קולות מן העבר(פאנפיק על 'עיר של גיבורים' של אמורה)-פרק שלישי

פרק שלישי-

“היי אריאל! את מקשיבה לי בכלל?" קולה של בריטני העיר אותי ממחשבותיה בדיוק כשהמורה לספרות אנגלית עזבה את הכיתה.
הייתי רגילה לזה, לך שבאמצע השיעור הייתי מתחילה לרחף על גבי המחשבות למקומות אחרים, ובכל פעם שזה קרה אחת החברות שלי הייתה צריכה להחזיר אותי אל העולם האמיתי, שמי, כלומר אריאל, הזה דרך מצוינת לעשות את זה.
"בטח…" מלמלתי למרות שלא היה לי מוסג מה היא אמרה.
בריטני ידע, היא הכירה אותי טוב מידי, לכן היא גלגלה את עיניה והתחילה לעשות את חפציה. "אמרתי שקרה משהו בניו יורק." היא חזרה על דבריה.
קמתי ממקומי על הכיסא והתחלתי גם אני לאסוף את חפציי. "מה קרה בניו יורק?" שאלתי.
היא לא אמרה דבר רק קירבה את הטלפון הנייד שלה אל בין עיניי, על המסך נראתה אחת מאפליקציות החדשות והתרעה חדשה הודיע על מצב חירום וכוננות של צוות 'הנוקמים'.
"נכון שהם מדהימים?" שאלה בחולמניות.
כן החברה הכי טובה שלי הייתה פריקית של גיבוריה על, אני מודה בסדר.
"זה מדהים שהם מצילים את העולם." ניסיתי למצוא פשרה.
להציל את העולם ואת האנשים שחיים בו זה מדהים אבל… גברים לבושים בבגדי גוף קצת פחות סקסי לטעמי.
"הייתי רוצה להגיד לניו יורק ולהיתפס עד ידי איזה פושע על רק כדי שמשהו כמו טוני סטארק או ת'ור יצילו אותי." היא צחקה בהתרגשות בעודינו צועדות יחד עם זרם התלמידים במסדרונות לכיוון הקפיטריה.
"את בטוחה שזה שווה את זה?" שאלתי, מנסה לזרום עם השיגעון הזה שלה.
"ברור שכן." קבעה בהחלטיות.
משכתי בכתפיי, הרי זה ברור ששום דבר לא יצליח לשנות את דעתה של בריטני, ידעתי שיבוא יום, אחרי שנסיים את בית הספר והיא עד תגיע לניו יורק ותפגוש את איירון מן, ת'ור ואת כל צוות 'הנוקמים', כי כזאת הייתה בריטני, כשהיא מחליטה לעשות משהו אי אפשר לעצור אותה.
במקביל לשיחתינו ראינו את קלואי מנופפת לנו בפרעות ליד דלת הכניסה לקפיטריה, היא נראתה תוססה במיוחד והייתה לי תחושה שאני יודעת למה.
"חדשות מרעישות בנות." התחילה לומר בחיוך.
"עם את מתכוונת למקרה בניו יורק, כבר שמענו עליו." גלגלתי את עיניי בצחוק לעבר בריטני שנחרה בבוז לעברי.
"ברור שלא דיברתי על זה," המשיכה קלואי לומר. "קול פולס הציע לי לצאת באופן רשמי היום בשיעור תיקשורת." היא צווחה רחישית וקפצצה מאושר.
חייכתי, באמת שמחתי בשבילה, משום שעל למשהו מגיע לצאת עם קול פולס, ראש נבחרת הפוטבול הסופר חתיך וחמוד, וזה לקלואי.
"אני כל כך שמחה בשבילך." אמרתי באושר וחיבקתי אותה.
"טוב קול חתיך והכל אבל… הוא לא משתווה לת'ור." אמרה בריטני.
שלושתינו נכנסו אל הקפיטריה וצעדנו לכיוון התור. "זה לא שאת הולכת לפגוש אותו מתיי שהו בריט," אמרה קלואי. "וקול לפחות נמצא בהישג יד," המשיכה. "היד שלי." היא חייכה וחשפה את שינייה הלבנות.
"בנות מספיק." אמרתי, בריטני עמדה לפניי וכבר לקחה את האוכל שלה, אני עמדתי אמצעית ושה היה התור שלי, לקחתי את המנה שלי מעובדת הקפיטריה בחיוך ונעמדתי בצד, מחכה לקלואי.
"רק צייני את העובדה שאני יוצאת עם קול פולס באופן רישמי החל מלפני שלוש שעות." אמרה קלואי שוב.
"ציינצת את זה בפעם השלישית מאז שראינו אותך לפני שלוש דקות בערך." השיבה בריטני וגלגלה את עיניה.
"זה מספיק," אמרתי, ידעתי שהשניים האלה יתחילו לריב עם לא העצור את זה בזמן. "ראיתן במקרה את קייל? הוא היה-"
"הו נכון," אמרה בריטני כאילו נזכרה. "מתנת יום ההולדת המוקדמת שלך." המשיכה.
"אני חושבת שראיתי אותו ליד הלוקר שלו לפני כמה-" קולה של קלואי ניקטע בקללה משהו שתפס אותי מאחור, הוא הרים אותי באוויר כשגבי מופנה אליו כך שמגש האוכל שלי כמעט נפל על הרצפה.
בלי להביל לאחור ידעתי מי הוא זה שאוחז בי, את מגע הידיים הרכות של קייל לא אשכח לעולם.
"קייל!" קראתי בחיוך שלא הסכים לרדת מפניי.
"דאש," הוא הניח אותי על הרצפה וסובב אותי אליו, עמדנו קרובים כך שרק המגש שלי הפריד בינינו. "התגעגעתי עלייך יפייפיה." אמר בלחישה לתוך אוזני כך שרק אני אוכל לשמוע.
יכולתי להזכיר לו פעם נוספת שנפגשנו רק אתמול בערב אבל הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לנשק אותו, להרגיש את מגע שפתיו החמימות על שפתיי.
"גם אני." חייכתי מאוזן לאוזן, מריחה את ריח גופו הטבעי והמשכר. הוא ניראה נינוח במיוחד, שיערו השחור פרוע כרגיל, שריריו בולטים מחוץ לגופיה הלבנה שלבש והג'ינס שלו היה דהויי מרוב שימוש, ידעתי שאחותו הגדולה קנתה לו אותו ליום ההולדת הקודם ושזה היה הג'ינס האהוב עליו.
"מה את אומרת שנלך לאכול ברוץ ואני אתן לך את המתנה שלי עכשיו?" שאלה, הבטתי מאחורי כתפי בבריטני וקלואי, עם התיישבו על השולחן הסמוך ומצוא לעצמם חברים לארוחת הצהריים.
"יש לכם בעיה עם זה?" שאלתי את חברותיי. ידעתי שלא תהיה להם בעיה אבל תמיד שנאתי להשאיר אותן לבד לטובת קייל, ראיתי את אחיותיי עושות את זה עם החברות והחברים שלהם ותמיד אמרתי לעצמי שלעולם לא אהיה כזאת, שהחברות שלי הם במקום הראשון.
"מובן שלא." חייכה בריטני.
"לכו לבלות זוג יונים." צחקה קלואי.
השבתי להן בחיוך ויצאתי בעקבות קייל דרך הדלת האחורית העשויה זכוכית של הקפטריה.
הלכנו בשתיקה על רחבת דשא שהייתה, למרבה בפלא, ריקה מאדם והתיישבנו תחת עץ גדול, עליו רשרשו ברוח הקלילה שהעיפה קלות גם את שיערי הכתום. ישבנו בצילו של העץ, הבטתי בעיניו בסקרנות לראות מהי המתנה שלי והוא מצידו פשוט נהנה למתוח אותי.
"אתה תמתח אותי עד הרבה זמן?" שאלתי בחיוך.
"את פשוט מדהימה," הוא חייך את החיוך היפה הזה שלו, זה שגרם לי להתאהב בו מההתחלה. "אני יודע שעדיין מוקדם אבל ברגע שראיתי את זה ידעתי, ידעתי שתאהבי את זה. זה סוג של משקף את האישיות שלך לפחות בעיניי." הוא אמר וישר את עיניו החומות והחמימות לתוך עיניי.
"עשיו אני באמת במתח." צחקתי במבוכה.
קייל הנהן בחיוך ושלף מכיס המכנסיים שלו חבילה קטנה עטופה יפה וקשורה בסרט סגול.
הוא הושיט לי אותה ונישק את שפתיי בעדינות. "תפתחי אותה עכשיו." לחש.
הוא לא היה צריך לבקש פעמיים, יצר הסקרנות כבר עליי ולא יכולתי לעצור אותו, פתחתי את החבילה הקטנה במהירות והתרתי את הסרט, הנחתי את נייר העטיפה על הדשה ואת הסרט לצידו. בידי נחה כעת קופסה כסופה קטנה, פתחתי את המכסה שלה והנחתי את ידי על פי בהפתעה.
בתוך הקופסה הייתה שרשרת זהב דקה, אבל התליון של השרשרת הוא מה שמשך את תשומת ליבי, הייתה זו אבן, אבן שלא ראיתי מימיי, היא הייתה כתומה אבל היו בה גם גוונים שונים של כסף וסגול, היא נראה כאילו אני מביטה בכל היקום בו זמנית.
"היא מדהימה." הצלחתי לומר בלחש. "מאיפה היא הגיע?" שאלתי חלושות.
"האמת היא שמצאתי את האבן בקמפינג האחרון שעשיתי עם המשפחה שלי," אמר בחיוך, שמח לראות את התגובה שלי. "אבא שלי חשב שהיא הגיע מהחלל, סוג של אסטרואיד שהצליח להגיע לכדור הארץ אחרי שהתפרק באטמוספרה. ידעתי שהיא תתאים בדיוק לשרשרת אז לקחתי אותה לצורף וזאת התוצאה הסופית." סיים את דבריו.
"היא מדהימה, קייל." אמרתי שוב הפעם בקול רם יותר. הנחתי אותה על הדשא וקפצתי עליו בחיבוק מוחץ, הוא באמת החבר המדהים ביותר בכל העולם.
"אני שמח שאת אוהבת אותה." הוא נישק את שפתיי נשיקה ארוכה וסוחפת, התמסרתי אל המגע של שפתיו נותנת לכל שריר בגופי להתרפות ולהפוך לאחד עם שלו.
זה היה סימן, המתנה הזו של קייל והנשיקה המושלמת הזו, קייל הוא החבר המושלם ביותר בעולם.