צובאסה כרוניקל – קטעים קצרים מניראי קרנאי
1. מושלם
זה קרה בניראי קרנאי. באחד מהימים השלווים. כשאני ופיי הלכנו לישון – וכבר ברור שאנחנו ישנים יחד.
שכבנו שם מחובקים וצחקנו. חשבנו על סיטואציות מסויימות ותהינו איך כל מני אנשים היו מגיבים אליהם. מה מוקונה היה עושה, מה הפסיכופט שרודף אחרי הערפדים היה עושה, מה המכשפה היתה עושה. חיקינו את הקולות שלהם והתפקענו מצחוק.
פשוט היה לנו כיף ביחד בלי כל התסביכים.
ופתאום התחלנו להתנשק כאילו זה חלק מהשיחה. כאילו זה כבר נהיה נורמלי. תוך שניות הראש של פיי ירד למטה והוא פשוט התחיל לעבוד עלי כאילו כלום. כאילו זה כבר רגיל. וכמה שזה מרגיש טוב לעזאזל, פיי הזה מוכשר.
למרות שבדרך כלל זה ההיפך הוא ניצל את זה שהוא גרם לי לאי יכולת לזוז ופשוט החזיק את רגלי מתחת הברכיים, קיפל אותן על הכתפיים שלי, והתחיל לעשות אותי. לא היה לי איכפת. שיהיה ההיפך הפעם. למה לא? גם זה ממש כיף איתו. הוא בטח פשוט רצה לנצל את כל השמנים המיוחדים שיש להם בעולם הזה.
הוא הפסיק אחרי כמה זמן, לקח כרית והשתמש בה להגביה את עצמו, שיהיה לי יותר נוח.
מייד תפסתי במתניו ותקעתי אותו כמו שהוא אוהב. זה לא היה אחד הסשנים הכי סוערים ודרמטיים שלנו עם כל הצרחות. פשוט הרגשתי נפלא. זה כבר הפך לדבר יום יומי.
אחרי כמה זמן הוא סימן לי להפסיק, שהוא רוצה להסתובב.
הוא סידר את עצמו על הכרית הפעם עם הפנים אלי, כך שיכולתי להסתכל לו בעיניים כמו שאני אוהב. איזה אושר תהומי. חיבקתי אותו חזק וסיימתי את העניין ככה. כששנינו מתחבקים חזק, מתפוצץ כשאני עמוק בתוכו והוא מתפוצץ עלי בדיוק באותו הרגע בסנכרון מדהים.
ואז פשוט חזרנו למה שהיה קודם. שכבנו מחובקים ומרוצים והמשכנו לדבר ולצחוק. שום דבר בו כבר לא עיצבן אותי יותר.
ופתאום קלטתי.
שלמות.
זה מושלם. הרגע הזה פשוט מושלם.
הוא הסתכל עלי במבט שואל כשהיד שלי שליטפה את כתפו כשהוא נשען על החזה שלי קפאה פתאום.
"זה פשוט מושלם." אמרתי בשקט. "ככה אני רוצה להישאר כל החיים." אמרתי לו כשהסתכלתי לתקרה. פתאום ראיתי הכל ברור וצלול.
הוא הסתכל עלי בכזאת הפתעה.
"אני לעולם לא ארצה להיות בלעדיך ואני לא רוצה להיות עם אף אחד חוץ ממך." הסברתי לו, רגוע לגמרי.
הוא נראה כאילו הוא מתרגש מאוד. כמעט עד דמעות. הוא לא אמר כלום, אולי הוא פחד להגיד משהו שיהרוס, אז הוא פשוט חיבק אותי חזק כמעט באופן נואש. החלטתי להחשיב את זה בתור הסכמה עם מה שאמרתי קודם.
נרדמו אחרי כמה זמן. הבוקר הגיע מתישהו והתעוררנו ביחד. מושלם. זה פשוט מושלם.
פיי, אתה מושלם. אני תמיד אשאר איתך.
אתה בא איתי לעולם שלי. אין אופציה אחרת. זה יהיה מושלם.
אני אפילו לא צריך להגיד לך את זה. אני חושב שאתה יודע לבד בדיוק מה עומד לקרות…
מוגש מטעם מוקונה שהציץ להם בניראי קרנאי כל הזמן.
********
2. בלעדיות
אני יודע שזה לא חדש שקורו סאמה מסוגל להפתיע, אבל באותו היום הוא ממש הפתיע אותי…
זה קרה באחד הימים בניראי קרנאי כשהיינו צריכים לחכות שם והיה לנו קצת זמן לנוח. באותה תקופה אני וקורו טאן די הפכנו ל"רישמיים" או איך שלא תקראו לזה…
זה היה כל כך נפלא לישון עם קורו טאן כל לילה, כמו שקרה כשהיינו בארץ יאמה. כבר התחלתי לדאוג שסיוראן והיצור מתחילים להתעצבן עלינו, כי אנחנו כל הזמן ביחד ומתעלמים מהם. פעם מוקונה אפילו נופף לנו מול העיניים כשיותר מדי זמן נעצנו את המבט זה בעיניו של זה. אני התפקעתי מצחוק, וקורו רון צרח "תתרחק ממני, יצור לבנבן שכמוך!“ והתחיל לרדוף אחריו.
נכון שקורו רוש כזה חמוד כשהוא עצבני??
למרות שכל הזמן עיצבנתי אותו, אף פעם לא פחדתי שהוא יפגע בי, (ואני יודע שאם הוא מרביץ באמת זה ממש כואב) פשוט תמיד כל כך נהנתי לראות אותו מתעצבן…
אבל באותו היום זה היה שונה. זה קרה באופן כל כך פתאומי.
נשארתי לבד וסידרתי את הבית הקטן שנשארנו בו, ואת כל הקניות שהם הביאו קודם, והתחלתי בהכנות לארוחת הערב, כשהוא פתאום התפרץ הביתה, תפס אותי בפרק היד ופשוט גרר אותי לתוך החדר שלנו.
זה לא כל כך מתאים לקורו רון.
הוא אף פעם לא התנפל עלי ככה באמצע היום כאילו הוא לא יכול לחכות כמה שעות מסכנות עד הלילה.
כמובן שלפעמים היינו נאלצים לעשות דברים במהלך היום, אבל זה היה במקרה שעבר יותר מדי זמן, ורק אם היינו צריכים לישון ביחד עם הילדים באותו ערב. הוא אף פעם לא עשה דבר כזה כשאנחנו גם ככה גרים בחדר לבד.
הפסיכי הזה התנפל עלי כאילו הוא לא ראה אותי שנתיים.
כמובן שזרמתי עם זה, מה נראה לכם… לא שהיו לי תלונות בנושא… אבל בכל זאת, זאת היתה התנהגות לא שיגרתית מצידו.
אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה שפתאום קורו רון טוחן אתכם בשיא הרעב וההתלהבות עלי אדמות, בלי שיש לו סיבה לכך, כאילו הוא משתגע פשוט מעצם מהנוכחות שלכם ליידו?
זה באמת מעלה כמה סימני שאלה, אבל אם זה כבר קורה, למה לא לזרום עם זה?
וגם לא הספיק לו, אתם קולטים? הוא חיבק אותי חזק, כאילו אני עומד לברוח לו, ואחרי איזה רבע שעה התנפל עלי שוב.
התחלתי לדאוג. אולי הוא עומד להגיד לי שהוא חוזר לעולם שלו ועוזב אותנו כאן. שלעולם לא נראה אותו יותר???
לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלחבק אותו חזק ולצעוק "קורו שלי! קורו שלי! קורו שלי!“ איזה 100 פעם. אם סיוראן והיצור היו חוזרים הם בטח היו שומעים אותי, אבל לא היה לי אכפת.
אחרי שהוא התפוצץ פעמיים הוא נרגע קצת. אני עצמי הרגשתי חצי מת. התחלתי לחשוב מה אני אעשה אם הוא ירצה פעם שלישית? מעניין איך קורו רין יתנהג אם יסרבו לו… (זה משהו שאף פעם לא עשיתי, חוץ מהתקופה שהייתי ערפד ולא הייתי מסוגל שהוא יגע בי אם זה לא למטרות הקזת דם).
„קורו טאן…“ אמרתי ונשענתי על החזה שלו, כמו שאני אוהב לעשות. „מה זה היה עכשיו? לא שאני מתלונן…“ הוספתי במהירות.
„רציתי אותך.“ הוא אמר וחיבק אותי חזק בזרוע המלאכותית שלו כשהוא מלטף לי את השיער בזרוע האמיתית.
„קורו טאן…“ אמרתי.
ראיתי שעובר עליו משהו, אבל לקח לו זמן להתחיל להסביר לי.
„פגשתי את שני הקוסמים המוזרים האלה…“ הוא אמר.
התחלתי להבין במה מדובר.
קורו רין באמת התחיל להראות סימני קנאה כשהוא ראה איך הבחור ההוא מסתכל עלי.
האמת שזה די שיעשע אותי. תאמינו לי שאני רגיל שמסתכלים עלי ככה, וגם לא חשבתי שזה יזיק לקורו טאן לקנא קצת, שיבין שהתחרות קשה… ואם זה גורם לו לטחון אותי בלי רחמים כדי להראות לי שהוא הטוחן מספר אחת, אז למה לא?
„האיש המוזר הזה ניגש אלי פתאום והתחיל לשאול אותי… עליך… הוא שאל עם אנחנו… איך הוא אמר? בלעדיים…“ קורו צ’אן הסמיק. איך אני חולה על זה שהוא מסמיק!!! זה רק גם לי לחבק אותו יותר חזק. אבל גם התפקעתי מצחוק באותו הזמן.
„ניגש ישר לעניין הבחור…“ צחקתי "ככה זה בארץ הזאת. תמיד אביב פה, ואין מלחמות, משעמם להם ואין להם מה לעשות…“
„אז…" קורו נראה די אומלל לרגע "גמגמתי לו משהו על זה שאני אלך לשאול אותך… פשוט…“ הוא הסמיק יותר "לא רציתי שהוא ישאל אותך לפני… לעזאזל, רק שלא ייצא עכשיו שאני מנסה להתנהג כמו מתווך…“ הוא לא הצליח להסביר את עצמו. הוא כיסה את העיניים בכף ידו.
שיט. לא רציתי שקורו רין ירגיש כל כך רע. הוא באמת טיפוס חזק, אבל הוא לא טוב בעניינים כאלה…
הוא המשיך לנסות לדבר בדרכו המביכה „ואז כשהסתלקתי משם, בדרך נתקלתי בבחור השני ההוא…“
„מן הפח אל הפחת?“
„וגם הוא התחיל לשאול אותי! אם אנחנו רק אחד עם השני או ש… זה עשה לי בחילה… כאילו הוא פשוט מציע את עצמו…“
„אף אחד כאן לא מבזבז זמן!“ אמרתי. „אולי קורו רין צריך שומר ראש?“ חייכתי אליו "תשלח את היצור עליהם!“
„אמרתי לו שאני חייב לזוז.“ קורו טאן רק הסמיק יותר ויותר "יצאתי מניאק…" הוא חייך "נפנפתי אותו ככה… פשוט חשבתי… הוא די מזכיר אותך, כזה עדין, הוא אמור להיות הטיפוס שלי, לא?“ קורו פונג הסתכל עלי כאילו הוא שואל ברצינות, אז באמת לא יכולתי שלא לצחוק.
„למה אתה שואל אותי?“ שאלתי עם החיוך הכי מקסים שלי "תגיד לי אתה אם הוא מוצא חן בעיניך.“
„לא!!“ הוא ממש צעק. הו, איזו תשובה נפלאה מקורו צ’אן!!!
פתאום הוא נראה מהורהר והסתכל עלי „ממש לא, ו… ושאלתי את עצמי למה כל כך ברור לי שלא?“
„זה מה ששאלת את עצמך?“ התפלאתי.
„נו, הוא כזה די מזכיר אותך.“ הוא הסמיק "בכלל כל האי הזה מלא בחורים כאלה שמזכירים אותך… גם הם עדינים כאלה, ואם אתה מוצא חן בעיני, למה אני לא רוצה אפילו להתקרב לאף אחד מהם?“
„אולי כי אתה לא מכיר אותם אישית…“ התחלתי.
„אני לא מוכן אפילו לחשוב על זה!“ אמר קורו קצת בעצבים "אז ברגע שהטמבל הזה שאל אותי הבנתי ש… שאני לא צריך אף אחד חוץ ממך!“
וואו!!! אני הולך לאפות לבחור ההוא כל כך הרבה עוגות שוקולד לאות תודה!!! חשבתי באותו הרגע.
„קורו רין! אני כל כך שמח!“ כמעט בכיתי מהתרגשות. לא חשבתי שהוא אי פעם יגיד לי משהו כזה, וגם לא האמנתי איך אני הגבתי כששמעתי את זה. „גם אני צריך רק אותך!! אני… אני…“ התחלתי לקשקש שם.
„אתה בטוח?“ קורו רין נשמע מופתע, וזה רק גרם לי לאהוב אותו יותר.
„ראית את הבחור הזה שכל הזמן מתחיל איתך? הוא יותר חתיך ממני, והוא לא פסיכופט אלים…“
לא יכולתי שלא לצחוק.
„הו, קורו צ’אן מקנא!!“ חיבקתי אותו חזק "קורו צ’אן מפחד שאני אעזוב אותו אם יופיע איזה חתיך, אבל בשבילי לא קיים אף אחד אחר חוץ מקורו צ’אן…“ הסתכלתי עליו לרגע במבט שואל בלי לחייך "קורו-רין, אתה לא מכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת את זה בעצמך?“
„האמת שלא…“ הוא אמר והסתכל למעלה. „אני אף פעם לא הייתי עם אף אחד אחר, אבל…“
„הו! קורו רין באמת מקנא! חושב על כל האנשים שהייתי איתם ודמו רותח בקרבו….“
„כן. אני באמת מקנא.“ הוא אמר בלי להסמיק בכלל. "אני באמת חושב על כל האנשים האחרים שהיית איתם, ואולי הם היו הרבה יותר טובים בשבילך ממני…"
„הו, אני לא יכול לראות את קורו סאמה ככה…“ אמרתי והתרפקתי עליו. „אל תדאג אני לא מתכוון להתקרב לאף אחד מהאנשים על האי הזה. אני לא מתכוון אפילו לחשוב על מישהו שהוא לא קורו צ’אן… אם אתה רע בשבילי, אז מי צריך מישהו שיהיה טוב בשבילי?!“
אוי לא. הגזמתי. לרגע קורו רון נראה מפוחד מהכיוון השני.
זה מה שקורה כשיוצאים עם מישהו מעולם של לוחמים חזקים מלאי גאווה. מצד אחד הם מקנאים בטירוף, מצד שני הם לא רוצים להודות שהם רציניים. כמה אנרגיה שהם מוציאים על למצוא את האיזון בין שני הדברים האלה, תאמינו לי…
„אתה יודע מה, קורו פונג?“ חייכתי אליו את החיוך הדבילי שלי "בשביל למנוע מעכשיו אי הבנות בעולמות דומים, למה שלא…“
"נכריז על בלעדיות?“ הוא השלים לי את השאלה.
„בפעם הבאה שמישהו ישאל אותך עלי, פשוט תגיד לו שאני תפוס". התרפקתי עליו. „אני אגיד להם את אותו הדבר.“
הוא הסתכל לתקרה הרבה זמן, ולא רציתי להפריע לו. יש לו דברים לחשוב עליהם, אז ניתן לו זמן.
אני חושב שנרדמתי באיזשהו שלב, כי פתאום העירו אותי הצווחות של מוקונה מבחוץ כשהוא וסיוראן חזרו. זה לא היה כל כך משנה, כבר סיימנו להבהיר את העניין.
„תמשיך לישון" הוא אמר לי ונישק אותי על הראש. „אני אכין איתם את ארוחת הערב היום, אני אעיר אותך כשהיא תהיה מוכנה.“
מתחשב הבחור. טוב, זכותי לישון קצת אחרי איך שהוא פירק לי את הצורה קודם, ותאמינו לי שהיו לי חלומות טובים…
********
3. טקטיקה
שלום לכל הקוראות, כאן מוקונה! שממשיך להציץ לקורו ופיי (ומסתכן בתלישת אוזניו)!!!
אבל יש משהו לאחרונה שקצת התחיל להטריד אותו…
אל תבינו לא נכון, הם חמודים והכל, הרבה אקסטזה, תנוחות מקוריות, החלפות תפקידים, אין תלונות בתחום הזה, פשוט…
למה הם לא אומרים "אני אוהב אותך"??? מוקונה מרגיש מה הם מרגישים, אז שפשוט יגידו את זה כבר!!! גררררר!!!
קורו הוא הבעיה!! פיי מחכה שהוא יגיד את זה קודם, כדי לא להפחיד. אבל קורו הוא כזה "אני לוחם קשוח, אז אני לא אומר את זה!!" (למרות שהוא טוחן אותו חזור וטחון…)
מוקונה כבר עמד להתייאש מהם, אבל אז פיי חשב על טקטיקה….
מעכשיו ברגע שקורו הכי באקסטז אז פיי אומר לו "תראה לי כמה את אוהב אותי".
עכשיו, מוקונה רצה להתייעץ… אם קורו לא מכחיש, זה אומר שהתשובה היא כן? כי מוקונה חושב שזה נחשב!!! מה דעתכן???
מכתבים למערכת יתקבלו בברכה!!
********
4. קנאה
(מוקונה מנצל את ההזדמנות כדי להיפטר מעוד אחד מהתסריטים. כתב אותו אחרי שהפרק האחרון של המנגה של ניראי קרנאי הכניס אותו לדיכאון עמוק, והוא היה חייב לכתוב משהו שיתקן את זה…)
החברים נמצאים על ניראי קרנאי
אחד השומרים של הנסיכה כל הזמן מתחיל עם פיי. קורו מקנא בטירוף כשהוא מסתכל על שניהם מדברים ומתרחקים ביחד.
קורו: מה הקוסם הטיפש הזה חושב שהוא עושה?!
מוקונה: תפסיק לקנא, יא סקנאי קנאי בקרנאי!
קורו: אני לא מקנא! אני פשוט חושד בבחור הזה!
מוקונה: ממילא אנחנו צריכים לחכות כאן, תן לפיוש שלנו להנות קצת מהחיים.
קורו: מה זאת אומרת להנות מהחיים?!
מוקונה: יש לו צרכים…
קורו: תפסיק לעצבן אותי!! הוא זה שאמר לי שאנחנו צריכים להיזהר אם שולחים אלינו כל מני יפיפיות לפתות אותנו, שאולי זאת מלכודת….
מוקונה: אתה יודע שהוא אמר את זה כשלא ידענו מי עוקב אחרינו, אבל אחרי שפאי וואנג מת אני לא יודע כמה זה עדיין רלוונטי….
קורו: הבחור הזה פשוט נכנס לבית שאנחנו שוכרים פה ושאל אותו אם הוא יכול "לדבר איתו שניה”! זה מעצבן אותי! מאז כל יום אחרי העבודה הוא מגיע "לאסוף אותו”, והם "מטיילים" ביחד והטיפש הזה חוזר אחרי שעה שעתיים ונראה מרוצה… למה לא להרוג אותו? בשביל מה יש לי חרב???
מוקונה: למה זה איכפת לך?
קורו: מי אמר שזה איכפת לי?!
פעם אחת הם אפילו לא הלכו לטייל, ראיתי אותם ישר נכנסים לבית שלו…
מוקונה: אז עקבת אחריהם?!
קורו: רק רציתי לראות שהוא לא מסתבך בצרות…
מוקונה: אה-הא. ברור. הוא לא נראה שהוא מסתבך בצרות כשאני עקבתי אחריהם וראיתי אותם מתנשקים.
קורו: ראית אותם מתנשקים?!
מוקונה: סתם, עובד עליך. היית צריך לראות את הפרצוף שלך!
קורו: מצחיק מאוד!
מוקונה: תפסיק עם הקנאה הזאת. אתה מתחיל להדאיג את הילד.
פיי: (חוזר) היי. (מחייך אליהם בעיניים עצומות)
קורו: האמפף!
מוקונה: היי פיי! איך היה? הוא הביא לך משהו? שוקולד? פרחים? הוא כתב לך שירים???
קורו: סתום את הפה!
פיי: אני צריך לדבר איתך רגע. לבד.
קורו: עכשיו הוא גם מתחיל לדבר כמוהו…
פיי: בבקשה?
קורו: האמפף!
מוקונה: רוצים "לצאת לטיול“?
פיי: כן, בבקשה.
מוקונה: ואתם באמת לא מרשים לי לעקוב אחריכם?
קורו: אני אצלה לך את האזניים! לך לראות מה קורה עם הילד!
קורו: מה אתה רוצה?!
פיי: וואו, למה אתה כזה עצבני?
קורו: כי אתה מעצבן אותי!!
פיי: מה עשיתי עכשיו?
קורו: נו, רצית לדבר, נכון? דבר כבר!
פיי: אז… הוא מציע לי להישאר כאן איתו.
קורו: מה?!
פיי: הוא רוצה להתחתן איתי.
קורו: סליחה?! מה אין להם מספיק נשים בעולם שלהם שהגברים מתחילים להתחתן אחד עם השני?!
פיי: בעולם הזה גם שני גברים או שתי נשים יכולים להתחתן. בעולם שלי היו זורקים אותם לעמק החוטאים… תמיד היינו צריכים להסתתר…
קורו: היינו??????
פיי: טוב, לא משנה. אמרת לי שהעבר שלי לא מעניין אותך.
קורו: הוא רק רוצה את הקסם שלך! בשביל לחזק את הממלכה הזאת!
פיי: כן, גם זה. הוא אמר לי.
(מסתכל למטה) פשוט… כל החיים… חיכיתי לרגע כזה… רציתי למצוא מישהו שאוהב אותי… מישהו שאני אוכל לחיות יחד איתו כל החיים… וזה באמת עולם כל כך יפה…
אבל מצד שני…
רציתי לדבר איתך…
אני מרגיש שאני צריך להישאר לצידך.
קורו: מה?! למה?!
פיי: אתה ויתרת על הזרוע שלך למעני, ולפני זה ויתרת על הדם שלך… אני רק הצלחתי להשיג לך תחליף, אבל זה ממש לא אותו הדבר… ואת המחיר אפילו קיבלתי בחזרה…
אז… אני מרגיש שאני צריך להישאר איתך…
אבל מצד שני… יום אחד שניכם תחזרו לנסיכות שלכם… וגם אני רוצה מישהו לחזור אליו… מישהו שיהיה רק שלי… מישהו שיאהב אותי…
אני לא יודע מה לחשוב…
קורו: אתה חוזר על זה שתמיד רצית מישהו שיאהב אותך. אבל… אתה גם אוהב אותו?
פיי: הוא חתיך, הוא מוכשר, הוא חזק, הוא קוסם רב עוצמה, הוא מצחיק, הוא טוב לב, רגיש… מי לא יאהב אותו? עם הזמן, אני מניח… והעולם הזה כל כך יפיפה…
קורו: ואתה רוצה לוותר על כל זה ולהישאר איתי רק מתוך הכרת תודה על זה שהצלתי אותך?
פיי: מה, אתה תחייה כל החיים עם זרוע מלאכותית ולא תראה אותי בכלל? המעט שאני יכול לעשות זה לגייס את כוח הקסם שלי בשביל העולם שלך.
אני מרגיש… שזאת החובה שלי.
קורו: לא צריך טובות!
פיי: זה לא העניין! אני פשוט רוצה לעשות עבורך כל מה שאני יכול! הייתי רוצה להקדיש את חיי לכך…
קורו: אתה כל כך מעצבן אותי!!!
פיי: מה עשיתי?!
קורו: אתה שוקל להתחתן עם מישהו שאתה אפילו עדיין לא אוהב! אתה מוכן לעבוד בשביל הקיסרית בעולם שלי רק מתוך תחושת חובה אלי!
שאלת את עצמך פעם מה *אתה* רוצה לעשות?! את מי *אתה* אוהב?!
פיי: אתה יודע את מי אני אוהב.
קורו: מה?!
פיי: שום דבר.
(משנה את הנושא מהר) זה בטח מעצבן אתכם. אתם מתגעגעים לנסיכות שלכם, אבל אני חופשי לבלות עם מי שאני רוצה בכל עולם שאנחנו מגיעים אליו…
קורו: לעזאזל כבר!!! אני לא מעורב עם הנסיכה הזאת! כן, נשבעתי לציית לפקודות שלה ולשרת אותה בארמון אבל… אני לא עומד להיות יום אחד הנסיך או משהו כזה!!!
פיי: מצטער. סליחה שקפצתי למסקנות. אולי ברגע שהוא הציע לי, היה לי נוח לחשוב שלשלושתינו יש מישהו…
אני לא רוצה להתערב בחיים שלך או משהו כזה.
אבל… אם אתה נשבעת לשרת את הנסיכה הזאת, אז אתה בטח מבין את הרצון שלי להשבע לשרת אותך. בכל דרך שאני יכול.
אפילו… אם אני אצטרך לוותר על ההזדמנות להישאר בעולם הזה…
קורו: לא הייתי רוצה לקחת ממך סיכוי לאושר, ואני לא צריך שישרתו אותי, לא מתוך הכרת תודה ולא מתוך תחושת חובה.
אני עשיתי את הבחירה שלי, ואני מוכן לחיות כל החיים עם זרוע מלאכותית. ברור שאני אתגעגע אליך, אבל יספיק לי לדעת שאתה מאושר. אתה לא חייב להחזיר לי על ההקרבה הזאת. אם תהיה מאושר זה גם יגרום לי אושר.
אם זה מה שאתה באמת רוצה… אז בבקשה אל תסרב לו בגללי…
מוקונה: (מתפרץ לשיחה שלהם) די!!!!!!!!! אני לא יכול יותר!!!!!! אתם יודעים שאני יודע בדיוק איך אתם מרגישים, נכון???? למה שלא תתוודו כבר שאתם אוהבים אחד את השני????? אההההההה!!!!
קורו: אתה מוכן לתת לנו לדבר 5 דקות לבד בלי לעקוב אחרינו?
מוקונה: מצטער! נשברתי!!!
קורו: אז תחזור לילד, שלא יהיה בודד.
מוקונה: גם הוא מקשיב לכם….
קורו: מה?! עופו מכאן שניכם!
מוקונה: מוזר שעם כל חושי הנינג'ה שלך לא שמת לב שעוקבים אחריך, יכול להיות שמשהו אחר הסיח את דעתך?
פיי: מוקונה, קורו רון בכלל לא בקטע של בנים…
מוקונה: הוא בקטע שלך!! זה נכון שבנים **אחרים** לא מעניינים אותו!! אבל זה לא בגלל שהוא לא בקטע, זה בגלל שהוא בחיים לא יסתכל יותר על אף אחד חוץ ממך!!!
הוא נמשך אליך ורוצה אותך כל כך שלפעמים אני עף מההדף של הרגשות שאני מרגיש ממנו!
הוא פשוט עדיין לא מודה בזה לעצמו!! תבין פיי!! הוא מרגיש בדיוק כמוך!!!
פיי: כן, בטח. בחלומות שלי.
מוקונה: הבן אדם כרת לעצמו את הזרוע בשבילך!!! למה אתם לא יכולים כבר…. למה?????
ואם תחליט להישאר כאן, כבר יהיה מאוחר מדי… ו… ו…
פיי: תירגע, לנשום. אוקיי, עכשיו תתנו לנו לדבר לבד?
מוקונה: אני חושב שהם לא ישימו לב אלינו מכאן…
סיוראן: אני בקושי רואה מכאן משהו!
מוקונה: אחת מ-108 הטכניקות של מוקונה! לראות למרחוק!!
סיוראן: נו, אז מה קורה שם?!
מוקונה: הם מדברים. אני לא יכול לשמוע מכאן.
סיוראן: עם האזניים שלך?
מוקונה: נו, הם מדברים בשקט…. הם… ראית את זה?!
סיוראן: וואו!
מוקונה: הם מתחבקים!! הוא… הוא נישק אותו!!!!
אההההההההההההההה!!!!!!!!
די! אני מת!!! אהההההההההההה!!!!
כמה שהם חמודים, ביחד, וואו!!!!!
בבקשה שישיארו ביחד לנצח!!!
סיוראן: כדאי שנפסיק להסתכל עכשיו….
מסכן הבחור ההוא, פיי יצטרך לאכזב אותו…. יסרב להתחתן איתו והכל…
מוקונה: איזה מסכן? הוא כבר נשוי. לבחור השני ההוא. הוא בסך הכל התיידד קצת עם פיי וביקש ממנו ללמד אותו כמה קסמים כל עוד הוא כאן…
סיוראן: מה?!
מוקונה: פיי הזה הרבה יותר ערמומי ממה שאתה חושב……………
סיוראן: הוא…. הוא… מה?!
מוקונה: נו, אחרת שום דבר לא היה זז עם הקורו טאן הזה……………
סוף
מקווה שהצלחתי לנחם את כל מי שנכנס לדיכאון מהפרק האחרון של המנגה….
תגובות (0)