Dangerous- פרק 8+ She was the one: פרק 9

השיר הזה של דה וואמפס:
קול של צלצול טלפון העיר אותי בגסות.
רגע. לא הצלצול שלי.
יש פה עוד מישהו?!
פקחתי את עיני והבחנתי בגוף מקועקע מתחתי.
הזדקפתי והבחנתי בהארי.
הבטתי בעצמי דרך המראה שהייתה ליד המיטה שלי.
למה אני לובשת רק חזייה ותחתונים? ולמה לעזאזל יש סימני דמעות על הלחיים שלי?
האם אנחנו..
לא.
הייתי זוכרת כזה דבר.
ירדתי ממנו בזהירות, כדי לא להעיר אותו, ותוך כדי שיחזרתי את הפרטים מאתמול בלילה.
הטלפון צלצל שוב גורם לי להפסיק לחשוב יותר מדי.
זה הנייד שלו.
התכופפתי לכיוון הגינס שלו שהיה זרוק על הרצפה והוצאתי את האייפון שלו מכיסו האחורי.
״מנדי״ מלמלתי כשקראתי את השם שהיה רשום על הצד.
לענות?
הבטתי בהארי נחר קלות.
הוא לא יתעורר בזמן הקרוב, ואני לא חושבת שגם המנדי הזו תפסיק לצלצל בזמן הקרוב.
״הלו?״ עניתי
״הארי?״ הקול של הבחורה נשמע מבולבל.
״מי זאת?״ שואלת חושדת.
״ה.. אמממ.. אקסית של הארי.״ היא ענתה לבסוף ואני נשמתי לרווחה
״ומי זאת?״ היא שאלה בחזרה ואני השתתקתי.
מה אני? חברה שלו?
״ידידה שלו״ עניתי במהירות.
״הו. אני אתקשר מאוחר יותר.״ היא אמרה ומיד ניתקה את השיחה.
דה פאק?!
הבטתי שוב בהארי.
הוא חולם על משהו. מבט מהורהר נראה על פניו.
יצאתי החוצה מהחדר והלכתי לצחצח שיניים.
כשסיימתי חזרתי לחדר ונשכבתי על הארי שוב.
אני יכולה להיות כך לנצח.
״רוז..״ הוא מלמל ופקח עין.
״הארי!״ קראתי מאושרת שהוא התעורר.
חיבקתי אותו בחוזקה ונשקתי לו על הלחי ואז על האף ואז על הפה. אני לא יודעת מה נכנס בי.
הוא הזדקף מעט וחייך אלי.
״מוקדם מדי בשביל לשתות את לא חושבת?״ הוא צחק ואני חייכתי נבוכה אליו
הוא הפך אותנו כך שאני אשכב מתחתיו והוא החל לנשק אותי בפה, בצוואר, בלחי ובאף.
״החבר שלך מציק לי״ הפסקתי אותו לרגע.
״את עדיין בחזייה ותחתונים״ הוא צחק וקם ממני.
צחקתי אליו בחזרה וקמתי גם אני מהמיטה.
פתחתי את הארון שלי והוצאתי משם גינס ארוך וטישרט מקושקשת.
״אה אממ.. מנדי התקשרה״ הודעתי להארי וניסיתי להראות רגועה.
״מה היא רצתה?״ הוא שאל אותי ברוגע כאילו זה לגמרי בסדר שעניתי לו לטלפון.
״אני לא יודעת״ משכתי בכתפיי. איך אתה לא צועק עלי או כועס על זה שעניתי לטלפון שלך?
הוא הרים את בגדיו מהרצפה ולבש אותם. כשהוא סיים הוא יצא מחדרי.
התלבשתי גם אני וסירקתי טיפה את שערי עם אצבעותי.
הוא חזר בחזרה לחדרי כשהשיער שלו רטוב מעט והפנים שלו נראות רעננות יותר.
הוא בחן אותי בשקט ולבסוף אמר.
״שמלה מתאימה לך יותר״
הודיתי לו צוחקת והוא שילב את ידו בידי.
~~~
״איפה את רוצה לאכול?״
״אנחנו הולכים לאכול?״ שאלתי אותו מופתעת מעט.
הלכנו ברחוב בשקט, יד ביד.
״כן״ הוא ענה וחייך אלי
זה כלכך מוזר. איך הגענו למצב הזה?
״הארי,״ התחלתי לומר והוא הביט בי
״מה אנחנו?״ שאלתי במהירות טיפה חוששת מהתשובה
״מה את רוצה שנהיה?״ הוא הרים גבה
״אני לא יודעת..״ מלמלתי
עברו 4 שנים אבל זה עדיין מוקדם מדי בשבילי. אבל זה תמיד ירגיש מוקדם מדי בשבילי.
אבל, מצד שני, מה שאני מרגישה עם הארי… אני לא יכולה לתאר את זה.
ואם קייטלין לא משקרת לי? אם הוא באמת התעורר?
אני לא אוכל להכנס למערכת יחסים בידיעה שהוא חזר להכרה.
״רוז״ הארי נגע קלות בזרועי
״הא?״ התנערתי מהמחשבות שלי בחזרה למציאות. וואו, אני ממש חייבת להפסיק לחלום כל כך הרבה!
״שאלתי, מה את רוצה שנהיה…״
״הארי,״ התחלתי לומר לא בטוחה כלל
״אני חושבת שעדיף שנפסיק להפגש.. רק לזמן הקרוב. אני חייבת לסדר את המחשבות שלי, ועוד כמה עניינים שצצו…״ אמרתי בנשימה אחת והוא הביט בי מאוכזב.
״אני…״ הוא העביר יד בשיערו, מחפש מה לומר.
״אני כלכך מצטערת…״ התחלתי להתנצל.
״לא! לא… זה בסדר… אני מניח״ הוא נראה נורא מבולבל.
״טוב הארי אני אחזור עכשיו הביתה. תודה.״ נישקתי אותו קלות על הלחי.
״על הכל״ לחשתי לו וחיבקתי אותו בחוזקה.
פניתי לכיוון הכביש כדי לתפוס מונית.
אני התאהבתי בו וזה לא היה אמור לקרות. אני צריכה להתרחק ממנו קצת. לפחות עד שהרגשות שלי כלפיו יעלמו הרצון לנקום יחזור. הרי בגלל זה נתתי לו הזדמנות מההתחלה לא?

She was the one:
פרק 9: (גם השיר הזה של דה וואמפס)
״אוקי אמא,״ עניתי לה את אותו המשפט בפעם העשירית.
״אני אבוא.״ נאנחתי וחיפשתי במגירה של שולחן הסלון שלי את חבילת הסיגריות שלי. לא תזיק לי אחת עכשיו. זאת אומרת, סיגריות הן כן מזיקות והלוואי שלא הייתי מעשנת אבל-
״קייט רוצה לדבר איתך״ אימי קטעה את חוט מחשבתי.
״כן אני בטוחה שהיא רוצה״ עניתי בזלזול. עוד לא התגברתי על השיחה הנוראית שלנו, שהייתה כבר כמעט לפני שלושה שבועות.
״לא בטלפון. שתגיעי לכאן. פנים אל מול פנים.״ היא המשיכה ואני גלגלתי עיניים.
כשמצאתי את חבילת הסיגריות שלי לקחתי את המצית שגם הייתה במגירה ויצאתי החוצה לכיוון המרפסת כדי לעשן.
״מה היא רוצה בכל מקרה?״ נשענתי על הקיר והדלקתי סיגרייה.
״אני לא יודעת. היא אמרה שזה משהו פרטי…״
״פרטי בתחת שלי״ מלמלתי ושאפתי את עשן הסיגרייה.
״רוזלין אדמס האם את מעשנת?!״ אמא שלי צווחה.
״לא״ גלגלתי עיניים שוב.
״אני מקווה מאוד שלא.״
״טוב אמא אני אדבר איתך עוד מעט. אני אהיה אצלך עוד כמה ימים. ביי בינתיים!״
״ביי. ותכבי את הסיגריה עכשיו.״ היא אמרה וניתקה.
צחקתי לעצמי והדלקתי אחת נוספת.
~~~
נקודת מבט הארי-
״ערב טוב דבלין!!!״ נייל צרח לתוך המיקרופון.
הבנים המשיכו לדבר עם הקהל ואני הבטתי באורות החזקים שהאירו עלינו, ושתקתי. בדרך כלל בהופעות, אני נוהג, לירוק מים, ליפול על הבמה, לפספס שורות ולעשות פנטומימה, אבל לא. לא הפעם. הייתי יותר מדי מדוכא אפילו בשביל להרים את המיקרופון שלי לשפתייי.
הבנים והקהל התחילו לשיר Right Now, ואני הצטרפתי ומלמלתי בשקט בחלק מהשיר.

https://vine.co/v/Mpdrh5XxPdQ

בנות זרקו עלי חזיות, מנסות למשוך את תשומת ליבי, אבל לא שמתי לב.
שאלו אותי מה קורה במהלך ההופעה ותירצתי בכך שאני לא מרגיש טוב. התירוץ הכי טוב שיש.
הם גם ככה לא יבינו מה אני מוצא בה בכלל.
מה אני אמור לעשות עכשיו?
לחפש אותה? היא אמרה שהיא צריכה קצת זמן לעצמה…
אני לא יכולה לחכות! ואם היא תשכח ממני? אני צריך אותה עכשיו. לידי.
מה קרה שהכל השתבש? זה משהו שעשיתי?
אני חייב למצוא אותה ולגלות מה קרה. אני חייב אותה. אני כבר לא יכול לישון בלילות בשקט.
תראו אותי. דווקא היחידה שלא מוצאת בי עניין?
אני משתגע. לגמרי.
ההופעה נגמרה והבנים פנו לכיוון חדר ההלבשה, ואני פניתי לכיוון השירותים.
אני חייב לשטוף את פני לפני שאני אפרוץ בבכי.
״הארי? חבר?״ שמעתי את קולו של נייל וסובבי את ראשי אליו.
״הא?״ שאלתי אותו והחזרתי את ראשי לכיור.
״מה קורה לך? אתה לא אתה בזמן האחרון..״ הוא הניח יד על כתפי ואני נאנחתי.
״אני.. אני פשוט לא מרגיש כלכך טוב.״
״נכון. ואני שואל, בגלל מה?״
״לא יודע אני עייף״ תירצתי לו והוא הרים גבה.
הוא לא מאמין לזה.
״הארי, אני לא יודע מה עצוב יותר. זה שאתה משקר לי או זה שאתה משקר לי וחושב שאני מאמין לזה. בחייך!! אנחנו מכירים כבר 4 שנים!״ נייל קרא באכזבה.
״אוקי!״ נשברתי
״אני אגלה לך. זו בחורה״ אמרתי לאחר כמה דקות.
״אתם-״ נייל התחיל לומר עם חיוך שובב מרוח על פניו.
״לא!!״ קטעתי אותו במהירות.
״עדיין לא״ הוספתי וחייכתי כשנזכרתי בבוקר הזה כשהיא שכבה עלי ונישקה את פני.
אוח. מה הייתי עושה בכדי להחזיר את הזמן אחורה…
״אז?״
״אני לא יודע. פשוט התאהבתי בה. ואני לא יודע עליה כלום!! היא אפילו לא מעוניינת בי! אתה מבין עד כמה זה מגוחך?״ צחקתי ספק בכיתי.
״הו הארי…״ הוא הניח את ידו על כתפי.
״אתה תמצא מישהי יותר טובה…״ נייל ניסה לחפש מה לומר לי.
״לא.״ משכתי באפי.
״קדימה הארי. תחייך. אני לא יכול לראות אותך ככה.״
״אני חייב לראות אותה שוב״ התנערתי.
״אז לך! חפש אותה ותגיד לה עד כמה שאתה אוהב אותה! היא לא תצליח לעמוד בפניך. אני בטוח!!״ נייל עודד אותי.
״אתה חושב?״ התחלתי לחייך.
״אני בטוח״ הוא חייך אלי בחזרה
״אז.. אני הולך. אני אלך. אני אלך עכשיו!!״
״וואו הארי. תאט אחי! אתה רוצה שהיא תתאהב בך. לא שהיא תזמין לך משטרה. עכשיו 1 בלילה.״
״צודק. אני אלך לישון וכשאני אקום בבוקר אני אלך אליה״ הרגשתי מטופש לרגע.
״כן! עכשיו בוא מהר לטורבאס כי אני חושב ששאר הבנים נסעו בלעדינו למלון.״ נייל טפח לי על כתפי.
״רגע. היא גרה בלונדון. אנחנו בדבלין. אני לא יכול. אני חייב לטוס אליה.״ נזכרתי.
״הארי-״ מבטו של נייל השתנה
״אני לא יכול לטוס. ישלנו הופעה..״ כל השמחה שהייתה לפני שנייה נעלמה.
ומה אם היא עם מישהו אחר עכשיו?
מה אני אמור לעשות? אסור לי לבזבז זמן!
״תסע. אני אחפה עליך״ נייל נאנח
״תודה!! תודה תודה תודה!!״ חיבקתי אותו בחוזקה
״טוב לך כבר אני חייב לרוץ לטורבאס בניגוד אליך״ הוא צחק
״ביי נייל. אני אנסה להגיע לפני ההופעה שישלנו מחר״
״בהצלחה חבר״ הוא קרץ לי ויצא מהשירותים
אני הולך לראות אותה!!