שביעית מהרמיוני ועוד – פרק שלישי

"אני מת מרעב. " אומר רון. הרמיוני רועדת ומסמיקה. היא מביטה אל החנויות, עוברות וחולפות מול עיניה.
רון מכסה את חברתו בסווצ'ר החמים שלו והיא נצמדת אליו.
"בואי נלך לאנשהו. "
"לאן? "
"לאגם. ניקח את המכונית שלי. "
"מה? יש לך מכונית? " נעצרת הרמיוני.
"כן, " מאדים. "קניתי אתמול. רציתי להפתיע אותך, מכונית מעופפת ממנדנגוס, "
"רון, הוא לא הכי ישר שיש ואתה יודע את זה. אני מקווה שפעלת לפי שיקול הדעת שאין לך, הוא לא עבריין אבל הוא גם לא איש ישר. למה דווקא ממנו? "
"שישים חרמשים! הרמיוני, רק שישים! חסכתי, ו…וקניתי. נמאס לי ללכת לחנויות המוכרות האלה. וכבר חשבתי על מקום ללכת אליו. "
הם ממשיכים ללכת, ידה שלובה בידו והם מדדים ברקע החנויות הישנות.
"לאן, רונלד? "
"אוי, עזבי. זה לא יימצא חן בעיניך, "
"נו, "
"לא, זה לא קרה, "
הרמיוני מנדנדת ורון נשבר.
"פגשת את המשפחה שלי, נכון? את אהובה, ההורים שלי אוהבים אותך ואחותי לוקחת ממך דוגמה. אז חשבתי… "
"רון, אולי לא דיברנו על זה, אבל אני בת יחידה, " הם עוצרים.
"לא. אני רוצה שניסע להורים שלך. "
ידה נשמטת. פרצופה ירוד.
"מה? " עיניה מתמלאות דמעות. "למה? "
"הרמיוני, אל תבכי, רק הצעתי – "
"אני לא בוכה, " מנגבת הרמיוני את הדמעות החורבות מעיניה. "למה? אבל למה? "
"סתם. נו, תעזבי, "
"ואם נלך? מה נגיד? נכשף אותם מול כל העולם, נגיד להם שהם ההורים שלי, שבאנו לשם עם מכונית מעופפת, אתה החבר שלי: אתה קוסם ואני מכשפה? לעזאזל, רונלד, הם לא יאמינו! "
"יש לי תוכנית, מה, את מזלזלת בי? "
"לא. נלך היום. נסיים עם זה ועם התוכנית שלך. אני הולכת להתכונן. בוא. " היא מוציאה חרמשים רבים מכיסה, מחזירה אותם וצועדת עם וויזלי לכיוון החנויות.