שובה של אנבת פרק 23

בפרק הקודם:
"אתה יכול לעזור לי איתו מה האלים החליטו שאני צריכה לעשות,נכון הם אמרו שאני צריכה להפסיק לעשות משהו אומר לי?"שאלתי אותו בתקווה
"לא אנבת לצערי לא הם בעצם אמרו שאת צריכה לעשות כל מה שהוא אומר לך בינתיים.
כשהוא אמר את זה.
הרגשתי כאילו שאזלו לי כל הכוחות בגוף,כל הגוף שלי היה כבד לאט לאט עיניי נעצמו ואז נפלתי בעוצמה אחורה.

הפרק:
התעוררתי בחדר לא מוכר אשר כל קירותיו היו שחורות,והחדר היה קטן ומחניק.
היה בו חלון עם סורגים וגם….. רגע סורגים רצתי במהירות לדלת שהייתה שם.
וניסיתי לפתוח אותה אך לא הצלחתי היא הייתה נעולה.
"איפה אני?"צעקתי לחלל החדר כי ידעתי שיש מישהו שצופה בי
בתגובה שמעתי רק צחוק מוכר.
"אוראנוס איפה אני עכשיו?"שאלתי אותו
"בבית שלי"אמר
"יש לך בית גשמי?"שאלתי אותו
"כן"אמר בפשטות
אבל אני עדיין הייתי בהלם איך הגעתי לכאן לכל הרוחות לרגע אחד הייתי מעולפת בידיו של כירון ואז נמצאתי כאן,כירון. תחושת מועקה הייתה בבטני
"איפה כירון,מה עשית איתו?"שאלתי אותו
"בואי אני יגיד לך סוד ילדתי כירון בכלל לא היה איתך"אמר
"בטח שכן אז עם מי דיברתי כם לא כיר……"ועכשיו הבנתי:"זה היה אחד המשרתים שלך שמחליפים צורה"
"יפה אנבת בתור ילדה את דווקא די חדה ולכן בחרתי בך"
"חשבתי שבחרת בי בגלל שאני יכולה לבלבל את פרסי"אמרתי לו מעוצבנת
"טוב כן אבל זה רק פרט שולי"
"אני רק רוצה להעדכן אותך במשהו"אמרתי לו
"במה?"שאל בתמימות מופלאה
"פרסי לא סובל אותי יותר הוא אמר שהוא לא מכיר אותי יותר ואת האמת שהוא צודק אפילו אני כבר לא מזהה את עצמי"אמרתי עומדת לבכות.
"אנבת תתעשתי על עצמך את לא יכולה להראות לאויב שלך נקודת חולשה כי אז הוא משתמש בה לטובתו"חשבתי
"אוי אל תדאגי ילדתי אני עוד מעט יחזיר אותך לכל הדרמות שלך במחנה אבל קודם רציתי לדבר איתך בארבע עיניים"
"יש לך עיניים?"שאלתי בכוונה לעצבן אותו
"אני יודע מה את מנסה לעשות אבל זה לא יצליח לך איתי"
"על מה אתה רוצה לדבר?"שאלתי ונאנחתי
"על פרסי היקר שלנו,מה הולך איתו?"שאל
"הרג אמרתי לך מה הולך איתו"אמרתי לו בעצבנות
"אמרת אבל אני לא רציתי להקשיב"אמר
"אמרתי לך שהוא לא סובל אותי ולא יכול יותר לראות אותו בסביבה שלו"אמרתי לו
"ולפני שהוא אמר או רמ את כל זה מה הוא אמר?"שאל
"הוא….הוא אמר שהוא לא יכול לחיות בלעדיי"נזכרתי וחייכתי
"וזה מה שאנחנו צריכים"אמר
"מה,מה זאת אומרת?"שאלתי אותו
"זאת אומרת אנבת יקירתי שאת הולכת לעמיד פני מתה במשך הימים הקרובים"אמר
"אני מה,לא,לא,לא. אני לא מוכנה לעשות את זה"
"אף אחד לא שאל אותך מה את מוכנה לעשות ילדה טיפשה"סינן מבין שיניו.
"אז איך אתה רוצה שאני יעמיד פנים מה תהרוג אותי באמת?"שאלתי
"תכף תראי"אמר אוראנוס
"אוקטביוס"קרא אוראנוס
"אוקטביוס אשר היה אדם בגיל הבערך עשרים נכנס לחדר ואמר:"מה רצונך אדוני"
"תביא את השיקוי אשר רקחנו"אמר לו
אוקטביוס יצא במהירות מהחדר והלך להביא את השיקוי.
"שיקוי,רגע איזה שיקוי?"שאלתי אותו
"תגידי אנבת את מכירה את הסיפור של היפייפיה הנרדמת?"שאל אותי אוראנוס
"בטח"אמרתי לו בפשטות ומתעניינת לאן הולך כיוון השיחה הזאת.
"אז עכשיו אני הולך להשים לך בגוף שיקוי אשר בעזרת כוחו את תוכלי להיות כמו מתה רק חיה את תדעי כל מה שמתרחש סביבך,ותתעוררי כלאחר כמה ימים"
"אבל מה אתה התועלת בכל זה?"שאלתי אותו
"לראות איך פרסי יגיב כאשר ידיעו לו שאהובתו מתה מכאב לב וצער בגלל מה שהוא אמר"
לאט לאט התחילה להתגבש במוחי כל התוכנית שאוראנוס תיכנן:"וז הוא יהיה חלש בכדי להילחם ותתקפו בדיוק אז נכון?"שאלתי אותו
שמעתי מחיאות כפיים ואוראנוס אמר:"כל הכבוד על הניחוש"
בדיוק אז אוקטביוס הגיע.
"אוקטביוס תכניס את השיקוי אל גוף הנערה"אמר אוראנוס
אוקטביוס פסע בזריזות אל כיווני ואני באותו רגע התחלתי להאבק בו אך לא הצלחתי לנצחו.
פתאום הרגשתי מזרק הננעץ בידי.
עזבתי את אוקטביוס והרגשתי את עפעפיי כבדות מאוד.
"לילה טוב אנבת נתראה בסוף העולם"אמר אוראנוס.
אבל אני רק התחלתי להרגיש כבדה יותר ויר ולאט לאט נפלתי אבל עדיין שמעתי הכל אומנם לא ראיתי הכל אך שמעתי הכל.
אני חייבת להזהיר את פרסי בכל מחיר ואני יעשה זאת………