Echo-פרק 1 פאנפיק לcreepypasta תקראו את הרציתי להוסיף קודם….

אני שואלת:?Are you ready
ואתם עונים:yes,but first let me take a selfie….אני מקווה שזה עזר לכם לחייך T^T

"טיק,טק,טיק,טק" קולו של שעון הקיר הדהד בראשי בזמן שישבתי על המיטה שנמצאת בתוך החדר הלבן,החזקתי בסכין הקרה ובהיתי בה "אני…באמת צריכה את זה?" שאלתי את עצמי ונגעתי בחוד של הסכין עם אצבעותי "כן גם אני חושבת ככה מר.סכין" אמרתי וחייכתי חיוך פסיכי. הדלת נפתחה בחוזקה והאחות לורי עמדה שם המומה קפואה במקום כאילו אני,כאילו אני מפלצת… "קרה משהו?" נטעתי את ראשי ושאלתי את הגברת בתמימות "לא…לא יקריה,רק אם תוכלי לשים את הסכין במקום אחר. תיראי קצות האצבעות שלך מדממות,אני יחבוש לך אותם!"
היא אמרה בהיסוס והתחילה להתקרב אלי "את צודקת" עניתי לה בחיוך רחב והיא נעצרה והסתכלה עלי בבלבול "אבל,אדום מחמיא לי לא חושבת?" שאלתי ועיניי נצצו מרוב שימחה "כן,אב…\אבל מה?!"קטעתי אותה והסתכלתי עליה ברוגז "אבל את מפחדת שאני יפגע בך!כמו שפגעתי באמא,באבא ובכל המשפחה שלי נכון?!נכון!" צעקתי אך קולי לא היה נישמע כל כך מאיים כי הייתי רק ילדה "רוז,בבקשה תירגעי" האחות אמרה והתרחקה קצת "לא!אני לא ירגע!,
אני לא רוצה להירגע!אני…אני לא רוצה להיות פה" צרחתי והשלכתי את הסכין על האחות והוא פגע בול פגיעה בפניה והיא נפלה על הרצפה הקרה. הסתכלתי עליה באימה וגופה פשוט זז חלושות ודימם כך שלא יכלו לראות את הצבע הלבן שהיה מכוסה עכשיו בדם,אדום,דמעות התחילו לרדת מעייני "למה?!למה זה קורה לי?!" צרחתי וכיסיתי את עייני עם כפות ידי כך שהדמעות יפסיקו ושלא אצטרך להסתכל על הזוועה שיצרתי בעצמי"אני,אני רק בת 10!אני רק רוצה שזה יפסיק!בבקשה מישהו תעשו שזה יפסיק!"
צעקתי ונפלתי על הרצפה גם כן "בבקשה תעשו שזה יפסיק.." לחשתי לעצמי ונשמתי עמוק כדי שיכנס אוויר לתוך הריאות שלי…….ואז כל מה שראיתי היה חושך,חושך שהייתי דווקא רוצה לראות,לראות ולא להתעורר מימנו. בידיעה שאני לא פוגעת באף אחד חוץ מימני.
"רוז,רוז תתעוררי" קול מוכר קרא בשמי ופקחתי את עייני לאט לאט,"דר.אנדרוס?" שאלתי את הדמות המעורפלת שעמדה מולי "כן יקירתי" אדון.אנדרוס ענה ונאנח "איפה אני?" שאלתי בקול מנומנם והסתכלתי סביבי ובהיתי באחיות שעמדו מסביבי בפחד "זה לא חשוב מותק"הוא אמר והסתכל עליי בגועל,הרגשתי מחנק וכשהסתכלתי על גופי הייתי קשורה למיטה ניסיתי לזוז אבל לא יכולתי "כואב לי" אמרתי באדישות והסתכלתי על אדון.אנדרוס "בוא ניגמר עם זה" האדון אמר וקירב על ידי מחט (זריקה) הסתכלתי על המחט שמטפטפת ומתקרבת אל ידי "לא!לא בבקשה לא!" צרחתי וניסיתי לזוז כך שהמחט לא תיפגע בי "רוז אם תזוזי שום דבר לא יעזור אחיות תתפסו אותה"
הרופא ציווה והתעלם מהבכי והדמעות שיצאו מעייני האחיות החזיקו בידיי וניסו להחזיק אותי כך שאני לא יזוז "בבקשה לא!" צעקתי והשתעלתי ולאחר כמה שניות הדוקטור אמר שסיימנו והמשכתי לבכות "אלו רק סמי הרגעה" הוא אמר ועזב את החדר וכולם אחריו. אני אולי קטנה אבל אני יודעת שאני לא יכולה לקחת את הדברים האלה….
"מה?" שאלתי את עצמי והתעוררתי מיד עקב הצרחות והרעש של ארונות וכו'ל.. נופלים

נ.ב:אז אם אתם יודעים מה זה קריפי-פסטה זה דיי יעזור מקווה שאהבתם!