60 רסיסים של אושר- הקדמה (larry stylinson)

לואי ישב על הספה המרווחת, הוא הרגיש שעוד רגע ראשו ייפול והוא יצנח בשינה ארוכה, הוא היה מותש, אבל הוא חיכה להארי.
הארי הבטיח שהוא יבוא לקפוץ לבקר את לואי ביום הולדתו, אלא מה.
כששמע על הבשורה, היה לואי כל כך מאושר שכמעט שמט את הטלפון מידו.
"אתה תבוא ליום הולדת שלי? נכון?" שאל לואי, היה כבר חשוך בחוץ והארי היה על קו הטלפון.
"בטח שכן, אני אבוא לבקר בצהריים." אמר הארי.
"מה?" לואי ברגע זה פיזז וצרח בכל הבית.
"תירגע, תירגע." מלמל הארי כשהוא בעצמו מנסה להירגע מצחוקו המתגלגל.
צלצול הטלפון עורר את לואי, שכבר חצי נרדם על הספה, כמובן שהוא מיד קם לראות אם זה הארי.
"ג'וש" היה כתוב על הצד באותיות לבנות בוהקות, ותמונה קטנה שלו התנוססה, חברו הטוב של לואי.
"היי ג'וש, הכל בסדר?" שאל לואי בקול מנומנם לגמרי.
"תדליק את הטלוויזיה" ג'וש גמגם לסירוגין.
"שיט. מה קרה ג'וש?" לואי הרגיש את ליבו מתחיל לפעום חזק.
"פשוט תדליק את הטלוויזיה." ג'וש היה יותר תקיף, אבל עדיין לא ממש התפרץ על לואי.
לואי הניח את הטלפון, עדיין לא מנתק את ג'וש מהקו, וביד רועדת לקח את השלט והדליק את הטלוויזיה.
"פיצוץ אירע במרכז קניות בהולמס צ'אפל." לואי שמע את המילים האלו, והוא לא היה צריך יותר.
הוא הרגיש איך ראשו הסתחרר, הוא הרגיש משהו רטוב וקפץ לרגע, אך נוכח לדעת שהן הדמעות שלו.
לואי ישב קפוא, הארי גר בהולמס צ'אפל, קרה משהו להארי? הנסיך שלו?