10 המושיעים|| פרק 1
"גברתי, מלכתי, על מה את מדברת?" ויקי הביטה בשוק במלכה, אשר ישבה מולה על כס המלוכה ואחזה בחרב כסופה וגדולה אשר בניצבה בלטה אבן כחולה ונוצצת. היא הושיטה את החרב לויקי וחייכה לעברה, מצפה שהיא תיקח אותה.
"את יכולה לגעת, היא כולה שלך עכשיו." המלכה אמרה ברוך, ממשיכה לחייך את חיוכה המקסים. ויקי הנהנה במהירות ולקחה את החרב מידיה של המלכה, סורקת במבטה את החרב הכסופה ומבטה נעצר על האבן.
"מה זו האבן הזו?" ויקי שאלה, נקשה על האבן מספר פעמים בידה הימנית והביטה בהשתקפותה בה.
"האבן הזו, היא האבן אשר תעזור לך למצוא אותם. לכל אחד מהם יש כזו אבן בצבע שונה, ככל שתתקדמי יותר לכיוון אבן אחת כך היא תזהר יותר." ענתה לה המלכה, מניחה את ידיה על שמלתה האדומה והנפוחה.
"גברתי, מלכתי, את לא בטוחה שזה מסוכן? להפקיר משימה שכזו בידיי המגושמות? הריי גופי מתפרק כל כמה שניות ואני עוד נחשבת למתלמדת גברתי. לא שאני מזלזלת בבחירתך מלכתי." ויקי הסמיקה, והיה אפשר לראות זאת על פניה התכולות בבהירות רבה, המילים פשוט יצאו מפיה במהירות. היא החלה להילחץ.
"האבירה ויקטוריה, אני בחרתי בך מכל שאר האבירים בגלל שתי סיבות. הראשונה היא בגלל שאינך יכולה למות את יודעת, את כבר סוג של מתה." המלכה גיחכה, והניחה את ידה על לחיה שלה. מקווה שהיא אינה פגעה ברגשותיה של האבירה החביבה, אך ויקי אשר הייתה רגילה לשמוע זאת לא הגיבה לכך בשום רגש. "ודבר שני, האבן בחרה בך." ויקי הופתעה, ממתי יש לה עסקים עם אבנים כולשהן?
"גברתי, מלכתי, אני איני מכירה שום אבן מדברת." ויקי הביטה בעיניה התכולות של המלכה, אשר צחקקה בתור תגובה לדבריה שלה.
"הן אינן מדברות, הן מראות. את תביני בהמשך הדרך." היא אומרת בחיוך רחב, חושפת את שיניה הלבנות. מתרוממת מהכיסא ומתקדמת לעבר ויקי, נעמדת מולה ומניחה את ידיה על כתפיה.
"ג…ג…גברתי? מ…מלכתי?" ויקי גמגמה, מביטה במלכה ומרגישה איך גופה חוטף צמרמורת ממגעה של המלכה. ולהפתעתה הרבה היא הרגישה את ידיה של המלכה נכרכות סביבה, היא הצמידה את ויקי לגופה ועצמה את עיניה. ויקי אינה הבינה מה עליה לעשות ולאחר כמה שניות חיבקה את המלכה במהירות בחזרה, מרגישה את חום גופה של המלכה ואיך היא נרגעת. "אני אעשה את זה בשבילך, מלכתי."
תגובות (0)