שובה של אנבת פרק 19(בבקשה להגיב על הפרק הזה הוא ממש חשוב לי)

בפרק הקודם:
נהיה המקום מלא ערפל"את רוצה לספר להם את האמת נכון יקירתי" אמר הקול
אבל לא זיהיתי את הקול הזה מי זה?

הפרק:
הסתובבתי ואמרתי:"מי זה עכשיו לכל האלים?"שאלתי בעצבנות
כי את האמת כבר היה נמאס לי מאנשים אוו אלים שמדברים מאחורי.
"מה באמת את לא מזהה אותי יקירתי?"שאל בקול פגוע מזויף.
התרכזתי בקול שלו וניסיתי לדעת עם הוא מוכר לי הוא לא היה מוכר לי בכלל,
אבל עדיין שאלתי בהססנות:"אוראנוס?"
"נכון מאוד אהבת את הקול החדש שלי זה עוד אחד מהדברים שאני יודע לעשות."
"יש לי שאלה.למה אתה מתגלה בפניי,לפניי גרובר ותאליה?"שאלתי בבלבול.
"זו שאלה טובה מאוד בת אתנה תסתובבי ותראי למה."אמר בעליצות
הסתובבתי וראיתי את גרובר ותאליה תקועים באותה צורה שהם היו לפני ששמעתי את אוראנוס העברתי את ידיי מול פנייה של תאליה וניסיתי לראות אם היא תמצמץ אוו אפילו תראה סימן אחד שהיא לא קפואה כמו שחשבתי אבל זה היה לשווא.
"תחזיר אותם למצבם הקודם ועכשיו"אמרתי מבוהלת
"אין צורך להיבהל בת אתנה הם יחזרו למצבם הקודם ברגע שאני יסתלק מכאן."
"אז למה אתה מחכה?"שאלתי בעצבנות
"לא יפה אנבת אני יכול עכשיו לשלוח את אחד ממרגליי במחנה להרוג את פרסי עכשיו."
"מה?????"שאלתי בבהלה:"יש לך מרגלים במחנה."
"איך את חושבת שפרסי הורעל מחדש איך את חושבת שהענקים שלי נכנסו מהר יותר ממה שהם היו אמורים להית ושברו את ההגנות מהר כל כך."
נמלאתי כעס עז כל כך הוא שוב עשה את זה שם את פרסי בסכנת מוות וגורם לי ללכת ולמצוא אותה אוו פשוט לעמוד בתנאים שלו כדי שהוא יחייה.
"מה אתה רוצה עכשיו?"שאלתי בעייפות יתר ואחזתי במצחי
"אני רוצה שבדיוק בעוד שבועיים את תחזרי לישראל."אמר
"אבל אמרת שאתה רוצה שאני ישאר."אמרתי מנסה להיות בורה בכוונה
"אז שיניתי את התוכניות שלי."אמר מעוצבן
"למה עכשיו אתה רוצה שאני יחזור לשם"אמרתי והורדתי את ידי ממצחי
"זה סוד"אמר בקול מתגרה:"את יודעת מה זה סוד אנבת נכון"
לא רציתי לענות לו כי הרגשתי שאם אני יענה לו בחוצפה רבה כל כך כמו שרציתי עוד לפני שאני יחזור למחנה יודיעו לי שפרסי מת.
"בסדר."אמרתי בלגלגנות:"אני ימלא את בקשתך."
"יפה,יפה."אמר והסתלק.
באותה שנייה שהסתלק תאליה וגרובר חזרו להיות הפטפניים הרגילים הם היו ויהיו תמיד.
המשכנו ללכת תאליה וגרובר לא הפסיקו לדבר על מה שהם יעשו ברגע שיגיעו למחנה ואני לא הפסקתי לחשוב על איך אני ימציא תרוץ שבגללו אני יעזוב שוב.
למרות זה שאמרתי שאני יעזוב אחריחודש אבל היה נראה לי שהם חשבו ששניתי את דעתי.
לבסוף התחלנו לראות את שדה התותים של המחנה.
התקדמנו במרץ יותר.
ונכנסנו לתוך המחנה אם התרופה ברגע שראוו אותנו החצויים מיד הסתכלנו עלינו במבט עצוב והלכו לקרוא לכירון.
כירון הגיע וגם הוא נראה עצוב יותר ויותר.
"כירון הבאנו את התרופה לפרסי"אמרתי בחיוך:"ועכשיו ברשותך אני ילך לביא לו את זה כדי שלא ימות."
הלכתי צעד אחד אבל אז הרגשתי עדיין שמשהו לא בסדר.
"כירון מה קרה לכל הרוחות שכולם עם עיניים עצובות כאלה?"שאלתי
כיון רק מילמל:"הוא היה גיבור גדול לו רק הייתם באים בזמן."
לרגע קדרו פניי ואמרתי לו בחשש:"כירון מה קרה לכל הרוחות"
תאליה וגרובר הסתכלו עליו בציפייה שיענה.
הוא אמר:"תאליה גרובר תאליה בואוו איתי."
הוא הוביל אותנו למרפאה במרפאה ראיתי את פרסי חיוור לגמרי ועיניו סגורות.
"הוא…הוא……הוא……"מלמלתי ולפני שהספקתי לסיים את המשפט התחלתי לבכות.
"כן,אנבת לצערי פרסי,פרסי מת"…………..