שלושת העולמות פרק 1
את בסדר?" שאל פיץ. הוא נופף בידו מול עיניה שאל את סופי והחזיר אותה למציאות "מצטערת. סתם… חשבתי" ."על מה?" הוא התעקש. סופי שקלה לספר לו את האמת על החיזיון שראתה: היא וסילבני נמצאות בים של הבזקים כתומים וצלצול מתכות כשסילבני בועטת לכל עבר ומנסה לעוף וסופי עומדת שם חסרת אונים, משותקת מתדהמה ופחד. בהתחלה היא חושבת שזה רק אז פרי דמיונה אבל מה זו אזהרה לקראת המהלך הבא של הנסתרים? אולי כדאי לה להתייחס ברצינות לחיזיון שתקף אותה? אבל… נמאס לה משיחות היידוד של חבריה- במיוחד כשבר ידע שהוא יגיד שכנראה החיזיון הוא פשוט תוצאה מהאירועים שעברו ושאין לה סיבה לדאוג.
בכל מקרה שהיא יכולה להיות אמן. "מצטערת" אמרה שוב, "פתאום קלטתי שאני משוויצה"
"נו ו…" שאל פיץ כשהושיטה לו את הכוכב ההטלה האחרון שלה. אילו היו לי הטלות מושלמות כאלה, הייתי משוויץ בלי סוף"
"כמעט מושלמות" תיקן סנדור. "היא עדיין מחזיקה את הנשק בלהב הלא נכון." גריזל הניפה את ידיה באוויר. "הוא שוב מתחיל." "כן אני שוב מתחיל" אמר סנדור "אם את רוצה שאלמד אותם אני מתכוון ללמד טכניקות נכונות. פיץ בחן היטב את ארבעת הלהבים "הם לא זהים?" "כן!" אמר גריזל בדיוק כשסדור אמר "בהחלט לא!. כלי הנשק שלנו עוזרים תמיד בעבודת יד" טען סנדור "כך שהם שונים זה מזה . להב אחד תמיד קל יותר מאחרים, ואחד מעט כבד יותר, והלהב שאתה בוחר להטיל משפיע על הסיבוב של הכוכב ועל האופן שבו הוא חותך את האוויר."
. הוא הושיט לסופי עוד כוכב הטלה וביקש ממנו לבחור בלהב הקל מכולם. "אל תרגישי רע" אמרה לה גריזל כשטעתה בבחירה "אף אחד לא יכול להרגיש את מה שהוא מדבר עליו" "מי שאימנו אותו כהלכה יכול" התעקש סנדור "כשהייתי מפקד פלוגה הכרחתי את הלוחמים להקדיש שעות מידי יום לניקוי הלהבים, כדי להפנים את ההבדלים בחושים. ולחיילים שלי היו שיעור הפגיעות הכי גבוהות בכל הגדוד" "זה גם הכרחת אותם להתאמן כל היום!" אמר גריזל. "אתה עשית אותו הדבר עם הפלוגה שלך, והתוצאות שלהם לא היו גבוהות כמו אצלי" הזכיר לה סנדור "אז או שכישורי ההוראה שלך לוקים בחסר, או שאני צודק בקשר למשקל הלהבים" גריזל צמצמה את מבטה.
"יש לך מזל שאני אוהבת אותך, אחרת הייתי בועטת לך בשיניים כאן ועכשיו, וההערה הזאת תעלה לך בעוד לילה של ריקודים- שלא תחשוב ששכחתי את הלילה שאתה חייב לי!" סופי התחילה לחייך, אבל אז הבינה מה גריזל אמרה. "רגע, אמרת אוהבת?" היא ידעה שגריזל וסנדור לבדם יחד אבל אהבה?
פרחים התחילו לבצבץ מכל עבר, ססגוניים וצבעוניים, שיחים הפכו לפרפרים והעצים התכסו בדבקון אדום ולבן, ניצוצות ורודים בקעו מסדקים באדמה ואט אט החלו להופיע על ראשיהם פרחים. תוך כמה שניות המחזה הבהב ונעלם בניצוצות והשאירו אותם פעורי עיניים ופיות.
סנדור היה הראשון שדיבר "גם אתם ראיתם את זה?" שאל. "כ..כ..כן" גמגם פיץ, "מה זה היה?" שאלה גריזל. סנדור שלף עלה מתוך שערו במבוקה "יכול להיות שזה מהלך הטעיה של הנסתרים." "יכול להיות" סופי מלמלה. אבל לא הייתי בטוחה לגבי זה, כי בזמן שהיא קרה היא הרגישה מעין משיכה בבטן ודגדוגים בידיים שהיא עושה את זה. "אני הולכת להתאוורר לכמה דקות" קבעה סופי "את לא!" התרעם סנדור והוסיף "לפני רגע קבענו יכול להיות שזה מהלך של הנסתרים!" "אה נכון" אמרה סופי "את מתנהגת בצורה מוזרה" אמר פיץ. "לא זה כלום" ענתה סופי. "את בטוחה?" שאל פיץ. "כן, אני בסדר" "אני יודעת" אמרה סופי. "אוקיי, זוג נאהבים" התערבה גריזל בשיחה שהתחילה שם להיות מביכה" "עוד מישהו לב לזה שהצללים שלנו זזים?"
סופי הסתכלה על הכיוון שאליו הצביעה גריזל וראתה את הצללים שלהם כשהם מחילים להתארך.
"מה קורה פה?" "את לא נחשת?" נשמע קול מעורר בחילה מאחוריהם. קול שסופי לא שמעה מאז שביקרה בצינוק בלומנאריה. ג'תן. היא מיהרה להסתובב בדיוק כשסנדור וגריזל הסתערו על שלוש דמויות ששעטו מתוך אחת המערות, לבושה בגלימות ברדס עם סמל העין הלבנה של הנסתרים מלווה סמל מוזר, של נחש שמלוף סביב העין ושמש שבתוכה שעון חול מציצה מעבר של העין.
ואז העולם החשיך.
תגובות (0)