שובה של אנבת פרק 29(פרק אחרון)

בפרק הקודם:
"פרסי ג'קסון בן פוסידון"אמר קול מרוחק
עזבתי את ידה של אנבת והוצאתי את אנקלומוס מן הכיס.
"מי אתה?"שאלתי באיום
"אדם שנורא רצית לפגוש,אני זה שעשה את זה לאנבת"אמר
ואני התנפלתי עליו מבלי לחשוב על התוצאות

הפרק:
הרגשתי מכת חשמל שזורמת בכל גופי ברגע שחרבי נגעה בו.ונפלתי על הקיר שמאחוריי.
אני חושב שאיבדתי לרגע את ההכרה,ואז קמתי לקול צחוק,של אוראנוס.
אנבת צדקה הוא, באמת מסוכן.
"אתה באמת חשבת שאתה תצליח לתקוף אותי"אמר אוראנוס
לא עניתי לו ורק הסתכלתי עליו ונדמתי לגלות שהוא נמצא בתוך גוף ממשי.
הוא נראה כמו ילד מתבגר,והוא מזכיר כל כך את………לוק.
שיפשפתי את עיניי שוב,והסתכלתי טוב יותר זה לא היה הגוף של לוק אלא רק דומה לו הוא היה שונה ממנו בעיניים בצבע השיער ולא הייתה לו את הצלקת על פניו.
"למה אתה כאן?"שאלתי את אוראנוס.
"כי עוד מעט צבאי יגיע לכאן ואנחנו נתחיל מלחמה נגדכם וההורים שלכם."אמר
על זה אנבת תמיד דיברה שהוא מסוכן ובגלל זה הייתה חייבת לטוס כדי שלא יפגע בנו,אוו יותר נכון בי.
"אתה בחיים לא תנצח אתה יודע את זה. נכון?"
"האמת היא,שאני ינצח ולה אני לי בכלל ספק אני מתכנן את הנקמה הזאת כבר שנים"אמר.
"אבל אני לא מבין האלים לא עשו לך כלום היחידים שעשו לך משהו אלה, קרונוס וגיאה."
"אני לא נכנס לשיחה הזאת איתך עכשיו"אמר.
לפתע שמעתי צרחה מבחוץ.
"הצבא שלי כאן"אמר ונעלם
אוי לא הם ממש לאט הולכים לנצח אותנו.
לקחתי את חרבי מהרצפה והסתכלתי על אנבת היא נראתה כל כך קרובה להיתעוררות.
נישקתי את לחיה ואמרתי לה:"אנחנו ננצח אל תדאגי."
היא זזה מעט ואני יצאתי.
בחוץ כל המחנה היה תוהו וובואו.
היו כתמי דם על הרצפה עשרות חצוים הסתחררו באוויר מנסים לחמוק ממכותיהן של ה……
מה זה בדיוק בחיים שלי ל ראיתי דבר כזה היה ליצורים האלה פה של נחש גדול וארס רב אשר נוטף כבר משפתיהם ורגליהם היו כרגלי אדם רגיל ובגבם היו לא ,לא יכול להיות צימצמתי את עיניי כדי לראות טוב יותר היו להם כנפיים.
"פרסי"שמעתי את כירון צועק והסתובבתי לאחור ראיתי אחד מהיצורים עומד ממש מולי מנסה להרוג אותי, חתכתי את אחת כנפיו והוא נהפך לאבק.
ראיתי את תאליה נאבקת מלהעיף את הנחש מעליה.
אשר ניסה לנשוך אותה אוו פשוט לירוק עליה אבל היא חסמה אותו אם המגן שלה.
"תאליה תחתכי את כנפיו."צעקתי לה
היא הסתכלה עליי לשבריר שנייה ואז במכה מהירה חתכה אחת מכנפיו והוא נהפך לאבק.
הסתכלתי סביב וראיתי שנשארו פחות מהיצורים האלה מאשר חצוים אשר מספם היה רב יותר.
וזה היה מעולה.
מסביב היו צעקות של מלחמה.
פתאום ראיתי שאחד מן היצורים הולך לביתן איפה שאנבת.
נכנסתי במהירות אחריו וראיתי אותו יורק על המיטה הרס וראיתי שהרס זה הרס את המיטה.
התגנבתי מאחוריו בשקט.
ולפתע הוא היסתובב ונפל מעליי.
אני ניסיתי שוב ושוב לדקור את אחת מכנפיו אך לא הצלחתי אז תקעתי לו את חרבי בבטנו.
הוא לא מת אבל זאת הייתה הסחת דעת מספקת כדי לחתוך את אחת מכנפיו.
חתכתי את כנפו השמאלית והוא התפורר לאבק ברגליי.
ניגשתי במהירות לאנבת ובדקתי עם הוא לא הספיק לפגוע בא.
תודה לאל היא עדיין נשמה ולא היה עליה שום סימן לארס.
יצאתי לבחוץ וראיתי את כל החצוים נאספים לאחר הקרב.
בדקתי שלא היה עוד אחד מי היצורים האלה.
טוב לא היה אחד מהם,בכל אופן שהוא לא מת.
ראיתי בפינה את ילדי אפולו עוזרים לנפצעים ומובילים אותם למרפאה.
לכולם היו מכות יבשות ממש הצלחנו לגבור עליהם בלי קושי.
כבר הגיע הצוהריים וילדים התחילו לנקות את המחנה ובכל הזמן הזה אני ישבתי עם אנבת והחזקתי את ידה.
בסופו של דבר נרדמתי.
"פרסי,פרסי קום"שמעתי קול
הזקפתי את ראשי במהירות וראיתי את אנבת שם עם עיניים פקוחות לרווחה.
"אנבת,את את התעוררת תודה לאלים."אמרתי לה
"כן אתה בסדר תאליה עברה פה קודם וסיפרה לי על מה שקרה"אמרה אנבת והסתכלה עליי בעיניים מודאגות.
"אני בסדר"אמרתי לה.
"אתה רוצה לספר לי אולי מה קרה פה?"שאלה
סיפרתי לה את הכל ועל זה שאוראנוס הי פה ועל המלחמה.
"טוב אז כנראה הוא טעה הוא טיפח יצורים אשר היו ממש חלשים."אמרה
"כן כנראה"אמרתי לה
ולפתע שמעתי רעש מוזר שהגיע מבטנה של אנבת.
"רעבה?"שאלתי אותה
"כן לא אכלתי כבר כמה ימים."אמרה וקמה בזהירות מהמיטה בהתחלה עשתה כמה צעדים כושלים ואני החזקתי בה.
ואז התחילה ללכת צעדים בטוחים יותר.
הגענו לחדר האוכל כולם שאלו איך אנבת מרגישה ואיך שהיא הבהילה את כולם.
ישבנו בשולחן המרכזי עם כירון וגרובר בגלל שכירון רצה כך.
אנבת חיסלהאיזה שלוש צלחות של על האש.
לאחר ארוחת הערב ישבנו מול המדורה ושרנו שירים.
הכל היה באווירה של פעם.
אלה שלפתע האש רחשה ואז נהיתה האש גדולה יותר והיה בה הפרצוף הפרצוף של אוראנוס.
"אתם חושבים שזה נגמר אבל זאת רק ההתחלה יום יבוא ואני יהרוג את כולכם ואת הוריכם."אמר אוראנוס:"ואתם פרסי ג'קסון ואנבת צ'ייס,תיזהרו במיוחד כי אתם תהיו האחרונים שישארו ויצפו במותם של כל אהובים עליהם ואז יהרגו."הוא נעלם.
אנבת ניגשה אליי וחיבקה אותי.
"הכל יהיה בסדר"מלמלתי אליה.
כירון עשה כבר כמה דברים אשר איתם נהיה מוכנים למחמה בכל יום.
בנתיים שנים עברו ואוראנוס לא קיים את הבטחתו.
אני ואנבת כבר נשואים עם ילד והכל פשוט מושלם.
ואנחנו מקווים עדיין בכל ליבנו שלא יהיה יום אחד שבו הוא באמת יחזור.
"היי אבא אתה בא"שאל הבן שלי
הוא נראה כל כך דומה לי ולאנבת היו לו את העינייים האפורות שלה ואת השיער השחור שלי,הוא היה חכם מאוד ושחיין מצטיין.
"כן"אמרתי לו
ונסענו ביחד לים למקום שבו אני הוא ואנבת מרגישים הכי בטוחים ושמחים בעולם.