שכיחת אהבה- סיפור על 1D פרק 6- בבקשה תגיבו!

אם יש כמה שגיאות כתיב, אל תתיחסו, מזהירה מראש! אוקי, אז בפרק הזה אני החלטתי להוסיף מערכת יחסים לדשה של שתי דמויות, וחסר לכם לא לאהוב, הקדשתי הרבה זמן בזה! חח סתם, תהינו!

-נקודת המבט של ג'ון-
"סוף סוף." נאנחתי ששמתי את הארגז האחרון במקומו. "למה אני חייב לסחוב את המשקולות, ולא חברת ההובלה?" התלוננתי באוזני אחי התאום.
"אמרת משהו?" הוא שאל, אחרי שהוא סוף סוף הרים את ראשו מהטלפון.
"אחי, אתה מקשיב למילה שיוצאת לי מהפה.
"לא." הוא חזר לטלפון שלו, מזיז את אצבעותיו על גבי המסך. מדי פעם הוא צחקק ללא סיבה, ואחרי כמה דקות של לבהות בו צוחק ומסמיק, חטפתי את הטלפון מידו.
" 'כן, גם אתה חמוד' ועוד לב? מה מישהי נדלקה עליך?"צחקתי בעודי קורא את הטקסטים שלו ושל מישהי שהוא מדבר איתה.
"ג'ון, תחזיר את זה." הוא התחנן וניסה לגנוב את הטלפון מידי.
" 'אני יכול לבהות בענייך המהפנטות כל יום', אויש, פתטי! אתה צריך לומר לה שתבוא אליך, המיטה מוכנה!" צחקתי וגלגלתי למעלה, לראות למי הוא שולח את הזבל הקיטשי הזה. שראיתי את השם כמעט נפלתי על הרצפה. היתי בכזה שוק, שהוא יכל לחטוף את הטלפון.
"אתה מדבר עם… דני?" גמגמתי.
הוא הנהן. "מה יש בעיה?"
נתתי לו מכה קטנה בראש. "מה אתה חושב? אתה יודע שאני-" השתתקתי.
"אני יודע, זה פשוט-"
"עזוב, אני לא רוצה לשמוע." אמרתי בקרירות.
"אחי בבקשה-" הוא הניח את ידו על כתפי אבל העפתי אותה.
"לך."
"רק תן לי-"
"עוף מכאן!" צעקתי והצבעתי לכיוון הדלת.
"אני יספר לך, זה לא מה שאתה חושב." הוא יצא מהחנות וטרק את הדלת אחריו.
בעטתי בכדורי הספורט שנחו על הרצפה. מה הוא חושב שהוא עושה? מה הוא חושב שעובר לי בראש שאני יודע שהוא מתכתב איתה? למה הוא עושה לי דווקא, למה הוא-
דפיקה על דלת החנות קטע את מחשבתיי.
"אמרתי שאני לא רוצה לדבר איתך!" פתחתי את הדלת וצעקתי.
דני פלטה קריאת פחד קטנה וקפצה אחורה. "מה?" היא שאל הבלבול.
הרגשתי איך המעיים שלי מסתבכים, ידי מתחילות להזיע, לבי פועם בחוזקה.
"דני." הצלחתי להוציא מפי.
"ג'ון." היא אמרה בחיוך. אח, החיוך שאני כל כך אוהב.
"בואי, תכנסי." מיהרתי לומר ופיניתי לה מקום בכדי שתוכל לעבור.
"תודה." היא אמרה ונכנסה. "לא הרבה השתנה, אני רואה."
״כן. האמת, שרק עכשיו שלחו לנו משלוח חדש של משקולות. אבל לסחוב את זה למחסנים הם לא יכולים? נשבר לי הגב.״ התלוננתי ושפשפתי את גבי הדואב.
דני צחקקה והמשיכה להביט מסביב. הלב שלי ניצר במקומו, רק מלראות אותה.
״ומה עם אח שלך? הוא לא עזר?״
״כן, אח.״ נזכרתי בהודעות שהם שלחו אחד לשניה, והבנתי ששני היא בעצם לא שלי. כל הזמן הזה היא ידעה שאני מחבב אותה, ועכשיו היא הלכה לאחי. למה הכל חייב להיות ככה?
התיישבתי בכבדות כל כיסא ועבדתי את פני בכפות ידי.
״מה יש?״ היא שאלה.
״אח, שלא מתחשב בי, שגורם לי להרגיש הכי חרא בעולם, זה אח?״ אמרתי, המעט וצעקתי מרוב עצבים.
״ הכל בסדר? ג׳ון, אתה דקה אחת מביא בי בעניים מאוהבות, ועכשיו עצוב כאילן כל העולם חרב, מה קורה לך?״ היא הניחה יד על כתפי.
את, רציתי לומר. את, זה מה שקרה לי, אבל לא אמרתי דבר.
תקשיב, נראה לי… זה קשור אלי נכון?״ היא אמרה, פגעה ישר בנקודה.
״תעזבי אותי, לכי לוויל. אני יודע שאת מחבבת אותו. לכי, תני לי לסביל בשקט.״ קמתי ממקומי ופתחתי את דלת החנות.
״אני וויל, אתה מקשיב לעצמך? אתה באמת חושב שאני מחבבת אותו? כן, הוא נחמד, רגיש, חמוד…״ היא בחנה את פני שנפלו, ואז הליכה אותי להרים מבט אליה. ״אבל הוא לא בשבילי. אני יודעת שזה מוזר, אנחנו באמת דיברנו הרבה לאחרונה, אבל זה לא קשור לי בשום צורה אי דרך. אני רק עזרתי לו, הוא קצה חוות דעת של בחורה, אז הוא מעזר בי. אני לא אוהב אותו. אני אוהבת או-״ היא השתתקה, ובי נצץ שביב תקווה.
״את מי?״ אמרתי וטרקתי אץ הדלת. ״את מי את אוהבת?״
״עזוב, תשכח מה שאמרתי.״ היא הלכה במהירות לכיוון הדלת.
״לא!״ תפסתי בה והטחתי אותה בקיר. נשימותיה הורגשו על עורי, עני מפוחדות.
״ג׳ון…״ היא לחשה.
״רק תגידי לי, תגידי לי את מי את אוהבת. את יודעת מה אני מרגיש, את יודעת מה הרגש שלי כלפייך שאני רק רואה אותך, את היום שלי מואר רק מלדעת שאת קורבה, את יודעת שאני אוהב אותך. אם את אוהבת אותי, אז למה את שותקת?״ אחזתי בפני וקירבתם אותה אלי.
״כי אני מפחדת, ג׳ון. אני מפחדת שזו טעות, שמערכת יחסים כידידים תגמר, ולא תהיה יותר. אתה חייב להבין שזה קשה לי לאבד אנשים קרובים לי.״ היא העבירה את ידה בשעירי. ״אתה חשוב לי. אני אוהבת אותך, אני מודה. אני מאוהבת בך.״ היא הסתכלה לה בעניים
״אז תראי לי את זה, תראי לי שאחי הוא לא זה שאת אוהבת אלה אני, אני זה שאת חושקת בו!״ ליטפתי את לחיה, חש ביורה הרך.
״רק תשתוק ותנשק אותי.״ היא לחשה באוזני.
הבטי עמוק בתוך ענייה וקירבתם אותה אלי. שפתינו נפגשו. תיאום מושלם של שתי אנשים, אהבה חזקה שלקח לה זמן רב לצאת לאור.
הרגשתי את ידה סביב צווארי, את נשמותיה על עורית את שפתיה על שפתית מנסות להחזיק את הרגע כמה שיותר.
לשוני חקרה כל פינה בפיה, והיא לא התנגדה. היא תפסה בחולצתי ואני במותניה, בולע אותה בנשיקות. שפתיה עברו לזווית שפתי, מטיילות ללחיה ואחר כך לאוזנה. העברתי את ידי בעדינות על צווארה, והיא צחקקה ממגעי.
"אני אוהב אותך." לחשתי באוזנה.
היא ענתה על זה בנשיקה משל עצמה. הפעם היא היתה יותר תשוקתית, כאילו מנסה לפצות אותי על כל הזמן של סבל. אהבתי אותה במשך כמה שנים, והיא ידעה זאת אך לא אמרה דבר. אני והיא הינו מרוחקים, מנסים שלא להתראות. הפעמים שכן, כמעט והתנשקנו, אך תמיד עצרנו זאת. ידענו שאנחנו לא מוכנים, לא בשלים לזה עדין.
אך עכשיו שנינוי יודעים שהרגע הנכון הוא עכשיו, עכשיו, שאף אחד לא בסביבה.
"אני- אוהב- את- הנשיקות- שלך-, אמרתי בין נשיקה לנשיקה. הרמתי את רגליה שעטפו את מותני, מצמיד אותה לקיר ומנשק ביותר ויותר תשוקה. היא אחזה בכתפי, מנשקת אותי בכל פינה בפי, ידה מגששות סביב פני.
"ואני- אוהבת- את- הנשיקות- שלך-" הניא אמרה בין נשיקה לנשיקה.
שפתיה עברו משפתיה לצווארה, והיא צחקקה בתענוג.
"אחי, אני מצטער, זה לא מה שאתה- חושב?! מה לעזאזל קורה כאן?" וויל נכנס בדלת, והבהיל אותי ואת דני. שנינו נפלנו על הרצפה.
"וויל!" קראתי בכעס.
"הו הו," הוא צחק. "ואני מקווה שזה," הוא הצביע על שנינו. "לא מה שאני חושב שזה." הוא נשען על הדלת וצחק עוד יותר.
אני ודני מיהרנו לקום על רגלינו.
"לא, זה לא מה שאתה חושב." דני סידרה את שיערה שהתבלגן.
"כן, זה כלום." הסכמתי וישרתי את חולצתי.
"אה כן, אז בגלל זה שאני נכנסתי בדלת ראיתי אותך עושה לדני היקי בצוואר." וויל צחק עוד יותר.
דני העבירה יד על צווארה, ואז הבחנתי בכתם האדום שהשארתי שם. "פשוט תשכח מזה, אוקי?" אמרתי לו.
"מה שתגידו." הוא משך בכתפיו. "אחרי שעזבתי, תיארתי לעצמי איך אתה מרגיש, אז רציתי להרגיע אותך שלא קורה ביני לבינה שום דבר, היא רק עזרה לי."
"עזרה במה בדיוק?" שאלתי.
וויל נהיה מעט אדום. "פשוט יש איזה… בחורה, שאני די… אממ, מחבב. והיא עוזרת לי, כלומר לדבר איתה, אז אני-"
"עזוב, הבנתי לבד." שמתי יד על כתפו.
"מחבב מישהי, לך על זה, תעשה את המהלך שלך. אני בטוח שהא תאהב אותך. אתה בן אדם מדהים, ואין סיכוי בעולם הזה שהיא תגיד לא, מילה של ג'ון."
הוא חייך וחיבק אותי חיבוק אחים, משהו שעשינו מאז שהינו קטנים. "תודה."
הוא פנה לדני. "אז את חושבת שהיא תסכים?"
דני הנהנה וזקפה אגודלים לעידוד.
"אוקי, אני סומך על המילה שלך, של שניכם." הוא פתח את הדלת ויצא מהמקום.
ישר הבטי בדני, ואז בשפתיה לסירוגין.
היא קלטה את זה ואמרה: "אויש, בוא כבר." היא צחקה ומשכה בחולצתי. שפתינו נפגשו שוב, חושקים אחד בשניה זמן רב מאוד.
פתאום הדלת נפתחה שוב, ווויל הציץ מאחוריה. "אה, ותשתמשו באמצעי הגנה, ערב טוב!" הוא סגר את הדלת.
אני ודני התקנתנו, אדומים לגמרי. הבטנו אחד על השניה, צוחקים. הרמתי אותה על ידי, כמו חתן וכלה.
"אני צריך מחסום לפה אולי, כי אני לא יכול שלא לחשוק בשפתייך שוב."
"או, איזה רומנטיקן." היא צחקקה.
"הרומנטיקן שלך." נישקתי לשפתיה שוב, מבין שהקשר הזה לי יגמר בקרוב.

-נקודת המבט של הארי-

התעוררתי לקול צלצול. הבטי בשעון: 5 בבוקר. מי מתקשר אלי בשעה כזאת?
"הלו?" עניתי בקול ישנוני וצרוד.
"הארי, אני מצטערת על השעה, אבל אתה יכול לבוא אלי? אני צריכה אותך מהר!"
ישר זיהיתי את הקול. "מה קרה שרלוט? הכל בסדר?"
"תבוא, עכשיו!"היא צעקה.
"שרלוט?. מה קרה לך? שרלוט!" קראתי לטפלון, אבל אין מענה. מפוחד, נעלתי נעליים, לקחתי מפתחות ויצאתי מהבית, רץ לעבר שרלוט.