שובה של אנבת פרק 22(פרק נורא חשוב תכנסו מהר)
בפרק הקודם:
הוא התקדם אליי ונישק אותי ופעם ראשונה מאז כל כך הרבה זמן שאני לא מעיפה אותו שהוא עושה את זה.
כל כך התגעגעתי אליו,וחבל שאני לא יכולה להבטיח לו שניהיה ביחד תמיד…….
הפרק:
אני ופרסי ביחד כבר שבוע מאורנוס לא שמעת בכול הזמן הזה,אבל אני עדיין כל כך מלאת חרטה על זה שהסכמתי לחזור להיות עם פרסי.
למה?????
כי א-זה מסכן אותי ואותו
ב-אני צריכה לעזוב עוד מעט
ג-כשאני יעזוב אני יגרום לו לשברון לב גדול.
אז עכשיו מה אני עושה אוי כל כך הייתי רוצה להחזיר את הגלגל לאחור.
לא להסכים לו ולהגיד לו שסתם אמרתי את זה,אבל לא יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור
ועכשיו אני צריכה להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלי,אני חייבת להיפרד ממנו אוו לפחות להסביר לו למה אני טסה בחזרה לישראל.
זהו היום אני הולכת לספר לו אומנם לא את הכל אלה חלק,אני לא רוצה לשקר לו יותר אבל אין לי ברירה.
"פרסי"קראתי לו כאשר ראיתי אותו יוצא מהביתן שלו לכיוון חדר האוכל.
הוא ראה אותי ובא לכיווני. "היי אנבת."אמר והתקרב כדי לנשק אותי אבל אני התרחקתי.
"מה קרה?"שאל אותי ובעיניים שלו ראיתי שהוא נפגע מהדחייה שלי.
כל כך הצטערתי על זה אבל אני חייבת לדבר איתו עכשיו בלי שהוא ינשק אותי ויקטע לי את חוט המחשבה.
"אנחנו צריכים לדבר"אמרתי לו,פרסי נראה טיפה מבוהל שאמרתי את זה.
"בסדר בואי נדבר"אמר לבסוף וסימן לי ללכת אחריו לתוך היער.
הלכתי אחריו ולבסוף נעצרנו בלב היער.
הוא התיישב ואמר:"אז על מה רצית לדבר?"
התיישבתי לידו ואמרתי:"אני עוד מעט חוזרת בחזרה לישראל."
ברגע שאמרתי את זה הוא נראה שבור.
"אבל למה?"שאל בקול סדוק כל כך:"חשבתי שטוב לנו ביחד"
"באמת טוב לנו פרסי אבל אני חייבת לטוס."
"למה?"
"זה סיפור ארוך"
"יש לי זמן"אמר והסתכל עליי במבט שמעודד אותי לדבר
"אז אתה זוכר את האיש הזה שאיים עליי?"
"כן זה שאיים עלייך שיהרוג אותי עם לא תעשי כל מה שהוא אומר"
"כן הוא,הוא חזר לפני שבוע וחצי ואמר לי שאם אני לא יחזור בחזרה לישראל הוא יהרוג אותך"
הוא הרים יד בכדי לעצור אותי ואמר:"אבל חשבתי שאמרת שתתפלי בזה שיש לך תוכנית"
"הייתה לי תוכנית לספר על זה לאמא שלי ולראות מה היא אומרת אבל הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות ז……"אמרתי והפסקתי באמצע נזכרתי שלאוראנוס יש מרגלים בכל מקום שיכולים להגיד לו כל מילה ומילה שאני אומרת.
"ז………. מה בדיוק?"שאל מבולבל
"אני לא יכולה להגיד לך"אמרתי לו בעצב
הוא קם על רגליו וצעק:"זהו נמאס לי לא מספיק את עכשיו עוזבת את גם לא מאמינה בי."
"זה לא קשור ללא מאמינה בך"צעקתי עליו:"זה קשור לזה שאני לא יכולה."
"למה תסבירי לי לכל הרוחות בגלל שהוא יהרוג אותי שיהרוג אותי גם ככה החיים שלי לא שווים כלום בלעדייך"
"פרסי זה לא נכון"אמרתי בוכה:"יש לך מלא אנשים שאוהבים אותך חוץ ממני,אתה תוכל להסתדר טוב מאוד בלעדיי"
"לא אני לא זה שקר,אומנם יש אנשים שאוהבים אותי ואני אוהב אותם אבל אני אף פעם,תקשיבי לי טוב אף לא יואהב מישהו יותר ממך,בבקשה תשארי אנבת"התחנן אליי
"לא,אני לא יכולה פרסי,אתה לא מבין אני מגנה עלייך בזה שאני הולכת ואני בטוחה שאם היית במקומי היית עושה אותו דבר"אמרתי לו בבכי, כולי שבורה.
"זה העניין אנבת אני לא במקומך אבל אני מנסה לעזור לך אנבת תשארי ונילחם בו ביחד זה בסך הכל בנאדם אחד פשוט"אמר
צחקתי צחוק ללא הומור:"זה לא בנאדם פשוט הוא יותר גדול מהאלים עצמם."אמרתי לו
"אז אנבת נתגבר גם עליו כמו שהתגברנו על כל אלה שהפרו את השלווה שלנו"
"אני לא חושבת שנצליח"אמרתי בשקט
"בטח שנצליח אנבת כל מה שאת צריכה זה רק קצת תקווה את נראית כמו אדם שאיבד את התקווה מזמן"
ניגבתי את דמעותי ואמרתי לו:"כי זה באמת מה שקרה איבדתי את התקווה שלי בזה שהכל יצליח שהכל יסתדר כי עכשיו לפי מה שקורה זה לא יסתדר לעולם, אני חייבת לטוס פרסי ואם אתה תרצה שאני יטוס עוד היום אני יבין את זה"
פרסי נראה כמו אדם שהכריז על הפסד במלחמה "לא תישארי לפחות אני יתנחם בזה שבנתיים אני יוכל לראות אותך"אמר ובא ללכת.
"פרסי אני ממש מצטערת על זה"אמרתי.
"גם אני מצטער אנבת חשבתי שאני מכיר אותך בתור הנערה שיודעת להילחם ולהתמודד אם האיומים אבל עכשיו אני מרגיש כאילו אני לא מכיר אותך יותר"אמר והלך
התחלתי לבכות כמו ילדה שאמרו לה עכשיו שמישהו קרוב לה מת כרגע ככה אני מרגישה כאילו שחלק ממני מת והלך.
"אל תבכי יקירתי עשית את הדבר הנכון"והרגשתי יד על כתפי,לרגע פחדתי שזה אוראנוס לקחתי את היד ועיקמתי אותה,הוצאתי את חרבי מהנדן וחיוונתי אותה על האדם,אבל זה לא היה אוראנוס אלא כירון.
"אנבת תורידי את החרב ילדתי היד שלך רועדת"אמר ועיניו נמלאו חמלה
הפלתי את החרב ונפלתי על ברכי והמשכתי לבכות.
די,די ילדתי אני יודע שזה היה קשה מאוד,אני מבין אותך."אמר לי
"לא אתה לא מבין אף אחד לא מבין כמה הקרבות אני עושה ובסוף כועסים עליי על זה שאני לא נלחמת חזרה והם לא מבינים שאין לי דרך להילחם בחזרה"אמרתי מנסה להפסיק לבכות אבל אני לא מצליחה,לא מצליחה להירגע.
"אנבת אני יודע הכל"אמר לי
"הכול?"שאלתי אותו
"הכול על אוראנוס על מה שהוא מכריח אותך לעשות"אמר
"אתה יכול לעזור לי איתו מה האלים החליטו שאני צריכה לעשות,נכון הם אמרו שאני צריכה להפסיק לעשות משהו אומר לי?"שאלתי אותו בתקווה
"לא אנבת לצערי לא הם בעצם אמרו שאת צריכה לעשות כל מה שהוא אומר לך בינתיים.
כשהוא אמר את זה.
הרגשתי כאילו שאזלו לי כל הכוחות בגוף,כל הגוף שלי היה כבד לאט לאט עיניי נעצמו ואז נפלתי בעוצמה אחורה.
תגובות (2)
אהבתי מאוד
מדהים כרגיל