת האקורדים.
אחרי החזרה הלכתי הביתה ברגל, הבית שלי לא רחוק מביתו של מייקל- שם התקיימו החזרות שלנו.
השעה הייתה רק חמש אחר הצהרים אז החלטתי להזמין את דיאנה אלי הביתה.
הקשר שלנו לא כזה שהולכים בו אחד לבית של השני, אבל חשבתי, אם זה נכון מה שהבנים אומרים, שהקול שלי מעביר את השירים בצורה מרגשת יותר מאז שאנחנו יוצאים, אז שווה לי להיפגש איתה יותר גם אם אין בינינו רגש בכלל.
זה כמו אמונה תפלה, אתה לא באמת מאמין בה אבל עדיין אתה מקיים אותה, כמו לא לדרוך על פקק הביוב או לירוק כשאתה רואה חתול שחורה.
'היי, מתחשק לך לבוא אלי הביתה?' שלחתי לדיאנה.
אחרי כמה דקות של צפייה בזמן שאני משחק בעגיל שבשפה שלי היא ענתה שהיא לא יכולה כי היא לומדת.
הוצאתי אוויר בקולניות וגלגלתי את עיניי למרות שהיא לא יכולה לראות.
שלחתי לה שזה בסדר סגרתי את הטלפון והחזרתי אותו לכיס.
פתאום הבחנתי שאשטון הולך מאחורי.
"ממתי אתה הולך מאחורי?" שאלתי וקווצתי את גבותי.
"בערך מאז שיצאנו מבית הספר…" אמר, יותר נכון לחש.
"מה לעזאזל דפוק איתך?" צעקתי ומשכתי בשערי,
"מה?" שאל כלא מבין.
"מה הסיפור שלך? למה אתה כזה שקט?"
"בלי סיבה מסוימת, למה אתה קולני?" שאל,
"לא יודע," עניתי,
"אתה הולך לסיים בית ספר בעוד חודשיים ואף פעם לא ראיתי אותך מסתובב עם חברים, מה הקטע?" שאלתי,
"אני לא מכיר אותך מספיק כדי לספר לך, וחוץ מזה… הגעתי הביתה" אמר והתחיל ללכת בשביל הגישה לבית בינוני עם מדשאה ירוקה להפליא שמתברר כביתו של אשטון.
תגובות (2)
אני מודע לכל שהתגובה הבא לא קשורה לסיפור אבל בכל זאת:
היי, ברוכה השבה! את נעלמת מכאן לעידנים.
עכשיו לסיפור. נחמד, אישית אני אוהב תופים. ואת השם מייקל… אהה… על מי אני עובד… התגעגעתי. סליחה שאין לי מה להגיד על הסיפור. פשוט אני ירגיש רגשות אשמה אם לא אגיד היי… אז היי!
הכל בסדר זה פרק ראשון בטח שאין מה להגיד. וכן אני יודעת שנעלמתי למלא זמן אבל עכשיו אני חוזרת, וגם אני ממש התגעגעתי. והיי.