צובאסה כרוניקל – קורו-פיי וסאיצ’ירו חלק שני

פרק ראשון

פיי לא הצליח להתרכז כל כך בעבודה. זה היה בגלל משהו שקורוגאנה אמר לו אתמול. שהוא מודאג שהם לא הרגו את סאיצ’ירו כשהם יכלו. פתאום קורו נזכר בו אחרי כמה זמן שהוא לא הזכיר אותו בכלל, ופיי למד לסמוך על תחושות הבטן של קורוגאנה עם הזמן. אחרי שהוא שם לב שהן כמעט אף פעם לא טועות.
הוא כמעט עשה כמה טעויות בקסמים שקוסמי הקיסרית לימדו אותו שהוא כבר היה אמור לשלוט בהם, והוא שם לב שהם היו צריכים לפעמים לחזור על כל שאלה פעמיים בזמן שהוא לימד אותם את הקסם שלו. התחשק לו להביא לעצמו סטירה כדי שיתחיל להתרכז.
אבל אז קרה משהו שגרם לו פתאום להיות מרוכז ודרוך במהירות עצומה.
הקוסמים אמרו לו משהו על משלחת דיפלומטית מארץ אחרת. משהו שלא ממש עניין אותו… עד הרגע שהוא ראה מי נמצא שם.
אחד מאנשי המשלחת ניגש אליו וביקש לדבר איתו לבד.
אתה… זה לא יכול להיות! זה לא יכול להיות!!
פיי עמד שם המום ולא מסוגל לזוז. הוא חשב שזה נס שהוא לא נפל לריצפה.
„הוד מלכותך…“ הוא אמר בהלם.
פיי היה בחור בהיר במיוחד שלא יצא לו לראות הרבה שמש בחייו, אבל באותו הרגע הוא החוויר אפילו יותר מזה.
האם זה לעולם לא ייגמר? האם הוא אף פעם לא יצליח לחיות חיים שלווים ונטולי פחדים עם האדם שהוא אוהב בלי שיופיעו אנשים שמערערים את כל שלוות קיומו?
„אבל… אני ראיתי אותך מת… אני ראיתי במו עיני…“
„היי! תירגע בחור! תירגע! לנשום!“ האיש הגבוה והיפיפה עם השיער השחור הארוך נשמע קצת משועשע. „אני לא הוא. אתה אמרת בעצמך שראית אותו מת, נכון?“
„אתה לא הוא.“ אמר פיי, אבל הרגיש כאילו מישהו אחר אומר את המילים האלה "זאת אומרת אתה כן הוא. הגירסה שלו בעולם הזה. אבל אתה לא מי שאני פגשתי.“
„היי, אל תתעלף לי. זה קורה לפעמים כשעוברים עולם, צריך לפגוש את האנשים שאתה מכיר, מה לעשות.“
„אתה באמת לא הוא". פיי הצליח לדבר נורמלי שוב "אתה לגמרי לא נשמע כמוהו.“
„רואה?“ המלך אשורה – מלך של אחת הממלכות מהעולם של קורגאנה – עמד שם וצחק. „אין לך ממה לדאוג. הוא באמת היה כל כך נורא… האדם שאתה הכרת?“
פיי נרעד מהשאלה.
„טוב, אני מצטער.“ אשורה שם יד על כתפו "לא באתי לכאן בשביל לצער אותך או לעורר בך זכרונות לא נעימים. אבל אני צריך לדבר איתך. האם אתה מסוגל? נוכל לשבת שם רגע ולדבר?“
פיי הנהן.

„שמי אשורה" הם ישבו ביחד על ספסל בגן הפרחים היפיפה שפיי מאוד אהב, אבל כרגע לא ממש עזר לו להפסיק לרעוד. „אני מלך סיביריה. זאת ממלכה שנמצאת ביבשת הגדולה מערבה מהאי של יפן. אנחנו בייחסים דיפלומטיים די טובים ואני לא אויב.“
„אם יש לך כוחות קסם חזקים כמו האשורה שאני הכרתי אני שמח לשמוע את זה.“ פיי חייך אליו בעיניים עצומות. „זה מאוד מוזר לראות אותך. לא חשבתי שאני אראה אותך שוב אי פעם… זאת אומרת… זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. נעים מאוד.“
הוא לחץ את ידו.
„אפילו הידיים שלכם אותו הדבר…" פיי עזב את ידו מהר "תגיד..“ הוא פחד לשאול אבל הרגיש שהוא חייב "בממלכה שלך יש גם… עוד אחד כמוני?“
אשורה צחק. „זה גם הדבר הראשון שהוא שאל אותי. חיפשתי מישהו שנראה כמוך כבר זמן רב. ואני רוצה להאמין שאני מכיר את הממלכה שלי ויודע מה נעשה שם. אז לא. אני לא חושב שבעולם הזה קיים עוד אחד כמוך.“
„איזו הקלה…“ אמר פיי. ואז הסמיק. „זה כבר כמה זמן שאני חושש שאולי גנבתי את הקורו צ’אן של פיי אחר… אז אני שמח לדעת שהוא באמת נועד בשבילי… זה קצת מסובך. אני אסביר לך אחר כך…“
„גם בעולם שלך לא היה אף קורגאנה אחר, נכון?“ המלך התעניין.
„אני לא חושב, אבל אני מניח שאם היה הוא כבר מת.“ אמר פיי בעצב.
„אתה בטח תשמח לשמוע שאנשים לא מתים באופן מסתורי מסביב לארמון שלי. אז אני מאמין שאין לי פיצול אישיות שאני לא יודע עליו.“ אשורה נראה מרוצה מעצמו.
„אני מקווה שהוא לא יופעל בגלל שראיתי אותי או משהו כזה.“ פיי נשמע חושש.
„אם כל הקללות שהוטלו עליך כבר נשברו, כמו שהבנתי, אני מניח שאין לך ממה לדאוג.“
„תגיד, הוד מלכותך…“ פיי חייך "אמרת שזה היה גם הדבר הראשון שמישהו שאל אותך… האם…“
„כן.“ ענה אשורה. „אשורה-שלך יצר איתי קשר בחלום.“
עיניו של פיי נפערו בתדהמה.
„הוא אמר לי שיום אחד תהיה זקוק לעזרתי.“
„מה הוא סיפר לך?“ שאל פיי.
„הוא אמר שהוא ביקש ממך להרוג אותו כדי להגן על הממלכה, אבל אתה סירבת. הוא סיפר שברחת ממנו, אבל יום אחד תחזור אליו ביחד עם לוחם חזק. הלוחם הזה יהיה מהעולם שלי. והוא גם יהיה האדם שיהרוג אותו.“
„אז הוא ידע…“ אמר פיי בעצב.
„הוא אמר שאתם תצאו למסע ביחד ו… ותתאהבו.“ אשורה חייך "וכשהמשימה שלכם תיגמר תחזרו יחד לעולם שלו ושם תתחתנו ותחיו יחד באושר ולעולם לא תעזבו זה את זה עד שתמותו יחד בגיל מאוד-מאוד זקן.“
פיי חייך בחזרה (חיוך אמיתי) „הו, הוד מלכותו… זה נדיר שהתחזיות שלו טועות…“
„כן, זה גם נכון לגבי.“ אשורה נשמע גאה. הוא נראה שונה לגמרי מאשורה שפיי הכיר. בתור התחלה היה לו הרבה יותר חוש הומור. „הוא אמר שתהיה לכם רק בעיה אחת שבה תזדקקו לעזרתי. מה שהוא ביקש ממני זה לפקוח את העיניים ולברר מתי ביפן יעבירו חוק שמתיר גם לשני אנשים מאותו המין להתחתן. שכך אני אדע שכבר הגעתם לכאן. ברגע ששמעתי את זה, העברתי את החוק הזה גם בממלכה שלי, שנוכל להגיד שאנחנו יותר מתקדמים מכם… סתם. אני צוחק איתך. פשוט אף פעם לא חשבתי על זה, וברגע שהוא אמר לי את זה לא הבנתי למה עד עכשיו לא היה אצלנו חוק כזה…“
„אני שמח שאשורה שלי עזר לשוויון הזכויות בממלכה שלך.“ צחק פיי ואשורה צחק איתו.
„היי, אני רוצה שכל הנתינים שלי יהיו מאושרים. למרות שאני חובב גברות מושבע בעצמי.“
„וואו, אתה ב-א-מ-ת ממש לא דומה לו.“
השניים צחקו שוב.
„למה הוא אמר שנצטרך את עזרתך?“ שאל פיי לבסוף.
„הוא אמר שמדובר ביריב בעייתי שעדיין לא הבסתם. מישהו מעולם אחר שרודף אחריכם. נשמע מוכר?“
„הוא אכן בעייתי" פיי נראה כועס לרגע "טיפוס שעושה לנו, ולהרבה אחרים המון צרות.“
„מפני שמדובר במישהו שעובר בין העולמות, ואתם איבדתם את היכולת הזאת, יהיה לכם קצת קשה להילחם בו.“
„כן,“ אמר פיי "והמחיר בשביל הכוח לעבור בין העולמות יהיה לשכוח אחד את השני.“
„מזעזע למדי!“ אמר אשורה. „ולכן הבחור מהחנות ההיא לא יוכל לעזור לכם הפעם. תצטרכו לפנות למישהו אחר.“
„אתה תוכל לעזור לנו?“
„אני מאמין שכן. בגלל זה אשורה השני יצר איתי קשר. אז…“

„אני לא יודע מי אתה, כי את מי שאני מכיר שנראה כמוך הרגתי במו ידי, אבל יותר מדי אנשים בזמן האחרון מנסים להתעסק עם בעלי וזה לא מוצא חן בעיני…“
„קורו לא! הוא בא לעזור לנו! אני אסביר הכל…“
„ואתה מאמין לו?“
„תן לו לפחות לסיים לדבר לפני שאתה שופך לו את המעיים כמו שעשית לאשורה האחר…“
אשורה התפקע מצחוק. „קצת מגונן מדי, הבעל שלך.“
„קשה להאשים אותו…“ התנצל פיי בשם קורוגאנה והחזיק בכתפיו, מנסה למנוע ממנו להרוג קודם ולשאול שאלות אחר כך „כי באמת יש לאנשים נטייה לצוץ פתאום ולנסות להפריע לנו…“
„אם פיי אומר שאתה לא אויב אני מוכן לתת לך להמשיך לנשום. אבל אם אי פעם תנסה להתעסק איתו, לגעת בו באצבע הקטנה שלך או אפילו לדבר אליו בצורה שתגרום לו לאי נעימות, אני נשבע לך…“
„קורו, תירגע. לנשום. הוא בא לעזור לנו לעשות משהו בקשר לסאיצ’ירו…“
„חברי הטוב ביותר!!!“ קורו שם ידיו סביב כתפיו ואשורה היה המום מהשינוי הפתאומי. „שכח את כל מה שאמרתי לך! כל מי שיכול לעזור לי למצוא את המנוול הזה הוא החבר הכי טוב שלי! סאקה לכולם!“
פיי לא יכל לעצור את עצמו והתפקע מצחוק.
„המלך של איזו ממלכה אתה?“
„סיביריה…“
„טוב מאוד, אז אתה רגיל לשתות!“

„עכשיו ספר לי איך אתה יכול לעזור לנו להרוג את הבחור המעצבן הזה לאט!“ קורו הטיח את כוסו בשולחן הנמוך.
„אני מבין למה אישרו לכם להתחתן אפילו בממלכה שמרנית…“ הוא הביט בקורו ופיי שישבו מולו לייד האח הבוערת בביתם והחזיקו ידיים. „ואתם באמת נראים זוג מקסים…“
„מחמאות לנו בתור זוג יתקבלו בברכה.“ קולו של קורו נשמע אפל ומפחיד "אבל מחמאות רק לפיי יתקבלו בצורת חרב במעיים. אני לא מאיים ולא מזהיר אני פשוט מסביר איך אני מתנהג כי אני לא שולט בזה. אפילו אני מפחד מעצמי כשמישהו מנסה להתעסק לי עם הבעל…“
„מה עם מחמאות רק לך?“ אשורה קרץ לו.
„הו, אתה לא רוצה לדעת איזה קסם מרושע יש לפיי…“ צחק קורו.
„הוא ככה מאז התקרית עם סאיצ’ירו.“ אמר פיי בקול מתנצל.
„אז ככה.“ אמר המלך. „אתה חייב ללמוד לשלוט בעצמך אם אתה רוצה לעזור לפיי.“
„אני לא אוהב את איך שזה נשמע…“ התחיל קורו.
„תירגע, קורו. תן לו להסביר.“ פיי החזיק את ידו בשתי ידיו העדינות והלבנות.
„אשורה אמר לי שתצטרכו עזרה עם האויב האחרון שישאר לכם. אני לא מסוגל לתת לכם את היכולת לעבור בין העולמות בחופשיות, אבל אני מאמין שעם הקסם שלי והקסם של פיי נצליח לסדר משהו. עכשיו תנסה להיות רגוע.“ הוא הסתכל על קורו "אשורה סיפר לי שסאיצ’ירו יצליח לחטוף את פיי…“

„להזכירך, קורו רין, זה הבית שלנו, אז תפסיק להרוס אותו.“ אמר פיי בקול הביקורתי שלו.
„אני מצטער, אני אתקן את זה לבד. אשמתי.“
„כל מה שאתה הורס, גם אני אחראי להרס שלו. אנחנו נשואים. אז אני אעזור לך. אבל בזמן שאנחנו מתקנים בבקשה תקשיב כבר להסבר שלו.“
„רק המחשבה על זה… שהוא ייקח אותך ממני… ומי יודע מה הוא יעולל לך עד שאני אצליח להגיע אליך ולהציל אותך…“ הוא חיבק את פיי חזק, כמעט מוחץ לו את הראש, כשמסמרים ופטיש שהוא החזיק נופלים ומתפזרים על הריצפה.
„אנחנו נתמודד עם זה!“ אמר פיי, מנסה לא להיחנק "אנחנו נתמודד עם כל מה שהחיים יזרקו עלינו!“
„מוכנים להקשיב עכשיו?“ צחק אשורה. „בכל מקרה, אני חשבתי על זה. קסם שמסוגל לגרום לכם לעבור רק לעולם אחד – לעולם בו השני נמצא.“
„וואו!“ אמר פיי.
„כרגע לא תוכלו לעבור לשום מקום, כי שניכם נמצאים באותו העולם. אבל אם אחד מכם יילקח לעולם אחר השני יוכל לעבור למקום המדוייק בו הוא נמצא.“
„אתה בטוח שזה יעבוד?“ שאל קורוגאנה.
„אני אזדקק גם לעזרה של פיי.“ הסביר אשורה "אני יודע שיש לך יכולת לעבור לעולם אחר, אבל היא דורשת ממך כוח קסם רב. אני אצטרך שתשקיע את כל כוח הקסם הזה במקום הזה.“
„במקום הזה?“ שאל פיי.
„כן. זה מה שייתן לכם גם עוגן שיוכל למשוך אתכם חזרה. ככה תוכלו לחזור לכאן ולא להישאר תקועים בעולם האחר. אבל תוכלו לחזור רק שניכם יחד.“
„אז למעשה…“ אמר פיי. „אם אחד מאיתנו אי פעם ייחטף, השני יוכל לעבור לעולם בו הוא נמצא וברגע ששנינו נהיה יחד, נוכל לחזור לעולם הזה?“
„זה הרעיון.“
„איך זה נשמע לך?“
„אם אני יודע שחזו את העתיד ואתה עומד להיחטף זה נשמע לי הכי טוב שיכול להיות! ברגע שהוא יחטוף אותך, אני אעבור לשם, אתפוס אותך ונחזור לכאן!“
„יש עוד בעיה.“ אמר אשורה.
„למה אני לא מופתע…“
„לא להרוס את הבית!“ פיי תפס את ידו של קורוגאנה.
„הקסם יעביר אותך בדיוק למקום בו פיי נמצא, אבל רק בהנחה שאין קסם מגן מסביב למקום הזה. אם יש כזה, אתה תופיע מחוץ למגן.“
„הגיוני מאוד שסאיצ’ירו ישים מגן…“
„כן, בטח מסביב לאיזה טירה כלשהי מרושעת למראה עם מרתף עינויים…" מלמל קורו.
„אבל אני בטוח שאתה תמצא דרך לפרוץ את המגן הזה ולהציל אותי ברגע שתגיע לשם…“
„חשבתי גם…“ אמר המלך אשורה "שאם אני אתן לכם איזה קמע, זה יהיה משהו שהוא יוכל להסיר מכם. לכן חשבתי על קסם אכיל.“
„קסם אכיל?“ התפלא קורו.
„רעיון מצויין!“ אמר פיי.
„על מה הוא מדבר?“
„זה כמו לבלוע תרופה.“ הסביר פיי "הוא ייתן לנו לבלוע כדור, ואז הכוח הזה במקום להיות בתוך קמיע יתאחד עם הגוף שלנו. כך הוא לעולם לא יוכל לקחת אותו מאיתנו.“
„אני צריך שתעזור לי להכין את הכדור הזה.“ אמר אשורה. „תצטרך להשקיע בזה המון כוח קסם ותהיה חלש מאוד כמה ימים. אבל ככה תוכל להפוך את הבית הזה לעוגן שתמיד ימשוך אתכם חזרה ברגע שתאחזו ידיים מחדש על עולם אחר.“
„טוב, קדימה לעבודה!“ פיי התחיל לרכז את כוח הקסם שלו.
„תגיד אם יש משהו שאני יכול לעשות בשביל לעזור". אמר קורו.
„אני צריך לרכז המון כוח. זה ייקח לי כל הלילה.“ הסביר פיי "הרבה אוכל טעים שיחזק אותי יעזור לי מאוד.“
„אתה לא צריך להגיד יותר!“ אמר קורו "תתכונן לזלול עד אור הבוקר! וברשותך, אני אשתה!“
„כמה שאני אוהב אותך!“ צחק פיי.
„וואו, אתם באמת הזוג הכי מקסים שראיתי בחיים!“ אמר אשורה "מחמאה לשניכם בתור זוג!!!“ הוא אמר במהירות כשהוא ראה את מבטו של קורוגאנה.

„היי, תקשיב" אשורה נכנס למטבח כשקורו הכין אוכל. „אני יודע שזה קשה. זה דבר שקשה לדעת. שהוא עומד להיחטף ולא תדע מה קורה לו.“
„אתה לא אמור לעזור לו עם הקסם הזה?“ שאל קורו עצבני.
„להיפך, אני אמור לא להפריע לו להתרכז עכשיו.“
„הבנתי.“
„אבל אתה חייב להיות חזק בשבילו, ולהבין שהוא חזק והוא אוהב אותך… רגע, להגיד שהוא חזק זאת מחמאה…“
„זה בסדר, אתה מדבר עליו בהקשר של מישהו שאוהב אותי…“ צחק קורו.
„אבל החדשות הטובות הן, שאשורה ההוא אמר לי שתזדקקו לעזרתי רק פעם אחת!“
„אלה באמת חדשות טובות. אבל…“ קורו נראה ממש חושש "אם הוא יפגע בפיי… אם הוא יגרום לו סבל וצער… אם הוא יגרום לו נזק…“
„פיי יוכל להתמודד עם זה. הוא התמודד כבר עם הרבה לפי מה שהבנתי. והכי חשוב זה שיש לו אותך.“
„כן.“ חייך קורוגאנה "יש לו אותי. אני פשוט רוצה שגם לי יהיה אותו ושזה ישאר ככה בלי מטורפים שמנסים לקחת אותו ממני…“

*************************************************************************

פרק שני

זאת באמת היתה טירה מרושעת למראה עם מרתף עינויים, והיא באמת היתה מוקפת במחסום. כל הקמעות שהקוסמים ביפן נתנו לקורו והסבירו לו איך להשתמש בהם לא הצליחו לעזור לו לשבור אותו. הוא עמד לנסות לתקשר עם העולם של החנות ולתת את הכליה הימנית שלו או את הטחול, או אפילו את שתי העיניים רק שיפתח את המחסום הזה.
עד שהמנוול הסאדיסט פתח אותו בעצמו.
הוא רצה שקורו יבוא. זאת בטח מלכודת, אבל לא איכפת לו. כל דבר בשביל להוציא את פיי מהגהינום הזה.
הבניין היה בנוי כמו מבוך. המנוול שתמיד דאג לעבור בפייפל לפני כל עולם אחר מילא את המבוך ברמקולים, כדי שקורוגאנה יוכל לשמוע בדיוק מה הוא עושה לפיי. החולה נפש הזה… אבל במקום להלחיץ את קורוגאנה זה רק עזר לו. הוא יכול לדעת שפיי עדיין חי.
„יום טוב לך.“ הוא שמע את קולו של סאיצ’ירו. „ואיך שירות החדרים בצינוק שלנו?“
„השארת אותי לבד עכשיו כמה ימים…“ הקול של פיי נשמע צרוד וחלש "אני מכיר את המצב הזה… המצב בו כל כך משעמם לך עד שאתה שמח אפילו על הבן אדם שנכנס לחדר כדי לענות אותך. כל דבר שישבור את השיעמום…“
„אתה מאוד רגיל לזה…“ הוא שמע את סאיצ’ירו צוחק. „המלך שלך ידע מה הוא עושה…“
„הוא לא ייתן לך לחיות, אתה יודע." אמר פיי "הוא לא ינוח עד שתפסיק לנשום. אני אומר את זה לטובתך…"
פיי הארור הזה, דואג אפילו למפלצות. חשב לעצמו קורו והמשיך לרוץ במבוך. לא נותן לקולות להפריע לו להתרכז, לומד את כל הדרכים כך שהוא ימצא את מרכז המבוך בהצלחה וכמה שיותר מהר. לא נותן למצב להלחיץ אותו.
„עדיין לא עשית לי כלום.“ אמר פיי "לא הרעבת אותי ולא הכית אותי. רק כלאת אותי. אבל ברגע שתחצה את הקו…“
„הו… אני עומד לחצות את הקו… אני עומד לחצות קווים רבים ולהנות מכל חצייה… למה אתה חושב שאתה כבול באזיקים לקיר עם המון קמיעות שמדכאים את כוח הקסם המעצבן שלך?“
המנוול הזה, מתאר את המצב לקורו שיכול רק לשמוע ולא לראות מה קורה שם. אבל הוא גם יודע עכשיו שפיי עדיין לא עבר התעללות. אולי הוא יוכל להוציא אותו מזה כשהשפיות שלו עדיין ברשותו.
„הנינג’ה הזה ממש אוהב אותך…“ הוא שמע את קולו המתגרה של המנוול "איך הוא מרגיש עכשיו? לא יודע איפה אתה… לא יודע מה קורה לך… מנסה לתאר לעצמו את הדברים האיומים שאני עושה לך…“
הוא שמע אותו צוחק. הקול שלו תמיד היה שקט וגם הצחוק שלו. „תבקש ממני לא להכאיב לך.“
„מה?“
„תבקש ממני לא להכאיב לך.“
„אתה רוצה שאני אתחנן לרחמים?“
„כן.“
„ואתה תרצה שאני אציע לך דברים בתמורה לזה שלא תכאיב לי?“
„אתה כבר מתחיל להכיר אותי טוב.“
„אתה תרצה שאני אהיה מוכן להציע לך דברים שיחשבו לבגידה בקורו סאמה רק שלא תכאיב לי?“
„אתה מבין עניין.“ הוא צחק שוב "מה תעשה? תתן לגאווה שלך לגרום לך לכאב?“
„אני ממש לא רוצה שתכאיב לי, סאיצ’ירו.“
„התחלה טובה, אבל זה לא נקרא להתחנן.“
„אני לא מתחנן. אני אומר לך מה אני מרגיש.“
„מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, פיוש? אבל אתה תצטרך לבחור. אם אתה רוצה לסבול או שאתה רוצה לבגוד בקורו סאמה שלך. מה זה יהיה?“
„בבקשה אל תכאיב לי… אני מסכים ל… אני מסכים שבמקום שתכאיב לי… לעזאזל!“ הוא שמע את פיי צועק באופן נדיר "אני לא מסוגל! אני לא אוכל להתמודד עם אף אחת מהאפשרויות!! אני כל כך רוצה לשמור אמונים לקורו סאמה!!!“
„נכשלת. זה קורה לפעמים. מה לעשות. אז.. אתה מפחד ממה שיקרה לך עכשיו?“
„כן! לעזאזל איתך, אני מפחד, אני מודה! אתה אוהב שאנשים מודים בחולשות ופחדים, נכון? זה עושה לך את זה!“ פיי נשמע נואש והבטן של קורו ששמע הכל התכווצה בכעס. אבל הוא הרגיש גם שהוא מעריץ את פיי משום מה. תחזיק מעמד, יפה שלי. הוא אמר לו בדממה.
„אני מודה שאני מפחד ממך! גם אחרי שבאת בפעם הקודמת היו לי בלילה סיוטים מזה! התעוררתי ונאחזתי בגוף הישן של קורו כשהלב שלי דופק בחוזקה, ביקשתי ממנו בדממה שיגן עלי מפניך!“
„הו, אני מצטער שהפרעתי לך לישון. יפיוף כמוך זקוק לשנת היופי שלו. לא הייתי רוצה שתפתח קמטים בגיל צעיר מדי. אני רוצה שהמראה שלך יישמר כמה שיותר שנים.“
„אל תיגע בי!“ קורו שמע את פיי צועק. „אני מצטער!“ פיי התנצל מייד.
אל תתנצל! קורו צעק בדממה.
„אני מצטער… צעקתי עליך בלי לחשוב…"
„אתה מתחרט שביקשת ממני לא לגעת בך?“
„כן!“
„אז… אתה רוצה שאני דווקא כן אגע בך?“
„לא!! זאת אומרת…“
„תחשוב פיי, אני יודע שזה קשה לחשוב כשאתה בפאניקה…“
„אתה רוצה שאני אגיד לך שאני מעדיף שתיגע בי בדרך מסויימת ולא בדרך הכואבת, נכון?“
„כן. ואני יודע שאתה ממש רוצה לעשות את זה כדי שלא יכאב לך אבל לא מסוגל להוציא את המילים מהפה…“
„גם אתה מבין עניין.“
„אני פשוט נהנה לקרוא אותך כמו ספר…“ סאיצ’ירו צחק שוב. „אני נהנה כל כך, אין לך מושג…“
„אני יכול לראות!“
„תקשיב. אני מוכן להיות נחמד וללכת לקראתך כי זה אתה". קולו של סאיצ’ירו נשמע מרושע "יהיה לך יותר קל לענות ב-כן במקום להגיד את המילים בעצמך?“
„תודה רבה.“ פיי נשמע כאילו הוא כמעט בוכה מהקלה.
„אתה רואה שאני יכול גם להיות נחמד?“
„אני חייב לענות על זה?“
סאיצ’ירו צחק בקול יותר חזק הפעם "אתה ממש בידור לא נורמלי.“
„אני שמח שאני מבדר אותך.“
„אז… אתה רוצה שאני אעשה לך כל מני דברים נחמדים במקום להכאיב לך?“
„אני לא רוצה שהוא יהרוג אותך בייסורים…“ פיי התחמק מהשאלה ונשמע עצוב מאוד.
„הו? זה נשמע מעניין! למה אתה לא רוצה שהוא יעשה את זה? אני הרוע בהתגלמותו….“
„אני יודע את זה, אבל…“
„למה שלא תהנה לראות אותו מרתש אותי לבלי הכר. מגיע לי, לא? אתה שונא אותי, לא?“
„בטח שזה מגיע לך!“ פיי נשמע כועס "אבל אני לא רוצה שאף אחד ימות ככה…“
„פשוט עוד לא הכאבתי לך מספיק. פיי מתוק שלי. אבל אחרי כמה זמן אתה תרגיש שממש תהנה אם מישהו יהרוג אותי לאט.“
„למה אתה רוצה לעשות לי דברים כאלה?“
„אתה מנסה להבין יצור מתוסבך כמוני?“
„למה שתרצה להכאיב לי ולהתעלל בי? רק בגלל שאתה יכול? רק בגלל שזה קל? בגלל שאני נראה כזה טיפוס שלא יכול להגן על עצמו?“
„מה אם אני אגיד לך שפשוט לא עומד לי אם אני לא מתעלל במישהו? וואו! תראה איך שאתה מסמיק.“
„זה נשמע נורא.“
„באמת?“
„אתה פשוט לא מסוגל להיות נחמד לאף אחד לא משנה מה… אתה לעולם לא תכיר את ההרגשה הזאת… שיש לך חברים, שיש אנשים שאוהבים אותך… של להנות ולצחוק ביחד… של להגן אחד על השני…“
„אתה עדיין מרחם עלי, אבל ברגע שיכאב לך כל הרחמים יעופו מהחלון הממש קטן ששמתי בתא האפל והטחוב שלך…“
„אני מרחם עליך מאוד!“ צעק פיי.
„תן לי לשמוע את הזעם שלך!“ סאיצ’ירו צחק שוב "תצרח כמה שאתה שונא אותי!“ פתאום הקול שלו השתנה "בעצם אני עומד לגרום לך לאהוב אותי לפחת קצת. אני מודיע לך שהיום אני לא אכאיב לך בכלל. שמח לשמוע את זה?“
„כן.“
„מרגיש הקלה?“
„כן.“
„אתה מרגיש את ההקלה בכל הגוף? מרגיש אפילו חולשה מרוב הקלה? אני לא משקר לך, אתה יודע. אני אף פעם לא אשקר לך בתא הזה. אני אפילו לפעמים אתאר לך במשך שעות מה אני עומד לעשות לך לפני שזה יקרה. אולי אני אשנה את דעתי פתאום, אבל אני לעולם לא אשקר לך.
אז… אהם אהם: היום אני לא אכאיב לך. היום לא תסבול כאבים פיזיים. שמח?“
„תודה.“
„אמרת משהו?“
„אמרתי לך תודה על זה שאתה לא הולך להכאיב לי היום.“
„אני כל כך כל כך אוהב את הצד הצייתן שלך…"
„אז בוא נדבר על זה. אם עדיין לא הכאבת לי עוד יש סיכוי…“
„לא, לא לא, פיי, חומד שלי. אתה לא תצא מזה עם משא ומתן אז אל תנסה בכלל.“
„סליחה.“
„שוב אמרת משהו, דברן לא קטן שלי?“
„אמרתי סליחה על זה שהתיימרתי לחשוב שאני אוכל לצאת מזה עם משא ומתן.“
אתה יודע איך לדבר עם סאדיסטים כאלה… חשב לעצמו קורו. אתה בטח יודע מה אתה עושה. איכשהו גרמת לו להבטיח שהוא לא יכאיב לך. אני נותן בך אמון פיי. תחזיק מעמד! אני אגיע אליך!
בכל קיר של המבוך היה רמקול. סאיצ’ירו רצה שהוא ישמע הכל. אבל יש תקווה. אם הוא אומר לפיי שהוא לא יכאיב לו, אולי הוא לא יודע שקורו נמצא שם ברגע זה? אולי הרמקולים פשוט תמיד נמצאים שם? אולי הוא מוריד ומעלה את המגן כל הזמן ולא יודע בדיוק מתי קורוגאנה נכנס?
אחרת הוא כבר היה נותן לקורו לשמוע את פיי צורח מכאבים. הוא היה מענה את שניהם ביחד.
הוא לא יודע שקורו נמצא בדרך לשם! אולי הוא ינסה לקחת את הזמן עם פיי כדי להאריך את העינוי שלו וזה ייתן לקורו הזדמנות להגיע בזמן.
„אז אם אני לא אכאיב לך מה אני כן אעשה לך?“ נשמע קולו המתגרה של סאיצ’ירו.
„אתה תציע לי דברים שאתה יכול לעשות לי, תשאל אותי מה אני בוחר, וברגע שאני אבחר אני אהיה גם אחראי למה שקורה, ולכן זאת תיחשב בגידה בקורו רין שלי.“ אמר פיי בקול אומלל. „ברגע שאני אבחר משהו אחד על פני אחר.“
„אתה מקבל את גורלך?“
„לא.“ ענה פיי "אבל אני יודע שזה מה שאתה רוצה לעשות".
„אז אתה לא מקבל את גורלך? יש לך דרך להתנגד לי?“
„אתה ממש פחדן.“ אמר פיי "שאתה שואל אדם שקשור לקיר אם יש לו דרך להתנגד לך. למה אתה לא מנסה להילחם בי כשלשנינו יש כוח קסם ושנינו חופשיים?“
„כי אתה חזק מדי, פיוש.“ סאיצ’ירו ענה בפשטות "בקרב כזה אני לא אוכל לעשות לך כלום. זה יהיה או להרוג אותך או למות. זה לא יהיה מעניין. אני דווקא רוצה להשאיר אותך חי הרבה הרבה זמן…“
„הגיוני.“ אמר פיי.
„אז… מה אני יכול לעשות לפיי היפה הקשור וחסר האונים שלי?“
„מה שתרצה". הקול של פיי השתנה פתאום.
„וואו, תאט קצת!“ סאיצ’ירו נשמע מופתע "זה מרגש מדי איך שדיברת עכשיו!“

„בשביל זה קשרת אותי לא?“ הקול של פיי נשמע ממש עמוק שזה התחיל לשגע גם את קורו איכשהו "אז, קדימה, למה אתה מחכה? אני מציע לך את עצמי! קח!“
„וואו.“ אמר סאיצ’ירו "רגע, רגע… זה לא יכול לקרות כל כך מהר… אני אנסה לקחת את זה יותר לאט… בתור התחלה אני עומד לגעת לך בשיער. אני רק אלטף לך את השיער, בסדר? אז כדאי לך מאוד לא לצעוק עלי לא לגעת בך.“
„תהנה!“ צעק פיי בעצבים.
„כמה שאתה שונא אותי.“ צחק סאיצ’ירו "אבל זה לא הופך את השיער היפה שלך לפחות נעים.“
„אז אתה אוהב את השיער שלי?“ קורו ממש שמע את פיי מחייך.
„תפסיק!“ אמר סאיצ’ירו "אתה מוציא מזה את כל הכיף כשאתה מסכים ככה! הקול הזה שלך נשמע מפחיד!“
„מה כבר אמרתי?“ שאל פיי "רק שאלתי אותך אם אתה אוהב את השיער שלי. הוא מוצא חן בעיניך? הצבע שלו וכאלה? נהנה ללטף לי את השיער היפה שלי כשאני קשור ולא יכול לחנוק אותך?“
„לעזאזל איתך!“
„היי! אני משתף פעולה ואתה רק מתעצבן! היית רוצה שאני אצעק עליך שלא תיגע בי? שתוריד את הידיים המטונפות שלך? אתה בסך הכל נוגע לי בשיער, אני יכול לחיות עם זה! בהחלט עדיף על תלישת ציפורניים!“

„אני לא יכול לעשות את זה פיוש.“ סאיצ’ירו נשמע חסר נשימה פתאום.
„מקבל רגליים קרות?“
אל תתגרה בו יותר מדי, פיי. חשב קורו.
„אני לא מסוגל לעשות לך שום דבר שאתה לא רוצה… אתה יותר מדי שייך לקורו-איך-שקוראים-לו הזה… אל תסתכל עלי ככה! גם אני המום מזה, מה נראה לך? זה לא קרה לי בחיים. אתה קשור כאן לקיר הזה, אני יכול לעשות לך מה שאני רוצה, ואני פשוט לא מסוגל! יש לי את הבחור הכי יפה שראיתי בחיים, חסר אונים מול העיניים…. ואני רק…
אה, כן… הבעל שלך בדרך, דרך אגב, והוא יכול לשמוע אותנו, כל מילה שנאמרת כאן…"
„קורוגאנה!!!!“
אני בא פיוש.
„קורוגאנה! אל תתן לו להגיע גם אליך! אל תאבד ריכוז! אל תתן לו לענות גם אותך!“
„אתה תחטוף חרב במעיים אם תדבר אל הבעל שלך שוב!!“ הקול של סאיצ’ירו איבד את השלווה שלו.
„זה בסדר. כל עוד אני יודע שהוא שם.“
„אז תתנהג כאילו הוא לא שם!“
„טוב.“
„אתה אוהב אותו?“
„מותר לי לדבר עליו?“
„כן, אם אני שואל.“
„אז כן. כן, אני אוהב אותו. לא התחתנתי בשביל הכסף.“
„תשובה יפה.“ סאיצ’ירו צחק "אני רציתי שהוא ישמע איך הבעל שלו בוגד בו בשידור ישיר…"
„אני קשור לקיר ולא יכול לעשות שום דבר בנידון, אז קדימה! תזדרז כבר! תן לו לראות מראה שהוא לא ישכח כשהוא יגיע לכאן, שיאכל אותו מקנאה!“
„זה מה שאמרתי לך, חתיכת חרא בלונדיני ומהמם שכמוך!!! אני לא מסוגל!“
„למה לא? זה התחביב האהוב עליך, לא? אולי הוא כל כך יקנא שהוא יפגע גם בי למרות שזאת לא היתה אשמתי?“
„סתום את הפה המעצבן שלך!!! אני לא יכול!!!“
„אתה מאכזב אותי.“ קורו שמע עוד חיוך בקולו של פיי. „המלך שלי היה עושה את זה יותר טוב ממך…“
„נמאס לי. רד מהקיר הזה, ולך הביתה עם הבעל שלך.“
„הא? אתה עובד עלי?“
„לא. אמרתי שאני לא משקר בחדר הזה, אף פעם לא שיקרתי לאף אחד שקשרתי כאן.“
„למה אתה לא יכול? אתה מפחד מקורו רין? עכשיו כשאתה יודע שהוא בדרך? לא.. אתה תכננת את זה מראש, תכננת לברוח בצחוק מזעזע ברגע שהוא יגיע, תכננת לראות את המבט על הפנים שלו, תכננת להפחיד אותנו שמתי שתרצה תוכל תחטוף אותי לצינוק הזה… שירגיש שאני לא שייך רק לו אלא שייך גם לך… אז מה קרה לך?“
„לעזאזל! קוסם מעצבן! כמה שאתה מעצבן! אני לא מבין איך הצלחת שהוא לא יהרוג אותך מעצבים לפני שהוא התאהב בך והתחתן איתך!!“
„מה אמרתי שהיה כל כך מעצבן?“
„הנה, שיחררתי את הקוסם שלך מהקיר, נינג‘ה מעצבן!“ הוא נשמע מאוד כועס "ואתה, קח גם את הקסם שלך! שבור את כל הקירות של המבוך, שהקורו הזה שלך יוכל פשוט לרוץ אליך! שישסף לי את הגרון מצידי! אני שונא אתכם!“
„מה קרה לך, סאיצ’ירו? אתה לא עצמך, אתה מתחיל להדאיג אותי.“
„לעזאזל! לעזאזל איתך ועם החמלה הזאת בקול שלך, ועם המבט הזה בעיניים הכחולות המזדיינות האלה שלך! אני אוהב אותך מדי! אתה לא מבין???“
„סאיצ’ירו…“
„תפסיק לרחם עלי! ותפסיק להרגיש רע עם זה שאתה לא יכול להחזיר לי רגשות!! תפסיק לא-לשנוא אותי ולא לרצות להרוג אותי! תשתמש בקסם שלך! תשרוף אותי חי! תעשה משהו, קוסם פאסיבי ומעצבן שכמוך!!!“
„ברור שאני לא אפגע בך.“
„שלא תעז לגעת בי!“
„תירגע. אתה יכול לבכות.“
„תפסיק לחבק אותי, אני אהרוג אותך, אני אהרוג את שניכם אם תרגום לי לבכות! אני אהרוג אותו מול העיניים שלך! אתה תתחרט על זה…“
„תוציא את זה. תוציא את כל הדמעות על כל מי שהתעללת בו. כי בכל פעם שהתעללת במישהו, התעללת בעצמך באותו אופן, נכון? כל הכאב שגרמת לאחרים גרמת גם לעצמך. תוציא את זה.“
קורו שמע אותו בוכה, ממש בוכה, מתייפח לגמרי.
עבודה טובה! פיוש שלי! הקוסם המדהים שלי! הבלונדיני העדין היפה שלי! הבסת את הבן אדם שלא ניתן להבסה פשוט בזה… שהיית מהמם ליידו!
„פיי! אני אוהב אותך, פשוט אוהב אותך! בדיוק כמו הקורו שלך! אבל אני רוצה שתהיה שלו, כי אני רוצה שתהיה מאושר, אף פעם לא הרגשתי ככה!“
„אתה לא צריך לבכות בגלל זה. זה ממש קל. אם אתה רוצה שאני אהיה שלו פשוט אל תחטוף אותי ממנו…“
"אני אוהב גם את סובארו. שנים שאני אוהב אותו. אני מרגיש נורא עם כל מה שעשיתי לו. אתה צודק! כל מה שעשיתי לו עשיתי גם לעצמי.“
„יהיה בסדר, הוא בסדר עכשיו, ברגע שתמצא אותו ותגיד לו שאתה לא מסוכן לו יותר אתה תכפר על הכל. אני סולח לך.“
„שלא תעיז לסלוח לי!!!“
„ובכל זאת אני סולח לך. זה נכון שליבי שייך לקורוגאנה הנינג’ה שלי, הבעל שלי. אבל… אני רוצה להחזיר גם לך אהבה בדרך אחרת. אולי אני יכול להציע לך רק חיבה. וזה בטח לא מספיק לך, אבל זה מה שאני יכול.
אתה הרגת אותי, אתה התעללת בי, אתה הפחדת אותי. ואני יושב כאן, כמו עם המלך שלי ונותן לך בתמורה רק רגשות חיוביים.
וואו, אני שונא את עצמי על זה…“ הוא שוב שמע את החיוך בקול של פיי.
„אל תשנא את עצמך, גם אני וגם קורו שלך אוהבים אותך!“
„טוב, אם אתם תבקשו יפה… אבל אף פעם אל תתעלל בי שוב. שלא תעז. אני כבר עברתי את התקופה הזאת בחיים שלי שאני אוהב חולי נפש שרק פוגעים בי ונהנים מזה.“
„אני מבטיח. אני לעולם לא אתעלל בך שוב!“
„זה כל כך נחמד מצידך. אז אתה בעצם נחמד?"
„סתום!“

„שלום לך, קורו סאמה, התגעגעת אלי?“
„חמש דקות בלעדיך?“ צחק קורו ונשען על הקיר "הסיוט של החיים שלי!“ הוא חייך לפיי שישב על רצפה של צינוק טחוב ואפל עם שלשלאות על הקיר והחזיק את סאיצ’ירו המתייפח בזרועותיו.
„יום אחד אתה תצטרך לספר לי איך עשית את זה.“
„איך עשיתי את מה?“ פיי חייך אליו – חיוך אמיתי.
„אתה קשור לקיר נתון לרחמיו של המפלצת האכזרית ביותר שפגשנו בכל העולמות ושניה אחר כך הוא בוכה כמו תינוק בזרועותיך. איך?“
„הוא אמר לי ששמעת הכל.“
„שמעתי הכל, ועדיין אין לי מושג איך עשית את זה.“
„אני פשוט טוב במה שאני עושה.“ פיי חייך. „אני איכשהו מסוגל לגרום לאנשים אלימים וחסרי רחמים להיות חולים עלי… תן לי נשיקה, קורו סאמה שלי, התגעגעתי אליך מאוד, ועברתי חוויה קשה.“
„לנשק אותך בזמן שאתה מחבק אותו?“
„כן.“
„יש לך ראש מלוכלך.“
„אני פשוט לא מסוגל לחכות. התגעגעתי אליך עד כדי כך.“
„אני אוהב אותך, פיוש.“
„אני חולה לך על הצורה, קורוש.“
„תפסיקו!!!“ סאיצ’ירו כבש את פניו בחיקו של פיי "תפסיקו להיות כאלה חמודים ומושלמים ביחד!“
„בוא איתנו.“ אמר פיי. „אתה צריך להתאושש. אני מבשל נהדר, יש לנו סאקה טוב, ואתה תמות על האמבטיה שלנו לאור הכוכבים.“
„הנינג’ה הזה רק יהרוג אותי לאט.“
„לא אני לא. אני אוהב אורחים, בוא איתנו.“
„חסרי רחמים שכמוכם!!!“
„לא רק אתה יודע איך להתעלל!“ צעק קורו. משך לו בשיער והעמיד אותו על הרגליים כך שהוא יסתכל לו בעיניים. „קשרת את פיי ונגעת לו בשיער?“
„כן. אני מודה באשמה. תהרוג אותי בבקשה, אני לא עומד בזה יותר!“
„לא רוצה. בוא איתנו.“
„אני שונא אתכם.“
„לא אתה לא, אתה אוהב את פיי. יש לך בשבילו את אותו מבט בעיניים כמו שאני רואה במראה. אתה חולה לו על הצורה, כי הוא האוצר הכי מקסים בכל העולמות. ואתה אוהב גם אותי, כי אני נינג’ה קשוח כזה שלא מראה רגשות, אבל קל לפגוע בי ריגשית אם חוטפים את פיי. נקודת החולשה וכל זה… אתה אוהב אותנו.“
„תפסיק, סאדיסט פסיכופט שכמוך!“ הוא חזר לבכות "ואתה תפסיק לצחוק! אני סובל כאן!“
„הו, אני באמת מצטער.“ צחק פיי "בוא נלך הביתה, האוכל בכלא שלך היה ממש מגעיל….“
סאיצ’ירו נשען על הכתפיים של שניהם, בקושי הצליח ללכת לבד, והשלושה חזרו הביתה.

אחרי שהוא אכל ושתה הוא התאושש קצת.
לפני שהוא הסתלק לעולם אחר וברח להם הוא חיבק את פיי בחוזקה. אולי הוא עוד יחזור להציק להם יום אחד. אבל זה כבר לא איכפת להם. קורו אפילו לא רצה להרוג אותו על זה שהוא חיבק את פיי.
בכל זאת… עברו עליהם כמה לילות בנפרד, אז הם מיהרו עכשיו לחדר השינה לפצות עליהם, אבל הם מבטיחים לנו שהם יחזרו לפיקים נוספים בעתיד…