half a heart – פרק 4

ישבתי על הספה העשויה מבד קטיפה אדום, כל הבנים היו עייפים אחרי חזרה מפרכת במיוחד.
זאין נמנם על ברכיי, ליאם קרא ברוגע ספר, נייל זמזם לעצמו שיר אירי כלשהו ולואי ישב לחוץ על הספה, כאילו הוא מחכה ממש לעשות דבר מה.
"נייל, בוא רגע" לואי מלמל בנחפזות ומשך את נייל מחוץ לחדר החזרות.
"טוב אני צריך ללכת לשירותים" אמרתי לאחר כמה דקות ספורות, הרמתי בזהירות את ראשו של זאין מברכיי והנחתי אותו על הספה הרכה.
בעודי הולך במסדרון לעבר השירותים אזני שומעת את קולו של לואי בוקע מאחד מחדרי ההלבשה.
"טוב אז נייל תקשיב אני חושב…" שמעתי אותו מלמל בחוסר נוחות, השיחה עניינה אותי ולכן התקרבתי מעט לדלת ועשיתי את אזני כאפרכסת.
"..אני חושב..להציע לאלינור נישואים…" הוא אמר.
ראשי החל להסתחרר ובטני החלה להתהפך, התחושה הטובה נעלמה ואיתה השמחה הרבה וחוסר הדיכאון ושוב, המועקה הכבדה והמעיקה שבה.
"תגיד, אתה לא חושב שזה יפריע להארי?" שמעתי את קולו של נייל שואל את לואי.
"לא, הרי הוא לא אוהב אותי" ענה לואי בהחלטיות.
למשמע תשובה זו הבטן ממש התחילה לכאוב לי וראשי קדח, המחשבה שאפילו חברי הטוב לא מודע לאהבה הכל כך רבה שאני חש אליו גרמה לי בחילה.
השתעלתי כמה שיעולים קצובים שייקשו עליי לנשום.
רכנתי על הרצפה וניסיתי להסדיר את נשמתי, התחושה שלי הייתה מוזרה ורעה, מאוד רעה.
"לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף…" גלגלתי את המילים האלה בראשי.
אני לא יודע למה זה קרה פתאום, הקוצר נשמה המוזר הזה, הכאב החד בראשי והבטן שהתהפכה, אבל זה בטח לא היה משהו טוב.
נשכבתי על בטני על הרצפה, חזהי עולה ויורד באטיות ובקושי.
עיניי נעצמו.
הדבר היחיד שאני זוכר הוא שראיתי רק שחור…