שובה של אנבת פרק 20(פרק חשוב לכל הקוראים שלי)

בפרק הקודם:
הוא הוביל אותנו למרפאה במרפאה ראיתי את פרסי חיוור לגמרי ועיניו סגורות.
"הוא…הוא……הוא……"מלמלתי ולפני שהספקתי לסיים את המשפט התחלתי לבכות.
"כן,אנבת לצערי פרסי,פרסי מת"…………..

הפרק:
"לא,לא זה לא יכול להיות."מלמלתי בבכי:"נשארו לי עוד 24 שעות להציל אותו איך יכול להיות שהוא מת לפני הזמן"אמרתי
"אני לא יודע" אמר כירון:"אני זוכר שג'ייק שהיה איתו רץ לקרוא לי בגלל שפרסי הפסיק לנשום
ניסינו להחיות אותו אך לא הצלחנו והוא מת."
"מי עוד היה איתו חוץ מג'ייק יכול להיות שמישהו חנק אותו?" שאלה תאליה
"תאליה יקירתי זה לא יכול לקרות,כי אף אחד לא רוצה אוו רצה להרוג את פרסי במחנה"אמר כירון
ניגשתי לפרסי ונגעתי בידו היא הייתה קרה כמו קרח,ואז הייתי הטוחה שפרסי באמת מת.
הסתכלתי סביב.
ראיתי את גרובר מיבב ליד תאליה שגם היא בוכה ואת כירון מנסה להרגיע אותם.
ולא הפסקתי לחשוב שהייתי יכולה להציל אותו להגיע אליו יותר מוקדם.
ואז היינו בוכים כאן מאושר ולא מעצב על מותו.
פתאום הרגשתי כאב חד בראשי.
קמתי מהכיסא שעליו ישבתי והתחלתי ללכת לכיוון תאליה וגרובר.
אבל פיתאום תפסה אותי סחרחורת ענקית ועוד כאב ראש.
תאליה וגרובר אשר קלטו אותי כך בואו אליי ושאלו מה קרה לי.
מתי שהם שאלו את זה אני התחלתי לאבד את ההכרה……

"אנבת,אנבת,תתעוררי."אמר קול
פתחתי את עיניי וראיתי את אתנה, אמא שלי.
"אמא מה את עושה כאן?"שאלתי אותה
"כאן משמע בראש שלך"אמרה בעליצות
"בראש שלי למה בראש שלי מה קרה?"שאלתי אותה בבלבול
"את התעלפת ועכשיו אני מדברת איתך כמו במעיין חלום במוחך."אמרה
"מה? למה? מה את רוצה להגיד לי?"שאלתי אותה
"פרסי לא מת"אמרה
"מה,מה זאת אומרת? אני נגעתי בידו והרגשתי אותה קרה כמו קרח כמו יד של מתים"אמרתי בחוסר הבנה.
היה הינהנה ואמרה:"אנבת תחשבי טוב נכון הרעל הזה עושה כמה דברים תגידי לי את כולם"אמרה
"הם גורמים לאדם הזה יסוריים וחום גבוהה מאוד."אמרתי ואז נזכרתי במשהו:"ויש להם סימפתומיים של מוות הם מראים כאילו שהאדם מת אך הוא חי וסובל בשקט"אמרתי בתחושת ניצחון.
"נכון מאוד אנבת,אז עכשיו את יודעת מה יש לפרסי?"
"הינהנתי ואמרתי:"הוא רק נראה כמו מת אך הוא לא מת,אני חייבת להביא לו את התרופה בדחיפות"
"יופי הבנת מה את צריכה לעשות,אז אני צריכה ללכת ואני שמחה שהצלחתי לגרום לך לחשוב בהגיון כדי להבין את זה"אמרה ודמות הלכה ונמוגה.

התעוררתי במרפאה והסתכלתי לצדדי לא מאתי את פרסי אוו את גופתו של פרסי.
רק את עיניו העצובות של כירון אשר מסתכל בי.
קמתי במהירות מהמיטה ואמרתי:"כירון איפה הגופה של פרסי?"שאלתי אותו
"הוציעו אותה לקבורה עכשיוואני חושב שגם את תירצי להיות שם"אמר
"לא,לא,לא"אמרתי:"כירון אתה לא מבין פרסי לא מת"
"בוודאי שכן אנבת ראית אותו"אמר בבלבול
"זה הסימפותימים של הרעל הוא חי זה רק גרם לו להיראות כמת"אמרתי לו
"את בטוחה בזה אנבת?"שאל אותי
"כן,כן לא רק בטוחה אני יכולה להישבע בחיי שזו האמת"אמרתי לו בנחישות
"אז כדי שנלך עכשיו לפני שהם יקברו אותו בעודו חיי"אמר ובא לצאת ואני אחריו אבל אז נזכרתי התרופה.
"כירון שנייה איפה התרופה?"שאלתי אותו
"אהה כן נכון התרופה היא בשידה מאחורייך"אמר ויצא
לקחתי את התרופה בידיי ורצתי לכיוון המקום ההמוני ביתר המקום שיש בו הכי הרבה אנשים.
הגעתי לשם וראיתי את גופתו של פרסי ואת תאליה וגרובר מקריאים הספד בשבילו.
יופי יש לי זמן להגיד להם.
"עצרוו,עצרו ועכשיו"אמרתי להם
גרובר ותאליה הסתכלו אליי בבילבול
"אבל אנבת אנחנו צריכים לקבור את פרסי."אמר גרובר
"לא אתם לא."אמרתי:"הוא חיי
"מה איך?"שאלה תאליה
"זה בגלל הרעל הוא נראה ככה אבל עכשיו אני לא יכולה להסביר אני חייבת לתת לו את התרופה לפני שהוא ימות באמת"אמרתי ורצתי לעבר פרסי.
תפסתי את פניו ופיסקתי את פיו והכנסתי את התרופה לתוך פיו.
"עכשיו צריכים לחכות כמה גקות לפני שהוא יתעורר."אמרתי,מנסה להעיף את הדמעות מעיניי.
לאט לאט צבעו של פרסי חזר אליו והוא חזר לנשום כמו בנאדם רגיל.
החזקתי את ידו היא הייתה חמה שוב.
לאחר כמה שניות הוא פתח את עיניו ולא הצלחתי עוד לעצור בדמעות.
"חשבתי שכבר איבדתי אותך"אמרתי בבכי
"מה את רוצה להיפטר ממני כל כך מהר?"אמר חלושות
צחקתי ואמרתי:"ברור שלא"
והוא צחק והתעלף………