fifty two birthdays with Lou- birthday 17 (מתורגם)

כשמולאים להארי שבע עשרה שנה הוא עובר את מה שניתן לטעון כהרפתקה הטובה ביותר בחייו, ולמעשה הוא מרגיש קצת מצוברח, מכיוון שהוא מבין שחייו הגיעו לשיאם בגיל שש עשרה.
עכשיו גיל שבע עשרה לא נראה כמו עניין גדול בכלל.
הוא חזר הביתה ליום, לאחר התעקשות רבה מצד אמו שהבהירה זאת בצורה ברורה, שעל אף שהיא שואלת זו לא שאלה כלל. ועליו להיות בבית ביום הולדתו.
וכך, שם הוא היה, עומד ליד אותו השולחן לידו עמד שנה קודם, מתבונן באותם הנרות הנמסים, ומתמודד עם אותה הדילמה.
משום שמה עליך לבקש כשאתה מרגיש שסוף סוף יש לך כל מה שאי פעם רצית?
ואז מבזיקה בראשו תמונה, של לואי, רק של לואי, וזה מזכיר לו את משאלתו מהשנה שעברה.

אהבה.

וכך הוא מתכופף לעבר הנרות ונושף עליהם, אותה משאלה מתמהמת באוויר כשעשן הנרות מתנדף באוויר
וקרוביו מוחאים כף ומריעים.

כל מה שהוא צריך עכשיו היא אהבה.