D.N.A- פרק 2 חלק ב'

קורט נכנס לאחוזה לאחר יום הלימודים, תיק הגב על גבו, כשפתח את דלת האחוזה כולם עמדו מולו, כל יושבי האחוזה, לוגאן שילב את ידיו והסתכל בעייניו של קורט, מבטו של לוגאן הרגיש כאילו הוא נכנס למוחו ומסתכל על כל מה שיש שם, גם מבטה של אמה היה כזה אך זה היה בגלל שהיא באמת קוראת את מחשבותיו,
"קורט" פתחה אורורו, הוא הסתכל בעיניה האפורות שבדרך כלל היו נעימות ועדינות אך הפעם היו כואסות במיוחד, "פייטרו היה היום בבית ספר?" היא שאלה,
"לא" ענה קורט במהירות,
"למה לא?" שאל האנק במקומה, התמימות בקולו של קורט היתה מאדימה את פניה של אורורו מזעם ללא עורה הכהה,
"כי הוא לא היה" ענה קורט ועכשיו הוא הסתכל על לוגאן, מבטו כאילו מבקש שיסבירו לו מה קורה כאן,
"נשאל שאלה יותר טוב, איך השגת את הצמיד מפייטרו?" שאל לוגאן, קורט היה רגיל לקולו המאיים אך הפעם טונו היה מאיים במיוחד,
"נלחמתי בו ולקחתי אותו כשהוא עזב" ענה קורט בתמימות,
"קוויק סילבר לא נכנע בכזו קלות" קבע פורג', קורט הסתכל לרגע על רגל המתכת שלו, הוא אף פעם לא הבין למה יש לו אותה והוא אף פעם לא סיפר,
"אז נלחמתי עד שהוא נכנע" אמר קורט,
"הילד עכשיו בבית חולים קורט!" התעצבנה אורורו, "למה?!" היא התעצבנה,
"לא יודע!" הכחיש קורט,
"או שאתה תגיד להם או שאני אומרת, רק שאני מספרת משהו אני מספרת הכל" אמרה אמה, קורט נרתע לרגע,
"לא הצלחתי לקחת את הצמיד ממנו בעדינות אז עיקמתי לא את היד עד שהוא עזב, הוא הכה בי אז שברתי לו את המשקפת וכדיי שהוא לא יוכל לרדוף אחריי הפלתי אותו מהגג" הודה קורט, האנק, אורורו ופורג' הסתכלו עליו במבט מזועזע לעומת אמה ולוגאן שהסתכלו במבט אדיש וחסר רגשות לחלוטין, למרות שאפילו לוגאן לא האמין שהוא מסוגל לעשות את זה,
"נפלת על הראש?!" התעצבנה אורורו, "הוא עכשיו בבית חולים, היד שלו משותקת, עמוד השידרה שלו נפגע והוא עיוור זמנית!" היא צרחה, קורט נבהל, הוא לא חשב שזה עד כדיי כך חמור,
"עכשיו אחרי שהיתוודת צ'ארלס רוצה לדבר איתך" אמר לוגאן והלך לכיוון החדר שבו שכב צ'ארלס, קורט הלך אחריו בעיקר כדיי לברוח מאורורו הזועמת, הם נכנסו לחדר וקורט היתיישב ליד המיטה שעליה היה צ'ארלס,
"הוא כאן צ'אק" אמר לוגאן כאילו לאוויר, הרקע מסביב הלבין וצ'ארלס נראה כשהוא עומד על רגליו,
"תודה לוגאן" הוא אמר, לוגאן הנהן ונעלם מעיניו של קורט,
"הם כבר הספיקו לפר לך?" התפלא קורט, צ'ארלס התעלם מהשאלה,
"קורט, חלק מהרעיון מסביב לאקס מן הוא להוכיח לעולם שתיי דברים, אתה יודע מה הם?" הוא שאל, קורט הנהן בבושה ובראש מורכן,
"הדבר הראשון הוא שמוטנטים הם לא רק רעים, נכון?" שאל צ'ארלס, קורט הנהן שוב, "ומה השני?" שאל צ'ארלס,
"שאפשר להילחם בלי לפגוע ולנצח בלי להרוג" דיקלם קורט, זה היה הדבר הראשון ששמע אודות האקס מן, זה היה מה שגרם לו לעזוב את אימו מיסטיק שמאמינה בהפך המדוייק מכך ולבוא לצ'ארלס ולאקס-מן,
"ומה את עשית?" צ'ארלס שאל, קורט ידע מה הוא רוצה לשמוע אבל הוא גם ידע מה הוא עצמו חושב, הוא לא ידע מה לעשות, לאחר כמה שניות הוא בחר באפשרות השניה,
"ניצחתי" הוא ענה "ועשיתי מה שצריך כדיי להגן עליי ועל החברים שלי" הוא אמר, קולו המבוייש השתנה לקול בתוח בעצמו,
"נכון" הצדיק אותו צ'ארלס,
"גם הוא היה עושה את זה לי!" התעצבן קורט,
"נכון, גם הוא היה עושה את זה, אבל אתה לא הוא" אמר צ'ארלס ונעלם, קורט חזר לחדר המתכת, הוא הביט לצ'ארלס שכמובן נמצא בתרדמת, ויצא מהחדר,
"על מה הוא מדבר? אני לא כמוהו, הוא הרע כאן" לחש קורט לעצמו,
"אין יותר מידי הבדלים בין טוב לרע חוץ מאיך שהם נלחמים" אמר לוגאן שעמד בכניסה לחדר והלך משם.
בשעות הלילה קורט שכב במיטתו, הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על כל מה שאמרו לו 'עכשיו אתה שמח?' מילותיו של לאנס, חברו של פייטרו, הדהדו בראשו, הוא הסתכל על סקוט שישן במיטה נפרדת והפלדה על עייניו, בלעדיה הוא יכול בטעות לפתוח את עיניו ולפוצץ את האחוזה לפני שישים לב מה קרה, קורט הסתכל על השעון שהצביע על השעה חצות,
"הוא בטוח בסדר" לחש קורט, הוא נזהר לא להעיר את סקוט, "אני אלך לבית החולים ואראה שהוא בסדר" הוא לחש ונעלם מהחדר, הוא הופיע בחצר,
"רק רואה שהוא בסדר וחוזר, הוא התגנב בריצה אל מחוץ לאחוזה, בדרך הוא ראה את אמה מיתיישבת על הספסל הפונה לים, היא לא הבחינה בו, הוא החליט להתעלם מזה עכשיו והמשיך לרוץ, הוא השתגר כמה פעמים עד שהגיע לבית החולים, הוא נכנס לקבלה בשקט וחיפש בניירות את פייטרו, 'חדר 345' הוא לחש לעצמו ורץ למצוא את החדר, הוא ראה את הדלת והישתגר פנים, בפנים שכב פייטרו על המיטה, מכשירים היו מחוברים לכל גופו, עיניו היו חבושות בתחשובת לבנה וכך גם זרועות הימנית, פייטרו התעורר,
"מי שם?" הוא שאל בלחישה, הוא לא יכל להוציא יותר מפיו, קורט נעלם מהחדר והופיע ברחוב באחת הסימטאות,
"הוא הביא את זה על עצמו" הוא לחש לעצמו והניח את ידיו על ראשו, הוא התחיל ללכת ברחוב החשוך לכיוון האחוזה, לא היה לו מצב רוח להישתגר, כשחזר אמה עדיין ישבה על הספסל והסתכלה על הים, אדיי קור יצאו מפיה כשהיא נשמה עמוקות, קורט ניגש אליה,
"אמה?" הוא אמר, היא נבהלה לרגע,
"מה אתה עושה כאן קורט?" היא שאלה, שיערה הבלונדיני הבהיר במיוחד עף אחורנית וחשף את פניה היפות,
"סתם הסתובבתי קצת, מה את עושה כאן?" הוא שאל והביט בעיניה, היא סובבה את מבטה במהירות וקמה,
"יצאתי לנשום קצת, אני חוזרת לישון" היא אמרה ונכנסה חזרה לאחוזה, קורט הישתגר לחדרו, 'מה בפנים אין אוויר?' הוא חשב לעצמו, 'בסוף נגלה שהיא דיברה עם מגניטו שם או משהו' הוא המשיך להגיד בראשו וציחקק בשקט, הוא נשכב במיטתו והמחשבות על אמה מילאו את ראשו עד שנירדם.